רקע
לפניי שתי תביעות שעילתן שטרית, אשר הגישה התובעת - חברת ח.ש. בקרנה בשר בע"מ שעיקר עסקה שיווק בשר לבתי עסק שונים.
התביעה הראשונה (ת"א 519-12-18) הוגשה נגד סג'וד זועבי (להלן – סג'וד או הנתבעת) בגין שטר חוב בסך 853,459 ₪ שהוגש לבצוע בתיק הוצל"פ שמספרו 522240-07-18 (להלן – שטר החוב).
כפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746: "הופכת הבקשה לבצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההיתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה".
ביום 12.3.19 היתקיים דיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד הראשון - ת"א 519-12-18 (נגד סג'וד).
משלא הגישו הצדדים כתבי טענות מתוקנים, כתבי הטענות שהגישו במסגרת הבקשות לבצוע שטר והתצהירים שצורפו להתנגדות בכל תיק, הם אלה הגודרים את קוי המחלוקת בין הצדדים ובית המשפט יידרש אליהם בלבד (ראו לעניין זה ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).
המומחית קבעה בחוות דעתה כי "ברמת סבירות גבוהה (כ-90%) שהחתימות המיוחסות לגברת סג'וד זועבי על שטר חוב וערבות אואל עבור ח.ש בקרנה בשר הכפר בע"מ מתאריך 5.1.14, הן חתימות לא אותנטיות, לא חלק מטווח הכתיבה שלה כי אם חתימות מזויפות.
...
במסגרת ההתנגדות והתצהיר שצורף לה, טענה הנתבעת כי דין התביעה השטרית להידחות בהיעדר בקשה לפירעון השטר או הודעת חילול, מאחר שאינה מכירה את שטר החוב שאותו ראתה לראשונה במסגרת תיק ההוצל"פ; מעולם לא חתמה עליו; והחתימות המופיעות על גבי השטר אינן חתימותיה.
לצדדים היו טענות נוספות, שלא ראיתי להידרש להן, משלא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי כי דין התביעה להידחות.
סוף דבר;
אני מורה על דחיית שתי התביעות.
אני מורה על סגירת תיקי הוצאה לפועל: מס' 522240-07-18 ומס' 500359-11-18.