בקשת אישור תובענה ייצוגית בעניין הפרטת חברת אוצר השלטון המקומי בע"מ

] ביטוי נוסף לפריבילגיה הנתנת ל"רשות" ניתן למצוא גם בסעיף 21 לחוק, הקובע כך: "אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של כל חבר בקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית לתבוע, בשל אותה עילה, סעד גם לגבי תקופות נוספות." ואיזו היא אותה "רשות" הנזכרת (בין היתר) בסעיפים 9 ו-21 לחוק? סעיף 3 לחוק קובע לעניין זה כי "בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, 'רשות' – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים". סעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן – חוק בתי משפט מנהליים), מגדיר "רשות" כך: "'רשות' - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין;" כפי שיובא בהרחבה בהמשך הדברים, הסיפא של ההגדרה האמורה – "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין" עומד במרכזה של המחלוקת העיקרית בעניינינו, וכל אחד מהצדדים מביא פסיקה נרחבת כתימוכין לעמדתו.

כדוגמאות להפרטה מביאה ברק-ארז את צימצום מעורבות הממשלה במשק (שביטויו בתיקון מס' 7 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן – חוק החברות הממשלתיות); צימצום תחומי הפעילות של חברת החשמל; צימצום המונופול של חברת בזק ועוד, ומציינת כי "כל זאת נוסף לגופים מעין-צבוריים, שבשל ההיסטוריה המיוחדת של מדינת ישראל, הוקמו כתאגידים פרטיים: חברות קדישא, קופות חולים, הסוכנות היהודית ועוד"[footnoteRef:39].

בדומה לנפסק בעיניין מיקרו דף, שלפיו תחימת סמכותו של בג"ץ נעשית "על יסוד שיקולים שבמדיניות שיפוטית ומשפטית"[footnoteRef:77], אני סבור כי מבחינה מוסדית ומתוך ראייה כוללת ומשיקולי מדיניות שיפוטית ומשפטית, לא יהיה זה נכון לראות את קופות החולים כ"רשות", לרבות לעניין חוק תובענות ייצוגיות, וזאת מהטעמים הבאים: [77: בעמ' 457 ו-464 לפסק הדין.

] "אין ניתן לראות במערערת [כללית – א.א.], ובקופות החולים בכלל, גופים צבוריים 'טהורים' לכל עניין ודבר; גופים צבוריים 'טהורים', הם על דרך הכלל גופים שילטוניים יצירי החוק או המשתלשלים הימנו ישירות, קרי, הם בני 'המשפחה הסטאטוטורית' כמו משרדי הממשלה, מוסדות מדינה ורשויות מקומיות... אכן, לקופות החולים 'גנטיקה' ומבנה של גוף מן המשפט הפרטי, ועל כן כללי המשפט הצבורי מוחלים עליהן בשעת מילויו של התפקיד הצבורי שהוטל עליהן בחוק – אספקת שירותי בריאות, ולצורך מילוי תפקיד זה... הקביעה לפיה גוף פלוני ממלא תפקיד צבורי או שחלות עליו נורמות מתחום המשפט המנהלי אינה מובילה, מיניה וביה, למסקנה כי גוף זה הוא גוף צבורי, במשמעות פקוחו הייחודי של בית המשפט הגבוה לצדק... בית משפט זה דן בעתירות שקופות החולים הן משיב בהן, אך זאת ככלל כשהמשיב העקרי הוא המדינה; ועוד, כיוון שמצודתו של בית משפט זה רחבה יש לבדוק היטב את שאלת הסמכות בכל מקרה, ויש שהיא תיחלק בין בית משפט זה (כבג"צ) בהקשרים מסוימים, לבין בית משפט 'אזרחי' וכן בית הדין לעבודה בהקשרים אחרים, וכיום אף לבית משפט לעניינים מנהליים (המהווים ערכאה דומה במידה רבה באפיוניה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו סעיף 1 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000)). כאן מסייע לנו בעניינינו חוק ביטוח בריאות ממלכתי עצמו, המייחד בסעיף 54(ב) את הסמכות בתובענות שעניינן ביטוח הבריאות – לבית הדין לעבודה. כללם של דברים, אין ספק כי את החלטותיה של המערערת בעשותה שימוש בסמכויות שהוענקו לה בחוק ביטוח בריאות, יש לבחון תחת שבט הבקורת של המשפט המנהלי. אולם אין בכך כדי לקבוע כי המערערת באה לכל עניין ודבר בגדרי סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה; ראו בג"ץ 6658/02 ניל"י נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם) (השופטת דורנר) בו קבע מפורשות בית משפט זה, כי 'המשיבות 1 (המערערת דהכא - א"ר) ו-2 אינן ממלאות תפקיד צבורי על-פי דין, כמובנו בסעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה'." (הדגשה הוספה – א.א.) (2) גורם מבצע ולא גורם מואצל: בפסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין פיליפוביץ[footnoteRef:79], בהקשר של חוקיותה של האצלת סמכויות על ידי רשם החברות, נקבע כזאת: [79: בג"ץ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מו(1) 410 (1992) (להלן – עניין פיליפוביץ).

פקוח, ביקורת, בקרה ורגולציה כבדה: הקופות הן "גוף מבוקר" כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה (ראו גם הוראה מפורשת לעניין זה בסעיף 33 לחוק הבריאות); הן מחויבות בעריכת ביקורת פנימית לפי סעיף 1(4) לחוק הבקורת הפנימית, התשנ"ב-1992; הן נתונות לביקורתו של נציב קבילות ציבור (סעיפים 43 – 46ב לחוק הבריאות); בהתקיים תנאים מסוימים, רשאים שר הבריאות ושר האוצר לקבוע כי לקופת חולים יתמנה חשב מלווה (סעיף 37א לחוק הבריאות); שר הבריאות רשאי למנות משקיף מטעמו למועצת קופת החולים (סעיף 27(ג) לחוק הבריאות); עניינים רבים בחוק הבריאות נקבעים על סמך ייעוץ של מועצת הבריאות לשר הבריאות (סעיף 48 – 52 לחוק הבריאות); תקנון הקופה טעון אישור של שר הבריאות במועד ההכרה בקופה (סעיף 26(ב)(1) לחוק הבריאות), שינויים מסוימים בתקנון טעונים אף הם אישור שר הבריאות (סעיף 26(ב)(2) לחוק הבריאות), ושינויים אחרים צריכים להיות מובאים לידיעתו (סעיף 26(ב)(3) לחוק הבריאות); סמכויות הפיקוח והבקרה שבחוק הבריאות חלות על קופות החולים גם לעניין מתן שירותי הבריאות הנוספים (סעיף 10(ז) לחוק הבריאות).

...

אף אני סבור כי בנסיבות העניין ובשלב זה אין לעשות צו להוצאות.

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יודפת הראל בוכריס לאחר שעיינתי בעמדות השונות, אני מצטרפת לעמדת הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתו החולקת של סגן הנשיאה אילן איטח, הערעורים מתקבלים, כאמור בחוות דעתו של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן.

בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית ובתביעה נגזרת הנוגעות לאותם ארועים.

רקע עניינן של שתי התביעות הוא באופן ההפרטה של חברת אוצר השילטון המקומי בע"מ ("החברה") שהחלה בשלהי 1998, ונסתיימה ביום 5.2.2001, ברכישת מניות בסכום של 71,441,674 ₪, כך ש- Dexia Credit Local("דקסיה") הפכה בעלת יותר מ-50% זכויות ההצבעה בחברה.

ביום 19.5.2002 הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד דקסיה, נגד מדינת ישראל, ונגד החברה.

לאחר החלטת בית המשפט העליון שלפיה היה על דקסיה להציע הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת, שבה נדרשה דקסיה להשיב לדקסיה ישראל (לשעבר אוצר השילטון המקומי בע"מ) את סכומי הדיבידנד שקבלה שלא כדין, משום שמניות דקסיה בדקסיה ישראל הן מניות רדומות שאינן מקנות לאוחז בהן כל זכות, לרבות הזכות לקבלת דיבידנד (סעיף 333 בחוק החברות).

...

בשים לב לסכומי הפשרה, ולשלבים הדיוניים שבהם עומדות שתי התובענות, אני מאשרת גם את הגמול ושכר הטרחה בשתיהן גם יחד, שעונים על המדרג שהוצב בפסיקה לגבי גמול ושכר טרחה לגבי שלב זה של הדיון (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12)).

סיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה בכפוף להבהרה בסעיפים 14 ו-20, ומצהירה כמבוקש, כי מניות דקסיה ישראל המוחזקות או שהוחזקו בידי דקסיה כתוצאה מרכישת השליטה במועד הקובע אינן מניות רדומות ולא היו רדומות כמשמען בסעיפים 308 ו/או 333 בחוק החברות.

אני מאשרת את לשון ההודעה השניה שתפורסם בגיליונות יום ו' של העיתונים דה מרקר, גלובס וכלכליסט וכן במערכת "מאיה" של הבורסה לניירות ערך, תוך 10 ימים.

את מבנה ההון הייחודי של החברה תאר המשנה לנשיא, כבוד השופט א' ריבלין בע"א 5105/09 (ערעור על החלטת בית משפט מרכז בתביעת שפירא): "2. חברת אוצר השילטון המקומי בע"מ (להלן: החברה) היא חברה ציבורית העוסקת במתן אשראי לרשויות מקומיות. מבנה ההון בחברה כולל שני סוגים עקריים של מניות – מניות יסוד ומניות רגילות. מניות היסוד נחלקות לשלושה תתי-סוגים.

לפני הפרטת החברה, הוחזקו כל מניות סוג א' בידי המדינה, כל מניות סוג ב' הוחזקו בידי מרכז השילטון המקומי (המשיב 3 כאן – א.נ.ח), וכל מניות סוג ג' הוחזקו בידי חברה להשקעות של בנק לאומי לישראל, בנק הפועלים בע"מ ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנקים).

מכאן, ככל שהמניות יורדמו ותשתנינה זכויות ההצבעה הרי שלטענות התובעים או לפחות לחלק מהן, לא תהיה עוד רלוואנטיות ואף חלק מהסעדים ואולי אף עקרם כלל לא יהיו רלבאנטיים בעיקר לנוכח העובדה כי חלק ניכר מהסעדים ההצהרתיים המבוקשים בתובענה דנא צופים פני עתיד ולא ניתן לתת כל החלטה לגבי היתנהלות עתידית בחברה בהיעדר מידע מי הוא בעל השליטה.

למקרא כתבי הטענות, הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וכן טענות הצדדים במסגרת הבקשות שלפני כלל לא שוכנעתי שעילות התביעה בתביעת שפירא ובתביעה דנא זהות, עילת התביעה בתביעת שפירא עוסקת בעסקת הרכישה שבוצעה שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת והסעד הנתבע שם הוא פיצוי בגין הפרת הוראת סעיף 328 לחוק החברות, לעומת זאת עקרן של עילות התביעה בתביעה דנא הן טענות לקפוח המיעוט ממועד ביצוע עסקת הרכישה.

...

למקרא כתבי הטענות, הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וכן טענות הצדדים במסגרת הבקשות שלפני כלל לא שוכנעתי שעילות התביעה בתביעת שפירא ובתביעה דנא זהות, עילת התביעה בתביעת שפירא עוסקת בעסקת הרכישה שבוצעה שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת והסעד הנתבע שם הוא פיצוי בגין הפרת הוראת סעיף 328 לחוק החברות, לעומת זאת עקרן של עילות התביעה בתביעה דנא הן טענות לקיפוח המיעוט ממועד ביצוע עסקת הרכישה.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

סיכומו של דבר, אני מעכבת את ההליכים בתובענה זו מחמת 'הליך תלוי ועומד' עד פסק דין חלוט בתביעת שפירא.

במוקד פסק דינו של בית המשפט העליון (כמו גם במוקד פסק דינו של בית המשפט המחוזי) עמדה השאלה אם הפרטת חברת אוצר השילטון המקומי בע"מ הייתה צריכה להתבצע בדרך של "הצעת רכש מיוחדת" לפי סעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

מחזיקי המניות הרגילות (הם המשיבים בהליך שלפניי) הגישו תביעה נגד החברה, דקסיה והמדינה, ובקשו לאשרה כתביעה ייצוגית.

עובדה זו, בצרוף העובדה שמאז שנת 2001 מחויב כל הסכם שתוף פעולה מן הסוג שתואר בפסק הדין בעריכת הצעת רכש מיוחדת (ראו פסקה 21 לפסק הדין), מעמידות בספק רב את השלכותיו העתידיות של פסק הדין בנוגע להסכמי שתוף פעולה מן הסוג שתואר שם. בנסיבות אלה, אין מקום לפגוע בעיקרון סופיות הדיון ולהקדיש משאבים שפוטיים נוספים לבירור השאלות עליהן הצביעו המבקשות.

...

דין הבקשות להידחות.

בסופו של יום, קריאת כתבי בית הדין כולם מביאה למסקנה כי לא ההלכה קשה למבקשות, אלא התוצאה הקונקרטית קשה להן בשל ההשלכות האפשריות לגביהן.

סוף דבר: הבקשות נדחות.

תאריך הישיבה: א' בכסלו התשע"א (8.11.10) בשם המערערים: עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד רן שפירנצק; עו"ד ערן וינר בשם המשיבה 1: עו"ד אריה דנציגר; עו"ד עופר חנוך; עו"ד טל לנצ'נר בשם המשיבה 2: עו"ד לימור פלד; עו"ד עדי ברטל בשם המשיבה 3: עו"ד אלון מגן; עו"ד אלון יואלי ][]פסק-דין ]המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת א' שטמר), שבו נדחתה בקשת המערערים לאשר תובענה ייצוגית בעיניין הפרטת חברת אוצר השילטון המקומי בע"מ. במוקד דיונו של בית המשפט המחוזי עמדה השאלה האם ההפרטה צריכה הייתה להתבצע בדרך של "הצעת רכש מיוחדת" כהגדרתה בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

...

בנסיבות מקרה זה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המדינה והבנקים כאחד היו למעשה בעל שליטה בודד, אשר קיומו מייתר את הצורך בהצעת רכש מיוחדת.

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל.

עם זאת, פרשנות תכליתית של החוק, אשר מתחשבת בתכליות שהוזכרו לעיל, מחייבת את המסקנה כי החוק חל גם בסיטואציה של ריבוי סוגי מניות.

ואולם, מנגנון זה יוצר קושי העומד בפני מי שמעונין להציע הצעת רכש מיוחדת, שכן בעלי המניות יהיו מנועים מלהיעתר להצעה בטרם יציעו את מניותיהם לבעלי המניות האחרים.