לפני תביעת נזיקין שהגיש התובע, אסיר המרצה עונש מאסר, כנגד שירות בתי הסוהר והמשטרה, בגין נזק שניגרם לעינו הימנית ואשר הוביל לעקירתה, וזאת, לטענתו, כתוצאה מארוע בו נדחף על-ידי גורמי הלווי בשב"ס בעת מעבר מבית המעצר קישון למיתקן כליאה ניצן.
וכך נאמר במסמך שהוגש מטעם התובע:
"מייד עם תחילת ריצוי עונשו אובחנה בעין ימין דלקת ובצקת קשה, לטענת המערער כתוצאה מדחיפתו על ידי סוהר, שחייבה ביצוע ניתוחים ובדיקת שונות שהביאו לבסוף להוצאת עינו כיום נותר בעין שגם היא איננה בריאה לחלוטין, דבר המקשה עליו במחייתו בין כותלי הכלא ומוסיף לו פחדים שמא יתעוור".
המדינה מצידה הגישה כראיה מכתב של ב"כ התובע דאז מיום 21.10.03 אל רשויות הכלא, בו ביקש כי התובע יועבר למר"ש לשם בדיקות וטפול, קבלת כסא המתאים למוגבלותו פטור מעמידה בעת ספירת האסירים (נ/2).
מדובר בחלון זמן קצר, התואם את תאורו של התובע בדבר מועד וזירת ההתרחשות בה נגרמה הפגיעה, קרי - במהלך העברתו מבית המעצר קישון למיתקן הכליאה ניצן שארעה ביום 27.10.02 (כעולה מתדפיס רישום תנועות אסיר של שב"ס, אשר צורף לתצהיר התובע).
התובע טוען כי נכותו התפקודית הנה בשיעור 50%, וכי בהתאם יש להאריך את הפגיעה בכושר הישתכרותו לעתיד, ואילו המדינה סבורה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה וכי כושר הישתכרותו העתידי הוא אפסי בשים לב למכלול נתוניו שאינן נוגעים לפגיעה נשוא התביעה.
מאידך, בשים לב להשתכרותו המוגבלת של התובע עובר למאסר, לעובדה כי הוא צפוי להשתחרר ממאסר בגיל מיתקדם לאחר 15 שנים בהן ריצה מאסר בבגין הרשעתו בעבירות חמורות לרבות עבירות מין, ההמסקנה היא כי כושר הישתכרותו הבסיסי של התובע מוגבל, וסביר אף כי פחות מזה שקדם למאסרו, וזאת ללא קשר לפגיעה בעין.
...
סיכומם של דברים:
התביעה מתקבלת.
הנתבעים ישלמו לתובע סך 288,000 ₪, בצירוף עלות חווה"ד מטעם התובע וחלקו בשכר המומחה מטעם בית המשפט כשהם משוערכים להיום, וכן החזר אגרת בית המשפט משוערכת להיום.
כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסך 68,000 (כולל מע"מ).
