בקשת אישור תובענה ייצוגית בגין רעש מפעילות פינוי אשפה

לטענת המבקש עבודות פינוי האשפה מבוצעות בכל יום בין השעות 00:00 ל- 05:00 לפנות בוקר, ונגרמים, אגב כך, רעשים כתוצאה מפעולת הטעינה והפריקה של מיכלי האשפה, צעקות הפועלים ורעשים נוספים הנגרמים כתוצאה מפעולת הפינוי, וזאת בנגוד לתקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג – 1992 (להלן: "התקנות").

לפי סעיף 9(ב) לחוק, לא יאשר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור, לכל המאוחר תוך 90 ימים ממועד הגשת הבקשה.

יחד עם זאת, להעדר הפניה המוקדמת ולעובדה שהמשיבה הודיעה מיוזמתה על הפסקת הפעילות בשעות הלילה יש ליתן משקל מסויים בפסיקת הגמול והשכר.

...

התוצאה היא, שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בהליך שלא הצריך השקעה רבה (בקשות דומות ואף זהות כבר הוגשו באותה סוגיה, כשהן נסמכות על חוות דעת דומות), ואת העובדה שהגמול ושכר הטרחה ישולמו בסופו של דבר מתוך כספי הרשות המקומית, קרי, מכספם של חברי הקבוצה הנטענת.

לאור האמור, החלטתי להעמיד את הגמול למבקש על סך 1,000 ₪.

בתשובתם מיום 20.10.14 מציינים המבקשים, שאיסוף האשפה מתבצע פעמיים בשבוע בכל שכונה, ואלם השכונות צמודות ולכן הרעש המיוצר בפנוי האשפה בשעת הלילה, נשמע ארבע פעמים בשבוע ולא פעמיים.

ביום 8.6.15 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 של חוק תובענות ייצוגיות, ולפיה: "5. מוסכם איפוא כי המשיבה תחדל, החל מיום 15.9.16, מאיסוף אשפה בשכונות המגורים בשעות 6:00-22:00, אלא אם כן תוסדר פעילות זו בחוק עזר כאמור.

כן מוסכם, כי בתקופת הביניים, ממועד אישור הסדר זה על ידי בית המשפט ועד 15.9.16, תפעל המשיבה בכל האמצעים העומדים לרשותה לצמצם עוד יותר את תדירות איסוף האשפה בשכונות המגורים, בשעות האמורות, ותפעיל באפן הדוק את סמכויות הפיקוח שבידה על מנת להבטיח צימצום מרבי של הרעש הנילווה לפעילות האיסוף.

...

לפיכך אני מורה כדלקמן: המשיבה תישא בתשלום גמול לשלושת המבקשים בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מן השלושה, הוצאות בסכום כולל של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד לב"כ המבקשים בסכום כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

סכומים אלה תשלם המשיבה לידי ב"כ המבקשים בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה (הפגרה כלולה במניין הימים).

סוף דבר: אני נעתר למבוקש ומאשר את הסדר הפשרה, ונותן להסדר פשרה זה תוקף של פסק דין על כל סעיפיו וחלקיו, ללא יוצא מן הכלל.

בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן בהתאמה: "בקשת האישור" ו"חוק תובענות ייצוגיות"), שהוגשה ביום 13.8.15 על ידי המבקשים, תושבי יאנוח ג'ת, כנגד משיבה 1, מועצה מקומית יאנוח ג'ת (להלן: "המועצה") וכן כנגד משיב 2, מר מעדא חסבאני (להלן: "ראש המועצה") ומשיבה 3, י.ע מרכז הגליל בע"מ, קבלן לפינוי אשפה הפועל בשירות המועצה (להלן: "המשיבה 3" או "קבלן האשפה").

מקור האש בחלקה שבבעלות המדינה, שמבקש 2 סיפח אותה והיא משמשת לעסקו, אותו הוא מפעיל בנגוד לחוק.

בסעיף 1 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים מוגדר "מפגע סביבתי" כ"זהום אוויר, רעש, ריח, זהום מים, זהום מי-ים, זהום על ידי פסולת, זהום על ידי חומרים מסוכנים, זהום על ידי קרינה, פגיעה בסביבה החופית, מפגע אסבסט, והכל כשהם בנגוד לחיקוק, לצוו, לתכנית, לרישיון עסק או לכל היתר או רישיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם".

אני דוחה גם את טענת המשיבים, לפיה לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין "מפגע ריח". לגישת המשיבים, בחוק למניעת מפגעים סביבתיים אין הגדרה מהו ריח חזק או בלתי סביר, ולכן אין איסור או אין אפשרות להטיל סנקציות מכוח החוק למניעת מפגעים.

...

על כן, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בהעדר הוכחה לכך שהמשיבים או מי מהם אחראים לפרוץ השריפה ביום 8.8.15, שהקבוצהנ הנטענת נזוקה ממנה.

עם דחיית הבקשה, המבקשים ישלמו למשיבים 1-2 הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 7,020 ₪, ולמשיבה 3 הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסך 4,680 ₪.

תביעה נוספת הגיש המבקש נגד המשיבה בתיק ת"צ 8512-01-15, העוסקת בגרימת נזק מרעש פינוי האשפה.

עוד כותב שם המחבר המלומד: "עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט". במקרה שבפנינו יש ליתן את הדעת על כך שעסקינן בהליך שניפתח בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

נכון הוא, שבת"צ 23549-07-14, שם הגיש המבקש בקשת אישור בעיניין הצבת מצלמות על-ידי המשיבה, לטענתו תוך פגיעה בפרטיות, נמחקה בקשת האישור על הסף בהחלטת כב' השופט א. קיסרי מיום 30.11.2014, אך מנגד הצביע ב"כ המבקש על כך שבהליך קודם של המבקש כנגד המשיבה, לאישור תובענה כייצוגית עקב אי-עידכון השינוי במדד השלילי, הגישה המשיבה הודעת חדילה.

...

אין להגיע למסקנה שבקשת האישור נשוא הדיון כאן היא בקשת סרק על יסוד ההליכים האחרים שבהם נקט המבקש, שהרי חלק מן ההליכים עודם תלויים ועומדים, ובצד הליך או הליכים שנמחקו, קיים גם הליך שבו הוגשה הודעת חדילה על-ידי המשיבה.

גם אם מצבו הכלכלי של המבקש איננו שפיר, כעולה מטיעונה של המשיבה, אין די בכך על מנת לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה, שהרי, כפי שכבר עמדתי על כך, מטרת חוק תובענות ייצוגיות (סעיף 1) היא, ביו היתר, לאפשר מימוש זכות הגישה לבית המשפט "לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים". נוכח כל האמור לעיל, אינני סבור שהוכח כי קיימים בענייננו טעמים מיוחדים שיירשמו שיש בהם כדי להצדיק חיוב המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה של המשיבה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המשיבה מתנערת מחובתה ומאלצת את המבקשת לפנות את האשפה שנוצרת מפעילותה התעשייתית ביוזמתה, כאשר עלות הפינוי עליה וזאת אף שהארנונה שמשלמת המבקשת כוללת כבר שירות פינוי אשפה.

הבקשה נסמכת בין היתר על פסיקה בעיניין ת"צ 35601-07-14 ות"צ 25168-12-15, שבשתיהן אושרו התובענות הייצוגיות שהוגשו על פי פרט 11 בתוספת, בגין גביית אגרת פינוי אשפה.

בחוק המפגעים נקבע כי: "מפגע סביבתי" – זהום אוויר, רעש, ריח, זהום מים, זהום מי ים, זהום על ידי פסולת.

...

ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' עובדיה קדמי (2.4.09) עמד השופט מלצר על הדברים כדלקמן: "ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (ראו: רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 13.8.07); השוו: רע"א 6962/08 פסגות מימון ופקטורינג בע"מ נ' גרינפלד (לא פורסם, 11.9.2008)). הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסירבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק.   

אינני מקבלת גם את טענת המבקשת שבנסיבות אלה נכנסת המשיבה להגדרה של "גורם מפגע" שכן אינני סבורה כי היא בבחינת מי שעומד לגרום מפגע סביבתי.

אני סבורה כי הצגת הבעיה של פינוי אשפה כתביעה בעילה הסרת מפגע היא מלאכותית ואין לאשרה.

אני סבורה כי התובענה ובקשת האישור לוקים בחוסר תום לב מהותי בהצגת התובענה.

על כן, אני מקבלת את הבקשה לדחייה על הסף ומוחקת את התובענה על הסף.