בקשת אישור תביעה נגזרת נגד התעשייה האווירית לישראל

השופט (בדימ') י' דנציגר: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת ר' רונן), בגדריו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המערער, שבמסגרתה ביקש להגיש תביעה בשם המשיבות 2-1, יוויז'ן אייר בע"מ ו-יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ (להלן יחדיו: המשיבות) נגד המשיבה 3, התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן: תע"א).

...

עם זאת, באותה עת החברה לא הגישה תביעה נגד תע"א. ביולי 2011, לאחר העברת השליטה באמית למגנוס, פנתה החברה למשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', שערך לבקשתה טיוטת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים נגד תע"א. מכתב זה לא נשלח בסופו של דבר, והטיפול בתיק הועבר למשרד עורכי הדין ברקמן וקסלר בלום.

הנפקות של אי עמידה בתנאי כלל שיקול הדעת העסקי בנסיבות העניין אם כן, הגעתי למסקנה כי למוטב של בעלת השליטה בחברה היה אינטרס נוגד להגשת התביעה, בדמות קשריו העסקיים עם תע"א. אינטרס נוגד זה אף נלקח בחשבון בעת קבלת ההחלטה, אולם בד בבד לא נשללה האופציה להגיש את התביעה בשל כך, אלא בשל היעדרם של מידע ומסמכים שהיו ברשותו של המערער.

לאחר עיון מעמיק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של הצדדים, מצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

סוף דבר אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשאת בהוצאותיהן של המשיבות כדלקמן: לטובת המשיבות 2-1 – סך של 25,000 ש"ח; לטובת המשיבה 3 – סך של 25,000 ש"ח. (בדימ') השופט מ' מזוז: אני מסכים לפסק דינו המקיף של חברי השופט (בדימ') י' דנציגר ולמסקנתו.

המבקש פנה ביום 5.8.2014 למשיבות 1-2 (להלן יחד: "המשיבות") במכתב בו הוא דרש מהן להגיש תביעה נגד המשיבה 3, התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן: "תע"א". המכתב צורף כנספח 16 לתצהיר המבקש, ויכונה להלן: "מכתב הדרישה").

דיון ס' 198(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי בית-המשפט יאשר הגשת תביעה נגזרת "אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב". לכן, כדי שבית-המשפט יאשר בקשה להגשת תביעה נגזרת, על המבקש להוכיח שלושה תנאים: כי קיימת לחברה עילת תביעה; כי הגשת התביעה הנגזרת היא לטובת החברה; וכי הוא אינו חסר תום-לב. בתוך כך, על בית המשפט לבדוק את הסיכוי הלכאורי של התביעה ואם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן (26.4.2015), בפס' 16 לפסק-דינו של כב' השופט י' עמית (להלן: "עניין אפריקה ישראל")).

...

אינני מקבלת טענה זו. כפי הנראה, המבקש מתכוון לטיוטת מכתב ההתראה שנוסחה עבור החברה (ואשר צורפה כנספח 17 לבקשת האישור).

יתרה מכך, התנהלות זו מחזקת את המסקנה כי החלטת החברה שלא להגיש את התביעה הנגזרת כאשר היא לא יכלה להניח בוודאות כי המבקש ישתף עמה פעולה בניהול התביעה על-רקע הסכסוך בינו לבין בעלת-השליטה החדשה בחברה, היתה החלטה סבירה באופן שמצדיק שלא להתערב בה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין בקשת האישור להידחות.

בשל כל אלו, אני סבורה כי דין הבקשה לאישור תביעה נגזרת – להידחות.

בנוסף, בתי המשפט חזרו והבהירו כי מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת הנו בעל המניות עצמו, וגם מי שמניותיו, מוחזקות עבורו בנאמנות על ידי אחר, אינו רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם החברה (ראה תנ"ג (ת"א) 20087-11-11 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אסף יעקב זקן חמו (פורסם בנבו); תנ"ג (ת"א) 38591-03-12 יחיאל בר עם נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

· ככל ולחברה עילות תביעה שונות כנגד המבקשים או מי מהם, אין מניעה לכלול במסגרת הבקשה לאישורה של התביעה הנגזרת או בתביעה הנגזרת מספר עילות שבדין.

עם זאת, אין מקום לבירור התביעות, הנגזרת והאישית בהליך אחד, שכן מדובר בתביעות המתבררות באופן שונה, דיונית ומהותית (ראה ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 324; רע"א 9070/11 אולג אייזיקוביץ נ' זנון קלוגר (פורסם בנבו)).

...

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות וכן בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

סוף דבר המשיבה אינה יכולה לשמש צד לתביעה הנגזרת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 26814-12-14 מנשה נ' יוויז'ן אייר בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:7 בפני כב' השופטת רות רונן המבקש: אפרים מנשה ע"י ב"כ עו"ד קאשי המשיבים: 1. יוויז'ן אייר בע"מ 2. יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ 3. התעשיה האווירית לישראל בע"מ המשיבה 3 ע"י ב"כ עוה"ד ארדינסט, שפרינצק, סתיו ואלקון החלטה

ברע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי [7.5.2009] נקבע בהקשר זה כי "ניתן להעתר לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת ובילבד שהבקשה עומדת בסייגים אלו: המסמכים רלוואנטיים לשלב זה של ההליך; הוצגה תשתית ראייתית ראשונית אשר ניתן ללמוד ממנה כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תיתקבל; על הגילוי יחולו המיגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים". במקרה דנן, מתייחסת הבקשה להסכם – שהצדדים חלוקים ביניהם ביחס לתוקפו ויחס לתחולתו על הנסיבות נושא הבקשה.

...

מאחר שכעולה מהאמור לעיל, המשיבה 3 התייחסה לשתי השאלות שצוינו לעיל ואליהן בלבד כשאלות שיהיה בהן כדי להכריע בבקשת האישור, ומכיוון שלצורך הכרעה בשאלות אלה אכן אין צורך כי המבקש יקבל לעיונו את כל המסמכים המבוקשים על ידיו – אני סבורה כי אין מקום בשלב הנוכחי להיעתר לבקשתו.

מסקנה דומה עולה גם מהתשובה לתגובה שהגיש המבקש.

לכן, הבקשה נדחית.

לכן, תפישתו של בית משפט קמא על אודות הנאמן כבעל תפקיד "ניטראלי", שגויה –שכן, הוא המייצג את אינטרס הנושים בחדלות הפרעון; והוא מי שבידו הסמכות להגיש תובענה כנגד הדירקטורים.

ודוק, נקבע כי "מדובר בהליך בעל קשר בל ינותק להליך העקרי הנילווה לו, שהלכה למעשה כל כולו נועד לבסס את התשתית העובדתית שביסוד התביעה הנגזרת והבקשה לאישורה" (שם, בפיסקה 12).

כפי שקבעה הרשמת ק' אזולאי בהחלטתה, הדברים אינם תקפים מקום בו זה מכבר הוגשה תביעה אזרחית מקבילה ובקשת גילוי המסמכים בתיק הפרוק מוגשת במטרה לגבש עמדת הגנה, שהרי במקרה בו מדובר בתביעה "עתידית" גרידא, ממילא על הנאמן יהיה לשוב לבית המשפט של פירוק לקבלת אישורו להגשתה (ראו והשוו: ע"א 1269/16 מדינת ישראל נ' אגרסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ - רו"ח אליעז, פסקה 5 (06.03.2016)).

לכן, בהליכים אלו, ההתערבות תקום רק מקום בו מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת; אינה מביאה בחשבון את כלל הנסיבות הרלבנטיות; מגלה טעות בולטת; תביא לפגיעה ברורה בבעל דין; או מנוגדת לדין וגורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6404/22 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' דקל, פסקה 8 (18.01.2023); רע"א 1885/13 שחם נ' כח עוצמה בע''מ, פסקה 9 (07.07.2013) (להלן: עניין שחם); רע"א 3655/22 כפריס אן.די.סי בע"מ נ' מרכז מכרות היהלומים בע"מ, פסקה 14 (18.08.2022); רע"א 1963/22 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ, פסקה 7 (26.04.2022); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 130-127 (2021) (להלן: עמית)).

בתוך כך, על בית המשפט אף מוטלת מלאכת הוידוא, כי מטרת החקירה המבוקשת על-ידי הנאמן אינה השגת יתרון דיוני בלתי ראוי בתביעה קיימת או בתביעה עתידית שיש רמה גבוהה של ודאות כי תוגש בעתיד (רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט חברה פינאנסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפרוק) מ"ב 4, 573, 576 (1989); רע"א 813/19 ורדינגר נ' הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל אגודה עותומנית, פסקה 6 (24.02.2019)).

...

המדובר בהתכתבויות שנערכו במסגרת ייעוץ שניתן להם בכובעם כדירקטורים של החברה, ומטבעם של דברים אלו, הוא גם מומן על-ידה – מבלי להאריך דברים יתר על המידה, סבורני כי מוטב היה כי טענה זו לא תשמע.

כאמור, אל לו לדירקטור סביר לקבל יעוץ משפטי לענייניו הפרטיים על חשבונה של החברה, ובוודאי שאל לנו לתמרץ אותו לעשות-כן. אדרבא, החלטתי זו מחזקת את מעמדו של הדירקטור הרצוי – שאינו מנצל את משאבי החברה לטובת ענייניו האישיים אלא אך לצורך ייעוץ מקצועי השלוב וכרוך בתפקידו, מתוך רצון כן למלאו בניקיון כפיים ובהיעדר תלות כלשהי בבעל השליטה.

סוף דבר מכל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.