בקשת אישור תובענה ייצוגית נגד חברת הפניקס בגין הטעיית מבוטחים חיילים

מבוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבה, המשווקת בישראל את התרופה "קונסרטה", המיועדת לטפול בהפרעות קשב ורכוז בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים, לא גילתה עובדות מהותיות ביחס לתופעות לוואי של הקונסרטה, המכונה Raynaud's Phenomenon (להלן "תיסמונת ריינו") שמשמעה פגיעה בכלי הדם ההיקפיים, באופן שהטעה את ציבור הצרכנים (להלן: "הבקשה לאישור").

יחד עם זאת, הדרישה לקיומה של עילת תביעה אישית, רוככה בפסיקה לגישה מקלה על פיה אין לנקוט בהיעדרה בצעד דראסטי של דחיית בקשת האישור, אלא להעדיף –ככל ומדובר בתובענה ראויה - אפשרות לאיתור תובע ייצוגי חליפי (ראו: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 5.7.2012); רע"א 2074/11 בנק הפועלים נ' יצחק פינקלשטיין (פורסם בנבו, 5.7.2011).

שנויי צבע ישנם במצבים שנקראים אחרים שהם לא מחלה שנקראים אקרוציאנוסיס שזו תופעה שכיחה אצל חיילים צעירים עם אדמומיות וכחלון בקצוות הגפיים וזה לא רנו.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כי בקשת האישור אינה מגלה עילה נגד המשיבה ולפיכך לא מיתקיים בעניינינו התנאי הראשון שבסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

המסקנה המתבקשת לפיכך, כי באותה העת לא חלה על המשיבה החובה לציין את תסמונת הריינו בעלונים המצורפים לתרופה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כי בקשת האישור אינה מגלה עילה נגד המשיבה ולפיכך לא מתקיים בענייננו התנאי הראשון שבסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

בקשת האישור נדחית.

רקע המבקש, חייל בשירות קבע, עמית באירגון חבר משרתי קבע והגמלאים בע"מ (להלן: "חבר"), רכש בחודש יוני 2012 מאת המשיבה פוליסת ביטוח, שמספרה 6-64-470751 (להלן: "הפוליסה", נספח א' לבקשת האישור), לרכב מסוג הונדה לתקופה שמיום 12.06.12 ועד ליום 31.07.13.

טענות הצדדים בתמצית את התובענה שאישורה מתבקש מבסס המבקש על עילות התביעה שלהלן: עילה מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), הקובע כי תנאי או סייג לחבות מבטח יפורטו בפוליסה סמוך לנושא שהם נוגעים לו או יצוינו בהבלטה מיוחדת; עילה לפי סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א -1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), האוסר על המבטח לתאר תאור מטעה בעסקת ביטוח המוצגת לפני מבוטח פוטנציאלי; עילת ההטעיה בנגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); עילות מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 (להלן: "חוק החוזים"), לגביהן נטען כי מכוח חובת תום הלב היה על המשיבה לפרט באופן ברור את סייגי הפוליסה, ומשלא עשתה כן הטעיתה את המבוטחים באשר להקף הביטוח בנוגע לרכב חילופי.

ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 (פורסם באר"ש, 05.07.2012, להלן: "פסק-דין עמוסי"), נקבע כי בשלב זה, של הדיון בבקשת האישור, על בית המשפט "[...] לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת 'אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה [...]". סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע כי תובענה ייצוגית תוגש כמפורט בתוספת השנייה.

במקרה דנן פרט 2 לתוספת השנייה הוא הרלוואנטי, ולפיו אחת מהעילות שבגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגית היא "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו". אם כן נבחן אם קיימת אפשרות סבירה שהתובענה שאישורה מתבקש תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 607א-ב (2000) קבעה השופטת ט. שטרסברג-כהן: "הטעה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעה במעשה על דרך של מצג שוא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם [...]. ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על-פי חוק הגנת הצרכן. בעוד שבדיני החוזים על-מנת שתתגבש עילת ההטעיה נידרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו היתקשר בחוזה [...], האיסור מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר והוא חל על כל 'דבר... העלול להטעות צרכן' [...] גם אם הלה לא הוטעה בפועל [...]". המשיבה טוענת כי לא קמה למבקש עילת תביעה בגין הטעה מקום שהוא מודה שלא טרח לקרוא את כתב השרות (עדות המבקש בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 30-29).

...

אני סבורה כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

גם אם הדעת לא נוחה מהצהרה זו, עדיין שוכנעתי כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. אשר לטענת המשיבה כי לא קיימת קבוצה הומוגנית, נקבע על-ידי השופט (כתוארו אז) א. גרוניס בע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, פסקה 25 (פורסם באר"ש, 20.07.2010): "הנושאים לגביהם עשויה להתקיים שונוּת בין חברי הקבוצה הינם רבים ומגוונים. לעתים, עילת התביעה על כל יסודותיה משותפת לחברי הקבוצה, והשאלה אם זכאים הם לפיצוי אם לאו תוכרע באחת לגבי כולם. אולם, גודל הנזק שנגרם לכל אחד מהם, וכנגזרת מכך גובה הפיצוי לו יהיה זכאי אם תתקבל התביעה, אינו אחיד. במקרה כזה, השאלה המבחינה בין חברי הקבוצה היא שאלת הנזק בלבד. סוג מקרים אחר מתקיים כאשר השאלות שאינן משותפות נוגעות ליסודות העילה עצמם. כלומר, השוני בין חברי הקבוצה עשוי להשליך על עצם זכותו של כל חבר לקבל סעד ולא רק על גובה הפיצוי לו יהיה זכאי. נקודת המוצא היא, כי לא נדרש שכל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לחברי הקבוצה. די בכך שיש שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן 'מהותיות'[...]". בענייננו חברי הקבוצה הוטעו לכאורה הטעיה דומה.

סוף דבר הבקשה לאשר את התובענה הייצוגית מתקבלת בהתאם לקבוע לעיל.

לפניי בקשת המבקשים, מר מאיר קינן והגב' סולי קינן (להלן: "המבקש 1" ו"המבקשת 2" בהתאמה; יכונו יחדיו "המבקשים") לאישור תובענה שהוגשה על ידם כנגד חברת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") כייצוגית.

הקבוצה שבשמה יש לנהל את התובענה: "כל מי שהיה מבוטח אצל המשיבה בביטוח בריאות בעת היותו חייל בשירות חובה ו/או קבע ו/או מילואים ו/או בהיותו שוטר ו/או בהיותו נימנה על כוחות הבטחון של מדינת ישראל בשבע השנים שקדמו להגשת תובענה זו ועד למועד אישורה של תובענה זו כייצוגית ו/או מי שרכש בתקופת הזמן האמורה כסוי בטוחי עבור מי מהאמורים לעיל כאמור". לטענת המבקשים יש בהתנהלות המשיבה כדי להוות הפרה של סעיף 55(א) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח").

נפסק כי להוכחת הקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הנזק, נידרש המבקש בתובענה ייצוגית להציג נתונים "שיש בהם כדי להצביע על גובה הנזק שניגרם לצרכנים בעקבות ההטעיה" ולהציע "הצעות מעשיות ומשביעות רצון למנגנון, על פיו ניתן יהיה לקבוע או לכל הפחות להעריך אלו צרכנים הושפעו מן הפירסום ומהי מידת הנזק שנגרמה לתובעים בשל הפירסום..." (ר' פרשת שטנדל לעיל, בעמ' 16).

...

קיומה של שונות בין חברי הקבוצה וכן הצורך לערוך בירור עובדתי ומשפטי ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה, מוביל לכדי מסקנה כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור התובענה.

סוף דבר לא עלה בידי המבקשים להוכיח במסגרת ההליך דנן ובשלב זה את טענותיהם שבבקשתם כנגד המשיבה.

בהינתן כל האמור לעיל מצאתי לדחות את בקשת אישור התובענה כייצוגית.

על-פי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית אם ,,(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.'' ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (פורסם באר"ש, 05.07.2012) הודגש כי חוק תובענות ייצוגיות תכליתו להבטיח שבית המשפט יבחן את סכויי התובענה קודם שיאשרהּ כדי להגן על זכויות הנתבעים באופן מידתי.

כאשר ברור כי אישור התובענה כייצוגית שקול למעשה לקבלת התביעה, הפגיעה במוניטין של הנתבע והסכון הרב לו הוא חשוף באים לידי ביטוי כבר כשהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדו.

בסעיף 1 לחוק הפיקוח טרח המחוקק לציין כי כוונתו לפקח גם על מכונים שהמימון לפעילותם מגיע מן הקרן לקליטת החייל המשוחרר, וטרם שנחקק החוק ביאר: ,,ענף ההכנה למבחנים הפסיכומטריים ממומן ברובו מאוצר המדינה, שכן רוב התלמידים במכונים הפסיכומטריים הם חיילים משוחררים, הזכאים לממן את קורסי ההכנה מכספי הפקדון המגיעים להם לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד–1994 [.

זאת, על רקע תופעות כגון דמי ביטול בלתי סבירים, העידר גילוי מספיק מראש או הטעה בדבר תנאים מהותיים בהסכם ההיתקשרות, ובכלל זה המחיר, תנאי התשלום וכן תנאי הלימוד העקריים.

...

נוסף על כך יש יסוד סביר להניח כי ייצוגם של חברי הקבוצה הולם וכי עניינם ינוהל בתום לב. אני סבורה גם כי בנסיבות העניין בירור עניינם בתובענה ייצוגית הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

המודעה תפורסם ביומונים ,ישראל היום' ו,ידיעות אחרונות' לכשתאושר, ולפי שעה תשלם המשיבה את הוצאות הפרסום.

אני מורה על הגשת כתב הגנה עד ליום 20.10.14.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 1470-02-18 קינן ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופט דורון חסדאי המבקשים 1. מאיר קינן 2. שולמית סולי קינן ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק המשיבה הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור החלטה

בהמשך לישיבת בית המשפט מיום 21.6.20, מצאתי לפנות ולבקש את עמדת המאסדר במחלוקת מושא הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בתיק זה. בתמצית ייאמר כי לטענת המבקש, המשיבה מטעה את ציבור המבוטחים עת היא משווקת פוליסות בריאות, זאת בעוד אין לציבור המבוטחים כל אפשרות לעשות בהן שימוש.

על פי הנטען בבקשה, המשיבה משווקת פוליסות עבור קבוצת גיל של בני 18–21, חיילים בשירות סדיר או לחלופין עבור משרתי כוחות הבטחון או חיילים בקבע, כאשר על פי פקודות מטכ"ל נאסר על חייל בשירות סדיר או קבע לקבל טפול רפואי שלא במסגרת הצבא וכי כל פנייה לשירות רפואי אזרחי יש בה כדי לגרוע מאחריות צה"ל או מערכת הבטחון למקרה הבטוחי.

עוד נטען כי בעבר הוגשה על ידי ב"כ המבקש תובענה ייצוגית דומה כנגד חברות ביטוח אחרות באותה עילה, ובית המשפט אישר את ניהול התובענה הייצוגית (ר' ת"א 2396/04, בש"א 21177/04 גינדי ואח' נ' מגדל ואח' (פורסם בנבו, 15.1.09)).

...

במסגרת פסק הדין הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי: "בהמשך להסכמת הצדדים והקושי ליידע את המובטחים עובר לגיל הגיוס, אני מאשר כי משלוח הודעות שנתיות שנמסרות על ידי המשיבות למבוטחים במסגרת הדיווחים השנתיים, בדבר כפיפות יכולת ניצול פוליסת ביטוח רפואי להוראות הצבא, עומדת בקביעות בית המשפט בפסק הדין שניתן בתיק זה". לדבריה, מכאן עולה שחובת היידוע תוגשם ככל שחברות הביטוח יגלו למבוטחים במסגרת הדיווחים השנתיים כי ניצול הפוליסה כפוף להוראות הצבא.