בקשת איחוד תביעות בסמכות עניינית

מספר חודשים לאחר שהוגשה התביעה המקבילה הגיש התובע את התביעה הנוכחית, וסמוך לאחר מכן הגיש בקשה לאיחוד התביעה הנוכחית עם התביעה המקבילה.

בין היתר, נטען כי התובע העלה טענה באשר לזכויות הבעלות בנכס, המצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

...

על רקע המסקנה לפיה סעיפים 33(א) ו-33(ד) אינם חלים בעניינו של התובע, ממילא אין תחולה לסעיף 33(ה) לחוק.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שיש לדחות את הטענות שהעלה התובע בהליך הנוכחי.

על כן, התביעה נדחית.

. ובסעיף 11 להחלטה : "ככל שהמפרקים סבורים שראוי שבירור התובענות יעשה על ידי אותו מותב, יגישו הם בקשה מתאימה לאיחוד תובענות לכב' הנשיא". כלומר, בעת הדיון ומתן ההחלטה עמדה האפשרות שחלק מהתביעות הכספיות נימצאות בסמכות בית משפט השלום (כמו בקשות 71+72), ולגבי התביעות הנמצאות בסמכות בימ"ש מחוזי ניתנה האפשרות לפנות לנשיא בימ"ש, לצורך איחוד או קביעת מותב.

מכל הטעמים הללו, סברתי אז (23.5.19) כי ראוי ונכון להפנות את המפרקים למסלול האזרחי, קרי הגשת תביעות כספיות פרטניות בפורום המתאים מבחינת סמכות עניינית, אגב תשלום האגרה המתחייבת והבטחת הזכויות הדיוניות של המתדיינים.

...

זה המקום לציין כי בקשות מס' 71+72 (להלן: "הבקשות") הוגשו לאחר שניתנה החלטתי מיום 23.5.2019, לאחר דיון שהתקיים בפניי בבקשות מס' 44+45.

עם זאת סבורה אני כי גם ללא היזקקות למבחן זה (אותו איני יכולה לבחון בהעדר תצהיר), אזי מאחר והמבחנים האחרים הנזכרים, כמו גם החלטתי בבקשה מס' 44 מטים את הכף לבירור המחלוקת בדרך של תביעה כספית נפרדת, אין הכרח בהגשת תצהיר תומך.

סוף דבר, בקשה מס' 75 מתקבלת, כמו גם הטענות המקדמיות הכלולות בבקשה מס' 71.

המזכירות תקשור את החלטתי תחת בקשות מס' 71-72, 75 בתיק האלקטרוני ותשגר את ההחלטה לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את הבקשות במערכת הממוחשבת.

ביום 12.1.21 הוריתי במסגרתו של ההליך המקביל, כי מפאת השלב הדיוני השונה בו נמצאים שני ההליכים כמו גם העובדה כי איחוד הדיון בתובענות עלול לעורר שאלה של סמכות עניינית (שכן בכל תביעה נתבע סך של כ-2 מ' ש"ח, וצירופן יחד יביא לכך שהסכום הנתבע המשותף יעלה על הסכום המאקסימאלי המצוי בסמכותו של בית משפט השלום), תידונה התביעות בנפרד.

4.9 ביום 3.3.21 הגישו הנתבעים בקשה למחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית ולחלופין – להעבירה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה על ידי מהנימוקים שפורטו בה. 4.10 ביום 17.3.21 הוגשו ראיות התובעת: תצהירה על צרופותיו, חוות דעת של מר אלעד ירון, תצהירו של אהרון, תצהירו של מר עמרם מור יוסף (יועץ המס של התובעת) ותצהירו של עו"ד ריימן פולאט (אחיו של אהרון).

...

אני קובעת, כי הנתבעים קיבלו מהתובעת כספים, עשו בהם שימוש כלשהו שטיבו לא הובהר על ידם, ובניגוד להתחייבותם בכתב כלפי התובעת – מסרבים להשיבם בטענה, שלא הוכחה, כי "הפסידו את הכל במסחר בשוק ההון". החוב לתובעת 7.1 בכתב התביעה וכן בסיכומיה דורשת התובעת מחצית מהסכום שננקב בידי הנתבעים במסמך שערכו ביום 23.12.18 (נספח ג3 לתצהיר התובעת), קרי: מחצית מהסך של 3,770,495 ש"ח, כלומר – 1,885,247 ש"ח בתוספת עגמת נפש ונזקים עקיפים בסכום של 144,753 ש"ח. אלא שכפי שנקבע על ידי לעיל, נספח ג3 הנ"ל (כמו נספחים ג1-ג2) אינו אלא רישום כוזב שערך הנתבע כדי להסתיר את נטילת הכספים לרשותו מאת התובעת.

9.4 אני מאשרת את כל העיקולים הזמניים שהוטלו בהליך.

ככל שהופקדו כספים או ערבות בנקאית בידי התובעת לצורך הטלת העיקולים – אני מורה על השבתם לידיה, על פירותיהם (ככל שישנם) באמצעות ב"כ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ראשית יובהר, כי על-פי ההלכה הפסוקה, אין גורם המוסמך להורות על איחוד דיון בתובענה הנדונה בפני בית המשפט לתביעות קטנות עם תובענה הנדונה בפני בית משפט השלום, שכן לכל בית משפט סמכות עניינית שונה [רת"ק 4089-04-11 בן ציון נ' אברהם (פורסם בנבו 11.7.2011)].

כאמור, ההכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בהרצליה ואיחוד הדיון אינה בסמכותו של מותב זה. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שההליך מצוי בראשיתו, וטרם היתקיים דיון בתובענה, ולפיכך לא תיגרם פגיעה ביעילות הדיון או באפשרות הצדדים למצות את טיעוניהם ולהביא את מלוא ראיותיהם.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מורה על העברת התובענה לבירור בפני בית משפט השלום, ואנמק בקצרה.

אני סבורה שמיצוי הבירור העובדתי ותכלית הדיוק בתוצאה מצדיקים דיון בטענות הצדדים על-פי סדרי הדין והראיות, ומטים את הכף במידה רבה לעבר העברת הדיון לסדר דין רגיל.

לאור האמור לעיל, אני מורה על העברת הדיון לבית משפט השלום, על-פי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

משכך, הוריתי לנתבעים להגיש בקשה נפרדת בעיניין זה. טענות הצדדים בעיניין הסמכות העניינית ביום 2.4.2023 הגיש עו"ד לובאני, ב"כ קבוצת עראבייה, בקשה 12 "לדחית ו/או מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית". לטענתו, התובעים עותרים לסעד של אכיפת פסק הדין בקירוב על ידי הגשת תכנית איחוד וחלוקה מטעמם, אך אין סמכות לבית משפט זה וגם לא לבית משפט השלום לידון בתכנית איחוד וחלוקה אלא לועדות התיכנון והבניה, תוך שהפנה לפסק דינו של כב' השופט יונתן אברהם שניתן ב- ת"א 56233-03-17.

...

לאחר שבחן את הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה הגיע בית המשפט (כב' השופט יונתן אברהם) בפסק דינו מיום 23.4.2018 לכלל מסקנה, כי הסעדים המבוקשים מצויים בסמכותם של בתי משפט שונים (בית המשפט לעניינים מינהליים ובית משפט שלום) והורה על דחית התביעה; לדבריו: "בחינת הסעדים ההצהרתיים הנדרשים (למעט ההצהרה על הפרת ההסכם) לפי מהותם ותכליתם מלמדת, כי מבוקשות בהן הצהרות לא רק לגבי מצב זכויותיהם של התובעים במישור הבעלות אלא ובעיקר, הצהרות לקביעת מצב תכנוני שונה מזה הרשום במירשם המקרקעין, וזאת לטענת התובעים, נוכח הפירוק ופסק הפירוק שאישר אותו ונוכח הטענה שהמצב התכנוני כיום עומד בניגוד לפסק הפירוק". כב' השופט אברהם הוסיף וקבע בפסקה 34 לפסק הדין: "באשר לסעד האחרון המבוקש הנוגע להצהרה על הפרת ההסכם, הרי משמדובר בהצהרה להפרת הסכם שעניינו איחוד וחלוקת מקרקעין ומשכך, מצוי עניינו בסמכות בית משפט השלום. לא יהיה מיותר לציין כי התובע הודיע כי הגיש במקביל תביעה לבית משפט השלום". תביעה שנייה שהוגשה על ידי התובעים ב- ת"א 48501-07-17 בבית משפט השלום בטבריה, שעניינה פירוק שיתוף בשלוש חלקות אשר נוצרו בעקבות הליך רישום של תשריט איחוד וחלוקה שקיבל תוקף של פסק דין, נמחקה בהתאם לפסק הדין מיום 24.9.2020 לפי בקשת התובעים, שקיבלו את המלצת בית המשפט.

כפי שהובהר לעיל, דעתי אינה כדעתה של כב' השופטת לכמן; אני סבור, נוכח ההפרות הנטענות כנגד הנתבעים בתור מי שלא עמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמם בהסכם הפירוק ובעיקר נוכח סעד האכיפה המבוקש מכוחו של אותו הסכם, נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה עסקינן לבית משפט שלום, כפי שציין ובצדק השופט אברהם בפסקה 34 לפסק דינו.

בניגוד לטענתם של התובעים, כב' השופטת לכמן לא הורתה על העברת הדיון בתביעה ב- ת"א 1437-05-21 לבית משפט זה; לפי קביעתה: "בנסיבות העניין, לא מצאתי להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי. סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט אינו מחייב את ביהמ"ש להעביר את הדיון לביהמ"ש המוסמך אלא מעניק לו סמכות לעשות כן לפי שיקול דעתו. אני סבורה שיש למחוק את התביעה חלף העברתה, בהתחשב בפסק הדין שניתן בבית המפשט המחוזי ת.א. 56233-03-17 המצוין לעיל, בדבר הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לסעדים שנדרשו שם". בנסיבות האמור, כאשר בית משפט השלום לא הורה על העברת הדיון בתביעה לבית משפט זה, אין תחולה לסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, לפיו, "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד". משמצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט שלום ולא לבית משפט זה, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית משפט שלום במחוז הצפון, אשר ידון גם בבקשה 17 – לתיקון כתב התביעה.