בקשת אישור תביעה ייצוגית לפינוי בית כנסת

לאחרונה אף פורסם כי נבחנות אפשרויות לפינוי יזום של חלק מהמפעלים המצויים באיזור המפרץ (ראו הודעות באתר המשרד להגנת הסביבה בדבר עמדת המשרד לעתיד מפרץ חיפה).

התובענה הייצוגית מהוה מכשיר דיוני לאיחוד תובענות של חברי הקבוצה, וקובעת הסדרים לדיון בעילות של כלל חברי הקבוצה, וכלשונו של בית המשפט בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003): "התובענה הייצוגית אינה אלא מכשיר דיוני לצרוף תביעות אישיות עוד ועוד להליך אחד ויחיד" (שם, פסקה 22) (ראו גם רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ, פסקה 16 (14/12/2006); בג"צ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, פסקה 24 (29/08/2011); רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה כא' (06/09/2017)).

כיצד ניתן לטעון ברצינות כי הסדר פשרה לתשלום תרומה כולל בסך של 100,000 ₪ נועד לפצות כל מי שניפגע לטענתו בגופו וחלה בשל חשיפה לחומרים מזהמים? ההליך בעיניין נקש כולו לא עסק בנזקי גוף, לא הועלו בו הטענות המורכבות הכרוכות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין ניזקי גוף בשל חשיפה לזיהום, ולכן לא ראוי היה לטעון כי ההסכם בעיניין נקש מקים מחסום של מעשה בית דין מפני ההליך הנוכחי.

...

על כן, גם בקשת חנ"י (בקשה מס' 41) דינה להידחות.

סוף דבר לאחר שבחנתי את הטענות השונות לסילוקה על הסף של בקשת האישור, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשות לסילוק על הסף.

המשיבה מצביעה, בין היתר, על הקושי שבהצבת כלי האצירה בעיר העתיקה, שכן מדובר במיתחם תוסס בעל רחובות צרים וחד סיטריים, חלקם ללא מוצא, הגובלים בכנסיות, מסגדים, בתי כנסת ומבנים הסטוריים רבים, זאת בנוסף לבתי מגורים, מסעדות, שווקים ונמל פעיל.

טוענת המשיבה, שהתביעה הייצוגית היחידה שניתן להגיש כנגד רשות היא לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". ואולם, כך מציינת המשיבה, בקשת האישור שבפנינו אינה עוסקת בהשבת סכומים שגבתה המשיבה כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, ולכן לא ניתן לידון בתביעה זו במסגרת תובענה ייצוגית בבית המשפט לעניינים מינהליים, ומכאן שדין התביעה להדחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

המבקש הגיש את תביעתו לבית משפט זה בשבתו בבית משפט לעניינים מנהליים כאשר טרונייתו היא על כך שהמשיבה לא היתקשרה בהסכם עם "גוף מוכר", כנדרש בחוק האריזות, וכי כתוצאה מכך לא הוצבו ברחבי העיר המתקנים הדרושים להפרדת פסולת אריזות, כל זאת בנגוד לחובתה של המשיבה לפי סעיף 23(ב)(1) של חוק האריזות, הקובע: "אחראי לפינוי פסולת יהיה אחראי לבצע הפרדת פסולת אריזות ואיסוף ופינוי של פסולת אריזות מתחומו, בהתאם להסדרי הפרדה, איסוף ופינוי שקבע לעניין זה לפי סעיף קטן (א) ולהוראות לפי חוק זה". "אחראי לפינוי פסולת" מוגדר בסעיף 2 של חוק האריזות כרשות מקומית, וכן כל מי שחייב לפי כל דין באיסוף ובפינוי פסולת משטח שבבעלותו או בהחזקתו.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני סבור שיש מקום לפסוק לזכות המבקש גמול בסכום כולל של 3,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד לזכות ב"כ המבקש בסכום כולל של 17,000 ₪ (כולל מע"מ), וכך אני אכן מחליט.

אני מחייב את המשיבה לשלם סכומים אלה לידי ב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה (פגרת הסוכות כלולה במניין הימים), שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כאמור כבר לעיל, בקשת האישור נדחית.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן - בקשת האישור) שעניינה בטענה, שמגן דוד אדום (להלן- מד"א) גובה אגרות בגין שירותי פינוי באמבולנס באמצעי גבייה מינהליים בנגוד לדין ובנגוד לדיני השהוי וההתיישנות.

לאחר דיונים בועדות בכנסת בדבר הסדר גבייה בין מד"א לקופות החולים, בשנת 2012 תוקן חוק מגן דוד אדום, התש"י-1950 (להלן- חוק מד"א) והוסף סעיף 7א(ו) הקובע, כי גורם מוסמך מטעם מד"א "רשאי לוותר על הפרישי הצמדה, ריבית או קנס, כולם או חלקם, אם הוכח להנחת דעתו כי לפיגור בתשלום האגרה או התשלום כאמור בסעיף קטן (ד), גרמו נסיבות שלחייב לא היתה שליטה עליהן". בהתאם למתווה הסדרה שניכנס לתוקפו ביום 1.9.2017 שונה אופן גביית האגרה: "החל מה-1 בספטמבר, ייצא מד"א במהפכה של ממש בכל נושא התשלומים לאירגון, המחויב על פי החוק. החל מתאריך זה, לא יקבלו עוד המפונים את טופס ההיתחייבות במעמד הפינוי ובכך יימנעו מקרים רבים של בלבול, אובדן הטופס וחוסר הבהירות בנושא. את ההיתחייבות תפיק מד"א מיד לאחר הפינוי, ולקוחות קופות החולים כללית ומכבי ייהנו כבר מתאריך זה מטיפול ישיר של מד"א אל מול קופת החולים, מבלי שהמטופל יצטרך לעסוק בזה בכלל. מד"א תבצע את הליך החיוב ישירות אל מול שתי קופות החולים, וללא מעורבות של המטופל עצמו. במידה ויימצא ע"י קופת החולים כי המטופל אינו זכאי לכסוי עלות הפינוי על ידה, יעביר מד"א דרישת תשלום והסבר בנושא למטופל עצמו" (נספח 6 לתשובת מד"א לבקשת האישור).

בע"א 458/06 ‏עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ (מיום 6.5.2009), נקבע כדלהלן: "ההלכה לעניין נטל ההוכחה של עילת תביעה אישית היא, כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית, חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה – ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד – כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית לרבות הדרישה לקיום עילת תביעה אישית..." (עמודים 12 – 13, הדגשות הוספו).

...

בת.א. 2154/05 גור אלי נ' חב' הדקה התשעים בע"מ (מיום 3.12.2006), נקבע כדלהלן: "בהעדרה של עילת תביעה אישית יהיו טיעוניו של התובע טובים ומוצקים ככל שיהיו – הרי דין תביעתו להימחק ולא ניתן יהיה לבררה במסגרת תביעה ייצוגית. קיומה של עילת תביעה אישית מהווה תנאי בסיסי לצורך הכרה בתובענה כתובענה ייצוגית ובהעדרה, פול תיפול..." (עמודים 5 – 6).

יוצא אפוא, שהתנאי הראשוני והבסיסי הנדרש לצורך אישור תובענה ייצוגית אינו מתקיים בענייננו ובכך מתייתר הדיון ביתר התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות.

אין מדובר במקרה החריג, שבו יורה בית המשפט על החלפת התובע המייצג, ללא בקשה לעשות כן. סוף דבר לנוכח כל האמור בקשת האישור – נדחית.

אין חולק כי הערייה נחשבת "רשות" שכן לצורך הגדרת "רשות" מפנה חוק תובענות ייצוגיות לסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), וההגדרה שם כוללת גם "רשות מקומית". משהגענו לכאן, על המבקשים הנטל להראות שהעירייה היא "גורם מפגע" וכי האופן שבו פעלה הערייה בכל הנוגע לאסבסט בגדר "מפגע סביבתי". בקשר לכך, המבקשים טוענים כי הערייה היא שגרמה למפגע, באופן שבו הותירה את שברי האסבסט בשטח הוואדי, לא טיפלה בהם, אפשרה קיומן של שרפות ומדורות במהלך השנים, וכן אפשרה ביצוען של עבודות בכלים כבדים וטרקטורים.

זאת, תוך היתחשבות באופייה של המדינה, בהקף פעילותה במשק הכלכלי והציבורי, ובתוצאות התקציביות מהחלת הסדר דיוני מסוים על המדינה (ר' בג"ץ 2171/06 שני כהן נ' יו"ר הכנסת, פיסקאות 30 ו-37 (29.8.2011)).

במסגרת זאת, ניתן למנות, בין היתר, את ההגנה מפני תובענות ייצוגיות לפיצויים בגין נזקים שנגרמו על ידי צד שלישי (ר' סעיף 3 לחוק התובענות הייצוגיות); בחינת שקולי עלות-תועלת לציבור בכללותו שעשויים לנבוע הן מאישור הבקשה והן מפסיקת פיצויים במקרה שהבקשה אושרה והתביעה התקבלה (ר' סעיפים 8(ב)(1) ו-20(ד) לחוק תובענות ייצוגיות).

האם תובענה ייצוגית הנה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעיניין? המבקשים מבקשים לקבוע כי בנושאי איכות הסביבה תובענות ייצוגיות הן הדרך היעילה וההוגנת, קל וחומר בעניינינו שבו הערייה הסתירה מהתושבים את מחדליה ושלא נקטה בפעולות לפינוי אסבסט.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי גם תנאי זה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית אינו מתקיים, בשל היעדרה, לכאורה, של אחריות העירייה כלפי המבקשים והקבוצה.

כפי שציינתי לעיל, בעניין זה מקובלת עלי עמדתו של ד"ר ברנר כי ערך זה מהווה המדד הנכון לקיומו של מפגע אסבסט, ועל-פיו עולה לכאורה כי אין כלל מפגע, לא כל שכן, מפגע היוצר סיכון כזה כפי שנטען על ידי המבקשים, כך גם אין יסוד לטענות בדבר תחלואה מוגברת.

סיכום על יסוד כל האמור, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 55989-11-19 מוכני ואח' נ' טביב - החברה הארצית לטיפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת אסתר שטמר המבקשים 1. ראובן מוכני 2. קרן אורבך ברנע ע"י ב"כ עו"ד ליאור להב ועו"ד הדר סטמפו המשיבים 1. טביב - החברה הארצית לטיפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ 2. אקוכם איכות הסביבה בע"מ 3. כימוביל בע'מ 4. אייל טביב 5. כימוטל בע"מ 6. עופר טביב ע"י ב"כ עו"ד אלירן סטריכמן פסק דין

פרוטוקול דיון בכנסת והתכתבות של חברת טביב עם המשרד להגנת הסביבה, שמהם עולה כי הר הפסולת הוא מפגע שטרם טופל, והפעילות של עריית פתח תקווה בו הביאה להווצרות מקור פוטנציאלי לריח, שקדם לתלונות הנטענות בבקשת האישור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, בעמדות הצדדים, בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, ובעמדת הבודקת – מצאתי כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ההסדר נותן מענה לנושא התובענה: התחייבויות המשיבה יביאו לשפור המצב ולפצוי הולם של חברי הקבוצה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, בעמדות הצדדים, בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, ובעמדת הבודקת – מצאתי כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ההסדר נותן מענה לנושא התובענה: התחייבויות המשיבה יביאו לשיפור המצב ולפיצוי הולם של חברי הקבוצה.

כיוון שמדובר בחלק עיקרי בהסכם, והתועלת שתצמח מעצם הביצוע ברורה – החלטתי לדחות את עמדת היועצת המשפטית לממשלה שבקשה להעדיף את העברת הסכום לקרן.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.