בקשת איסור פרסום זהות נאשם בעבירות מין

בית המשפט קבע, כי חרף העובדה שהעורר הודה בקיומן של ראיות לכאורה, ולפיכך אף קמה עילת מעצר סטאטוטורית בעיניינו, יש מקום בנסיבות המקרה לשחררו לחלופת מעצר שתהיה מרוחקת ממקום ביצוע העבירות המיוחסות לו. הדיון בבקשה להותרת צו איסור הפירסום היתקיים ביום 16.3.2015, והחלטה בבקשה זו - היא ההחלטה מושא הערר - ניתנה ביום 24.3.2015.

לפיכך, על דרך הכלל, נחשפים פרטיו של ההליך השפוטי, ובכלל זה זהותם של בעלי הדין.

לענייננו, רלוואנטיים החריג הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט אשר לפיו רשאי בית המשפט לידון בענין מסוים בדלתיים סגורות "לשם הגנה על ענינו של... נאשם בעבירת מין", וכן החריג הקבוע בסעיף 70(ד) לחוק זה, הקובע כי בית המשפט רשאי לאסור פירסום "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות", בין היתר של בעל דין.

...

כך, עוצמתו של האינטרס הציבורי שבפרסום שמו של חשוד אינה שקולה לעוצמת האינטרס הציבורי שבפרסום שמו של נאשם, וזו אינה שקולה לעוצמת האינטרס שבפרסום שמו של עבריין מורשע (בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 668 (2004); ענין חדד, פסקה 13; בש"פ 3205/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (16.5.2013)).

אולם, סבורני כי משעה שהוגש כתב אישום אין מקום להידרש, כענין של מדיניות שיפוטית ונוכח בכירותו של עקרון פומביות הדיון והפרשנות המצמצמת ממילא של החריגים לעיקרון זה, לבחינת עוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה כפי שנעשה הדבר לצורך מעצרו של נאשם עד תום ההליכים (ענין חדד, פסקה 14).

אשר על כן, מן הטעמים המפורטים, הערר נדחה.

ערעור לפי סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) על החלטתו מיום 1.9.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 24024-07-15 (כב' השופט ב' שגיא), בגדרה נדחתה בקשת המערער לאיסור פירסום שמו בהליכים המתנהלים נגדו.

בעיניין פלוני המדינה היתה זו שערערה לבית משפט זה לאחר שבית המשפט המחוזי אסר פירסומם של פרטים מזהים לגבי נאשם שהוגש נגדו כתב אישום שכלל למעלה משלושים אישומים ושייחס לו ביצוע עבירות מין בעשרות קטינות, נוכח החשש שלפרסום תהיה השלכה קשה על בנו של פלוני.

...

נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה, ואני מתיר את פרסום שמו של המערער החל מיום 17.11.2015, שעד מועד זה יעמוד בתקפו צו איסור הפרסום, כמו גם איסור פרסומה של החלטה זו, כדי לאפשר למשפחה להיערך כראוי לפרסום ולהכין את הקטין לקראתו.

לפיכך, הורה בית המשפט על ביטול צו איסור הפירסום, למעט בכל הנוגע לפרטי המתלונן ולכל פרט שעלול לחשוף את זהותו.

על רקע זה טען, כי לא בכדי הסכימה המשיבה להותיר את צו איסור הפירסום על כנו עד לאחר שמיעת עדות המתלונן וכי החלטת בית המשפט קמא, בדחותו את הבקשה להמתין עד לאחר שתשמע עדותו שלו, שעתידה להשמע בעוד חודש וחצי, אינה סבירה.

עוד עמדה המשיבה על החשיבות שבפרסום שמם של נאשמים בעבירות מין על מנת לאפשר לנפגעים נוספים, ככל שיש כאלה, להגיש תלונה ועל מנת להזהיר את הציבור מפגיעות עתידיות אפשריות, בייחוד שעה שמדובר בנאשם ולא בחשוד, ולאחר שהמותב שקבל את ההחלטה לבטל את צו איסור הפירסום הוא אותו מותב ששמע את עדות המתלונן.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור ובתגובת המשיבה, על צרופותיהן, ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

הואיל והמתלוננות הנן בנותיה של אשת הנאשם, על מנת להגן עליהן – נאסר גם פירסום פרטים מזהים של הנאשם ובני מישפחה אחרים.

תמצית תסקירי נפגעות העבירה בהתאם לבקשת שירות המבחן מיום 15.01.2023 לפיה יש בחשיפת המידע המובא בתסקיר נפגעות העבירה בפני הנאשם כדי להחמיר את מצבן, החלטנו כי יש להביא לעיון הנאשם תמצית של התסקיר ולא את תסקיר נפגעות העבירה המלא.

כך נקבע בע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל: "אף שבשלושה מהאישומים יש עבירות זהות, כל אישום עוסק בקורבן או קורבנות אחרים, בזמנים שונים, עם דפוס היתנהגות שייתכן שניתן למצוא לו קו משותף, אך יש לו מאפיינים שונים, וצורות היתנהגות שונות". במקרה דנן, המדובר בשתי מתלוננות שנפגעו על ידי הנאשם במועדים שונים, כל אחת מהן חוותה את הפגיעה המינית בגופה, לכל אחת מהן נגרם נזק אינדיבידואלי כתוצאה ממעשיו של הנאשם וכל אחת מהן תישא את מטען ההשלכות ממעשיו של הנאשם ותתמודד עמו באופן עצמאי ולכן יש לקבוע כי המדובר בשני אירועים נפרדים.

...

בנסיבות העניין, לאור הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל אנו קובעים, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם: באשר לאישום הראשון הוא 10 עד 14 שנות מאסר, לצד ענישה נלוות.

לצד זאת, מצאנו כי יש לתת משקל מסוים גם לסבל שעונשו של הנאשם גורם לבני משפחתו, שכן כאמור, הנאשם הינו אב לילדים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.

האם על בית המשפט להדרש לטיב הראיות ועוצמתן מקום בו מונחת לפניו בקשתו של נאשם לאסור את פירסום שמו? והאם יש להבחין, בהקשר זה, בין נאשמים בעבירות מין לבין נאשמים בעבירות אחרות? שאלות אלו מתעוררות במסגרת העירעור שלפניי אשר הוגש לפי סעיף 70ד(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 12731-10-23 (כבוד השופט ח' טרסי, כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל וכבוד השופטת ה' רוזנברג שיינרט) שניתנה ביום 31.12.2023.

לצד זאת, לבקשתו של המערער, הורה בית המשפט על איסור פירסום שמו וכל פרט מזהה לגביו, זאת "הואיל ומדובר בחשד ראשוני בלבד ובחשוד נעדר עבר פלילי". יחד עם זאת, הובהר "כי ככל ויתווספו תלונות נוספות או חשדות נוספים, ניתן לשוב ולבקש את מעצרו וכן ניתן לבקש להסיר את איסור הפירסום". ביום 21.01.2021 הגישה 'תכנית הצנור', המופקת על ידי חברת רשת מדיה בע"מ, וכן כתב התכנית, בר שם אור, בקשה לביטול צו איסור הפירסום, בה נטען כי ארבע נשים פנו למערכת התכנית ודיווחו על עבירות מין שביצע בהן המערער (להלן בהתאמה: התכנית ו-הבקשה הראשונה).

...

טענה זו נדחתה פעם אחר פעם על ידי בית משפט זה, והיא נדחית גם בנסיבותיו של המערער בענייננו.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל – הערעור נדחה.

בשל סמיכות הזמנים למועד פקיעת הצו, הנני מורה על הארכת צו איסור הפרסום בשבוע ימים, עד ליום 07.02.2024.