רקע ותמצית בקשת האישור
המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות, ממן-מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: "המשיבה 1" או "ממן") ו-די אייץ אל (ישראל) בע"מ (להלן: "המשיבה 2" או "DHL").
ממן ביחד עם חברה נוספת הן מונופול ובעלות זכות בלעדית להפעיל את שני מסופי המטענים שבנתב"ג. DHL היא חברת שילוח בינלאומית ועוסקת במתן שירותי בלדרות בנלאומיים.
הגדרת הקבוצה בבקשת האישור: "כלל לקוחות חברת DHL אשר משלוחיהם שוחררו באמצעות רשימוני יבוא בלדרות בבית המכס נתב"ג במסוף המטענים שבניהול המשיבה 1 במשך השנתיים האחרונות שקדמו להגשת הבקשה ועד למועד אישורה בפועל, ואשר חויבו בתוספת תשלום עבור מיון ו/או בסכום החורג מהסכומים הקבועים בצוי הפיקוח עבור דמי ניטול".
עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; הטעה מכוח חוק הגנת הצרכן; הפרת חובות האמון והנאמנות שהמשיבות חייבות לציבור הלקוחות – המשיבה 1 כגוף מונופוליסטי והמשיבה 2 מכוח דיני החוזים; הפרת דיני החוזים הכלליים; כנגד המשיבה 1 – עילת תביעה מכוח המשפט המינהלי: גביית תשלום על ידי גוף מונופוליסטי שלא מכוח סמכות בדין, בנגוד לדין ו/או בחריגה מסמכות ו/או תוך הפרת חובות האמון המוגברות החלות עליו.
...
אשר לדרישה לגילוי מסמכים ספציפי –
הסכם ו/או הבנות ו/או מזכרים שנחתמו ו/או שהוסכם עליהם בין ממן לבין DHL לאספקת שירותי ניטול ו/או מיון חבילות ביבוא לתקופה הרלוונטית – אני מקבלת את טענת ב"כ המבקשים כי הסכם זה או הבנות או מזכרים כאמור הם בליבת המחלוקת של בקשת האישור.
אשר לשאלה 8 אני מורה למשיבה להשיב לשאלה 8 (ללא שאלות המשנה) בהיותה רלבנטית ולא מכבידה.
אשר לשאלה 10 כמו בעניין ממן אני סבורה כי השאלה אינה רלבנטית.
שאלה 11 רלבנטית ואני מורה ל – DHL להשיב עליה.