בקשת אישור הפגנה עם דגלי כהנא אחרים

קהילת הגרעין התורני חרתה על דגלה את השותפות עם שאר התושבים כאבן יסוד לקיומה של בעיר.

טענות התובע התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו ולבטל את מינוי מר אטיאס כמנכ"ל הערייה מהטעם שאינו כשיר לשמש בתפקיד לאור עמדותיו הגזעניות הבאות לידי ביטוי במספר אופנים: מר אטיאס היה ממייסדי תנועת הגרעין התורני בלוד ושימש כמנכ"ל הגרעין במשך כעשור, גרעין המאופיין באידיאולוגיה דתית פונדמנטליסטית ומיליטנטית ומטרתו לשנות את הצביון הדמוגרפי של העיר לוד באמצעות הבאת מישפחות יהודיות-דתיות להתגורר בעיר על מנת להפחית את ההגירה השלילית של יהודים ממנה; מר אטיאס מיתנגד לאינטגרציה בבתי הספר הממלכתיים ולמעשה תומך בהפרדה של התלמידים הערבים מהיהודים; מר אטיאס תומך בקיומה של ההפרדה גם במסגרת החינוך הבלתי- פורמלי כפי שהודגם בפרשת מתנ"ס שיקאגו; מר אטיאס תומך במאבק למניעת נשואי תערובת בין יהודים וערבים, גזענות אשר תואמת את משנתו של הרב כהנא אשר הוצאה אל מחוץ לחוק; מר אטיאס תומך בסגרגציה בדיור בין יהודים לערבים, ראייה לכך בתמיכתו וקידמו את הקמתה של שכונה נפרדת לציבור הדתי, היא שכונת "אלישיב". התובע מבחין בין פעילותו של הנתבע כפעיל חברתי או פוליטי לבין החזקתו במשרה ציבורית בכירה.

הראיות אשר עליהן מבקש התובע להסתמך הנן בלתי קבילות בהיותם פרקים מתוך סדרה מצולמת בה הישתתף התובע "לוד: בין ייאוש לתקווה", אמירות של אנשים אחרים, כתבות מעיתונים שונים וציטוטים שהעלה מר אטיאס לדף הפייסבוק הפרטי שלו ומדפי הפייסבוק של אנשים אחרים.

יתר על כן, מפיק הסדרה אשר נכח בדיון אישר לשאלת בית הדין כי הסדרה עוקבת אחר הנעשה בעיר לוד, וכי מר אטיאס הנו רק אחד מבין הדמויות אחריהן היא עוקבת, כאשר הסדרה מכילה שעות רבות של חומר מצולם מתוכו נילקחו רק כ-300 דקות (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 16-21).

...

טענות התובע התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו ולבטל את מינוי מר אטיאס כמנכ"ל העירייה מהטעם שאינו כשיר לשמש בתפקיד לאור עמדותיו הגזעניות הבאות לידי ביטוי במספר אופנים: מר אטיאס היה ממייסדי תנועת הגרעין התורני בלוד ושימש כמנכ"ל הגרעין במשך כעשור, גרעין המאופיין באידיאולוגיה דתית פונדמנטליסטית ומיליטנטית ומטרתו לשנות את הצביון הדמוגרפי של העיר לוד באמצעות הבאת משפחות יהודיות-דתיות להתגורר בעיר על מנת להפחית את ההגירה השלילית של יהודים ממנה; מר אטיאס מתנגד לאינטגרציה בבתי הספר הממלכתיים ולמעשה תומך בהפרדה של התלמידים הערבים מהיהודים; מר אטיאס תומך בקיומה של ההפרדה גם במסגרת החינוך הבלתי- פורמאלי כפי שהודגם בפרשת מתנ"ס שיקאגו; מר אטיאס תומך במאבק למניעת נישואי תערובת בין יהודים וערבים, גזענות אשר תואמת את משנתו של הרב כהנא אשר הוצאה אל מחוץ לחוק; מר אטיאס תומך בסגרגציה בדיור בין יהודים לערבים, ראייה לכך בתמיכתו וקידמו את הקמתה של שכונה נפרדת לציבור הדתי, היא שכונת "אלישיב". התובע מבחין בין פעילותו של הנתבע כפעיל חברתי או פוליטי לבין החזקתו במשרה ציבורית בכירה.

וכך קבע בית הדין: "ערים אנו לעובדה כי המשיב מכהן בתפקידו מתוקף זכייתו במכרז מאז חודש יולי 2007, אולם אין בחלוף הזמן כדי להכשיר מינוי אשר נפל בו פגם מלכתחילה. האינטרס הציבורי, לפיו יש למנות לתפקידים בכירים ברשויות המקומיות רק את המועמדים העומדים בתנאי הכשירות לכך, גובר בעינינו על האינטרס של המשיב, אשר התמנה לתפקיד וממלא אותו מזה למעלה משנתיים ימים. אמנם, לא עלתה כל טענה נגד תפקודו של המשיב כמנהל מחלקת החינוך בעירייה, אולם סבורים אנו כי האינטרס הציבורי מחייב את ביטול מינויו לתפקיד, לאחר שהתברר כי לא היה בידו הניסיון המתאים לכהונה בתפקיד על פי הנדרש בתקנות." [ע"ע 262/08ד"ר חאלד מטר נ' עירית טירה,( 20.8.09 ) (ההדגשות של המותב)] יחד עם זאת, בתצהירו המשלים מפרט מר אטיאס את פעולותיו לאחר היבחרו, פעולות ואמירות העשויות להצביע על תפיסת עולמו של מר אטיאס ועל האופן שבו הוא מבצע את תפקידו ופועל כלפי הציבור הערבי.

משכך, סבורים אנו כי מן הראוי כי הועדה תיבחן הן את התבטאויותיו ופעולותיו בעבר והן את מעשיו מיום היבחרו לתפקיד.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שהחלטת ועדת הבכירים מיום 9.12.13 מבוטלת וזאת לאור הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה.

כן טוען הנתבע (ס' 53 – 58 לתצהירו), כי פז מנסה לגייס תמיכה באמצעות הצגת היתייחסות של מערכת החוק והשלטון כלפיה כ"היתנכלות", כי היא משמיצה באופן פרוע את מערכת המשפט, הגדירה את בג"ץ כ"מושחת" וכ"בוגד בעם", הפגינה מספר פעמים מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות ואמרה בעמוד הפייסבוק שלה ביחס לשופטים: "כל כך מתחשק לי לקחת יום אחד כמה שופטים ולהוריד אותם לבד בגינת לווינסקי אחרי חצות. בלי הגנה משטרתית. בלי מאבטחים. בלי פעילי שטח. לגמרי לבד. רק הם והנרקומנים וסוחרי הסמים. ולעמוד מרחוק ולצחוק כשהם ישתינו במכנסיים". לטענת הנתבע, פז לא מצאה לנכון למחוק תגובות קשות עוד יותר מהפוסט שלה אשר הועלו על ידי מגיבים כאלה ואחרים אשר בין היתר אמרו (שגיאות הכתיב הן במקור): "הם לא חוזרים חיים מישם... כל השמולאנים האלה שישרפו כבר" ו"אינשאללה יישרפו כל השמאלנים והשופטים האלה", "שופטים שרמוטות שמולנים וזונות", "...וכצפוי שופטי שמאל קיצון שמזכים את המסתננים השחורים". תגובת התובעות לטענות הנתבע בתגובה לטענות אלה, טוענות התובעות לרבות בתצהירי ההפרכה שהגישו (מכוח סעיף 18 לחוק) את הטענות הבאות: כי לו היו ניאו-נאצית או פועלות לממש מטרות ניאו-נאציות, סביר להניח כי רשויות החוק כבר היו פועלות כנגדן ואלה לא פעלו; כי למעט היכולת להוציא לפועל את האידיאולוגיה, אין כל הבדל ממשי בין הנאצים ולבין הניאו-נאצים; כי כל הפעולות של תנועת המחאה הינן בהפגנות לא אלימות, העוסקות גם בתעוד מציאות החיים העגומה בשכונות הסובלות מהטרור הפלילי של המסתננים; כי הן אינן קוראות "לנקות" את המדינה ממי שאינו שותף לדעתה, אלא נהפוך הוא, וכי פז, כמי שבאה בעצמה מתוך "גוש השמאל", היא תמיד זוכרת מהיכן הגיעה, והיכן נמצאים חבריה ובני משפחתה ופועלת להנמכת להבות ויצירת דיאלוג; כי בעיני הנתבע ושכמותו, כל מי שתומך בגישור מסתננים, הופך אוטומאטית לאיש ימין קצוני (אפילו אם אינו איש ימין כלל) וכל איש ימין קצוני הופך אוטומאטית ל"יודו-נאצי" או ל"ניאו-נאצי"; כי טענת הנתבע כי התובעות מכנות עצמן בכינויים המדוברים, היא בזויה מעיקרה וכי שימוש בשמות גנאי כאלה אינם מקובלים על התובעות בשום פנים ואופן, כאשר השמוש בביטויים המדוברים, במקרים שבהן הביא הנתבע, נעשה באופן ברור בלשון אירונית, סרקסטית ולשון סגי נהור; כי לא הייתה מעולם שום קריאה מצד התובעות לפעולה כלשהיא נגד ילדים ובטח שלא לאלימות, גם אם נאמר על ידי פז כי מן הראוי שהילדים והוריהם יחזרו לארצם; כי לעניין טענות על אמירות של אחרים, אין לתובעות כל אחריות לכך; כי טענות פז נגד רשויות החוק שהובאו על יד הנתבע, אין להן כל קשר לפרסומים שביצע הנתבע מושא התביעה; כי הנתבע מכנה את מנהיגי המדינה ומפגלות שנבחרו על ידי הציבור, כפושעי מילחמה, בעוד את תומכי הטרור המובהקים, הוא מכנה הדמוקרטים הגדולים והיחידים וכי אף כינה את סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי "ניאו-נאצית" וזאת בשל העובדה כי הגדירה את הנוכחות של המסתננים בדרום ת"א כ"טירור מהגרים"; כי אין ממש בטענות של קפל ואגוז כלפיהן, לרבות הטענה כי פז חילקה קונדומים לילדי המסתננים וכי מדובר באדם אחר שחילק לאשה קונדום, כשזו כינתה אותו בשמות גנאי ואף הצדיעה במועל יד וצעקה "הייל שפי". קבילות הסרטונים וחלק מהמסמכים שצורפו לתצהיר הנתבע בטרם התייחסותי לטענות הצדדים, יש להכריע בהתנגדות בא כוח התובעות למסמכים מסוימים ולכל עשרת הסרטונים שצורפו לתצהיר הנתבע, היתנגדות אשר הועלתה בפתח דיון ההוכחות ואשר הוריתי כי תוכרע במסגרת פסק הדין.

הוכח כי בהפגנות של תנועת המחאה בהישתתפות פז, בהן היא נשאה דברים, שרפו המפגינים וכן פז באופן אישי, במו ידיה, בפומבי, דגל של אריתריאה, תמונה של שר הפנים אריה דרעי וקריקטורות של ראש עריית תל-אביב רון חולדאי עליהן נכתב "פושע" (ראו סירטון "שריפת תמונות חולדאי" וכן סירטון "שריפת התמונות והדגל" וכן הודאת פז בחקירתה הנגדית בעמ' 10 ש' 27 – 30 לגבי שריפת קריקטורה של רון חולדאי שעליה היה כתוב "פושע").

כאשר עסקינן בשאלת ההצדקה להפחתת הפצוי במסגרת סעיף 22(2) לחוק, ובהתייחס לעניין שעומד לדיון בתיק דנא ונסיבותיו, יש לזכור כי חופש הביטוי (שכולל בחובו גם את החופש למחות ולהפגין), הוא ערך עליון במדינה דמוקרטית וכפי שנאמר: "המדינה הדמוקרטית מקנה לאזרחיה ולתושביה כלים חוקיים מגוונים להגשמת מטרותיהם הפוליטיות, החברתיות והציבוריות. הקלפי הוא כלי מרכזי אך אין הוא כלי שוטף. הביטוי החופשי הוא אחד הכלים החשובים להגשמת השותפות הדמוקרטית. מכאן החרות העומדת לכל אדם במדינה הדמוקרטית להביע באורח חופשי את התרעומת שבלבו. מכאן החרות העומדות לו לאדם להביע את דעתו בעניינים שעל סדר היום, אפילו יהיו אלה דיעות קיצוניות ומכעיסות, ואפילו ינוסחו בלשון צורמת ומקוממת. איש איש ולשונו, איש איש ואופיו, איש איש והרקע התרבותי בו צמח. חירות זו, ולצדה זכויות פוליטיות ואזרחיות אחרות, הן התחליף הטוב ביותר לנקיטה בצעדים אלימים ובלתי-דמוקרטיים, ששיטתנו שוללת מכל-וכל. הביטוי הוא שסתום רב-עוצמה העוצר בעד האלימות הפיזית מלהתפרץ. מטעם זה, אף מגשים חופש הביטוי את האנטרס בשמירה על יציבות החברה והמשטר... גם חברה בעלת יסודות דמוקרטיים איתנים נידרשת לעיתים להגביל ביטויים הפוגעים בפרט, בחברה או במשטר (ולשם כך קיימות נורמות שונות - חקיקתיות והלכתיות), אולם כל זאת, מבלי לפרוץ את הגדרות ומבלי לפגוע, מעבר להכרחי, בחופש הביטוי. פגיעה יתרה כזו סופה שתקום על יוצרה (וראו, בעיניין זה, למשל, את דברי הנשיא שמגר בד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ", פ"ד לב(3) 337, 361 (להלן: ד"נ הארץ), ודברי הנשיא ברק בפרשת כהנא הנ"ל).

. לכל אלה יש להוסיף את אירועי הפגנת הימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו שבה התנוססה תמונתו של ראש הממשלה המנוח רבין במדי ס.ס. גרמני, שהמבקש ואחרים היו מעורבים בה. הרקע האידיאולוגי ממנו בא המבקש, אשר טמונים בו זרעי רעיונות גזעניים, ומעורבותו בהפגנה האמורה שכללה מערך התרסה חמור כנגד ראש הממשלה, הם שתרמו להתבטאויותיו הפוגעניות של המשיב.

...

לסכום זה הגעתי על בסיס המסקנה כי אלמלא שיקולי הפחתה לפי ס' 22, היה מקום לפסוק לצמח סך של 20,000 ₪ בגין הפרסום הבודד שנעשה ביחס אליה ואשר בו פורסמה רק תמונתה ללא שמה וכן על בסיס המסקנה כי יש להפחית מהפיצוי הנ"ל סך של 7,500 ₪ בשל שיקולי ההפחתה מכוח ס' 22 לחוק.

בהתחשב בכך שהנתבע פרסם את הציוץ המבהיר ובהינתן תוכנו, שאף חוסה כנראה תחת הגנת הבעת הדעה בתם לב, וכן בהתחשב בכך שנראה לכאורה כי התובעות זנחו בסיכומיהן את הסעד של צווי עשה, משלא אוזכר בסיכומים לצד הסעד הכספי, שכן אוזכר, החלטתי כי דין התביעה לצווי עשה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לפז 20,000 ₪ ולצמח 12,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

בתי המשפט הכירו כי חופש הביטוי, לרבות החופש להעביר ביקורת על החלטות ממשלה, עשוי ליסוג מפני אינטרסים מנוגדים (דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(1) 23 (2011); בג"צ 2753/03 קירש נ' ראש המטה הכללי של צה"ל, פ"ד נז(6) 359 (2003); בג"צ 399/85 ח"כ כהנא נ' הועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255 (1987); עע"מ 3829/04 הנ"ל; א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית כרך שלישי 217 (1995)).

זכותם של מארגני המשטים, להפגין ולמחות על פעולות ישראל ברצועת עזה, בכל מקום ובכל דרך חוקית אחרת, אינה שנויה במחלוקת.

בין ספינות המשט נכללו הספינה Kaarstien ("השיבה") שהיא ספינה המפליגה תחת דגל נורבגיה ובבעלותו של אזרח נורבגיה בשם Gron Hov, והספינה Freedom ("חירות") שהיא ספינה המפליגה תחת דגל שוודיה, ובבעלותו של אזרח שוודי בשם Jons Olof Marklund.

בסיכומי הטענות, הם זנחו את הטענות בדבר חוקיות הסגר, ובדבר סמכות בית המשפט לאשר ההחרמה על פי חוק המלקוח הימי, ומיקדו טענותיהם בשלושה עניינים; השהוי בהגשת בקשות ההחרמה; הפרת החובות המוטלות על המדינה לקבל הוראות מבית המשפט כיצד לנהוג במטענים; והפרת הדין הבנלאומי והתחייבות המדינה להעביר את כל הציוד ההומניטרי ליעדו ברצועת עזה.

...

סוף דבר כפי שפורט בהרחבה, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהגשת הבקשות להחרמת הספינות, העיכוב בפניה לבית המשפט אינו עולה כדי "שיהוי" המצדיק את דחיית הבקשות, וגם התקלות בנוגע לאופן רישום והעברת הציוד הרפואי לרצועת עזה אינן גורעות מעילות ההחרמה.

לאור כל האמור, אני נעתר לבקשות ומורה על החרמתן של הספינות קארסטיין ופרידום על ידי המבקשת.

בעלי הספינות המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.

בא-כוח הנאשם, עו"ד ליאור כהנא, ביקש להסתפק במאסר על תנאי.

עוד טען שהנאשם סבל מעינוי דין בשל התמשכות ההליכים שלא באשמתו שכן בשונה מאחרים לא חלק הנאשם על קבילות הסרטונים, אישר את שנצפה בהם, והסביר את מעשיו.

כפי שנקבע בהכרעת הדין מדובר בהפגנת שמחה בקשר עם רצח של חפים מפשע בארוע טירור, במהלך ריקודים ושירים אשר שלהבו את הנוכחים.

נוסף על כך במועד אחר העלה לחשבון הפייסבוק שלו אשר מונה מאות עוקבים, תמונה ובה דגל דעש כשהוא עומד לבדו מול דגלי מדינות אחרות, ביניהן ישראל וארה"ב. נוסף על אלה, העלה הנאשם לעמוד הבית בחשבון הפייסבוק שלו תמונה של אחד ממנהיגי דעש.

...

בהתייחס לטענת ההגנה שלפיה יש להקל בעונשו של הנאשם מחמת אפלייתו בהשוואה למעורב אחר, אין בידי לקבל את הטענה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט לחלוף הזמן הניכר ולאורח חייו הנורמטיבי של הנאשם ומול אלה לעברו הפלילי בעבירות רלוונטיות, ולמאסר בפועל שנשא בעבר, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם אך לא בתחתיתו, דהיינו, לגזור עליו חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי וקנס.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 5 חודשים שאותו יישא הנאשם בעבודות שירות בכפוף להתאמתו.

טען שהגיע לארוע לבוש בחולצה מכופתרת, בעניבה ובג'קט. לדבריו אדם שהוא אינו מכיר הגיש לו את החולצה שעימה ניצפה בסירטון, ובה תמונת הרב כהנא בחזית.

כמו כן, נוכח זהות המתבטאים והשומעים, ואופי ההפגנה המדובר, קיים ספק בהתקיימות יסוד האפשרות הממשית; 291: מאמר שבו נכתב כי קהילת הלהט"ב והשמאל הקיצוני "משחקים לידי האויב הערבי", כי "יש לנו מחויבות לחסל ולגרש מקרבתנו" אנשים שמנסים למחוק את היהדות, וכי מדובר ב-"עמלק" ו-"אויב פנימי". נימוק: תוכן הדברים אינו כולל קריאה לפעול באלימות נגד ציבור כזה או אחר, ולפיכך לא מיתקיים המבחן התוכני.

(ז) או העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או ססמה או בהשמעת הימנון או ססמה, או כל מעשה גלוי דומה המגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכל במקום צבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום צבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי כזה של הזדהות או אהדה; יואשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס עד 1000 לירות או לשני העונשים גם יחד".

ב-ת/31 פרוטוקול מיום 07.12.2015, נדחתה בקשת אחד המשיבים האחרים בתיק להישתתף בחתונה מושא תיק זה. אוסיף שבהחלטת ביהמ"ש נכתב: "[...] החשש של המבקשת מפני היתקהלות של רבים בעלי אידיאולוגיה זהה, מובנת במיוחד על רקע ארועי הזמן האחרון. לאור האמור, הבקשה נדחית". הנאשם 3 העיד שחזר לביתו לפני השעה 22:30, אך לצד זאת אישר את זיהויו בסרטונים מהארוע.

...

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את טענת האכיפה הבררנית על שני חלקיה.

סוף דבר אני קובע שעובדות כתב האישום והוראות החיקוק שיוחסו לנאשמים הוכחו ברף הנדרש בפלילים, למעט בעניינו של הנאשם 7 שזוכה בדין.

בהתאם לקביעותיי אלה אני מרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות: הסתה לאלימות או טרור, עבירה לפי סעיף 144ד2(א)לחוק העונשין – נאשמים 8,6,5,4,3,2,1; גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, עבירה לפי סעיף 24(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 – הנאשם 2 בלבד; הסתה לגזענות – עבירה לפי סעיף 144ב(א) לחוק העונשין – הנאשם 2 בלבד; החזקת נשק – עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין – נאשמים 1 ו-2 בלבד; הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין – נאשמים 3 ו-4 בלבד.