בקשת איחוד דיונים והעברת מקום שיפוט בתביעת משגיחי בחינות

מצב הכרה מינימאלי, הפרעות קשות בזכרון לטווח הקצר, שיפוט לקוי, מונה לו אפוטרופוס.

סיכום : חבלה רב מערכתית כולל חבלת ראש קשה, פגיעה מוחית נרחבת ופגיעה ניכרת ביכולת התיפקוד המוחי, הפרעה התנהגותית וקוגנטיבית, סיעודי בתפקודו, מרותק לכיסא גלגלים, זקוק לעזרה מלאה והשגחה צמודה 24/7 של מטפלת .

עבירת ההפקרה לאחר התאונה המשיך הנאשם בנהיגה, עצר בקירבת מקום, היתקשר לחברו ובקש ממנו לקחתו למישטרה.

רע"פ 3616/13 רמו רז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] – הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש, כשפגע בשני הולכי רגל וחבל בהם בחבלות של ממש בדמות של פגיעת גולגולת קשה (לאחד) -פגיעת גולגולת קשה, "קנטוזיה בצד שמאלי קדמי של המוח" ופצע בפנים שהצריך תפרים (לשנייה).

נראה כי כיום חל שיפור משמעותי במצבה – כמתואר בתעוד שהועבר לעיוני מטעם התביעה.

כאן המקום לציין כי יש לאבחן את נסיבות עניין קריאף (אשר נדון למאסר בדרך של עבודות שירות) מנסיבות מקרה זה. קריאף נותר במקום התאונה, הבחין בעזרה המוגשת למנוחה (רח' בן יהודה בת"א בצהרי יום) ורק לאחר מכן עזב את מקום התאונה כאשר הוא מותיר את אופנועו במקום.

הנאשם נטל אחריות והודה בבצוע העבירה המיוחסת לו. תסקיר שירות המבחן בראשית, התייחסה קצינת המבחן לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

...

כמו כן אני סבור כי יש לגזור על הנאשם את שני העונשים באופן שחלקם יהיה מצטבר.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשים מאסר בפועל.

שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד, בגין ארוע שהתרחש במיתקן לשטיפת רכבים בבעלות הנתבעת 3 (להלן: "מתקן השטיפה" או "המתקן" ו – "יעד", בהתאמה), ברח' הסוור 3 באילת, ביום 17.7.2012.

על פי הנטען בתביעת כלל, בעת כניסת הרכב למיתקן השטיפה אלירן היתעלם מהוראות סביח ומההנחיות שבשלט במקום, להכניס את ידית ההליכים ברכב למצב "ניוטראל", והכל תוך שהוא מדובר במכשיר טלפון נייד.

אלירן והכשרה טענו כי אלירן פעל בהתאם להוראות סביח, וכי הנזק נגרם עקב רשלנותו של סביח אשר נתן הוראות לא נכונות ולא השגיח ופיקח על פעולת מכונת השטיפה.

לעומת זאת סביח העיד כי אמר לאלירן להעביר את ההילוך למצב ניוטראל, ואולם אלירן דיבר בטלפון, כשהוא אוחז אותו בידו, ולא הפסיק.

כלל בסיכומיה טענה כי הנזק לרכב נגרם בצד ימין, וכי אלירן לא חלק על כך שהמברשות של מתקן השטיפה היו מקבילות אחת לשניה, ואף הוסיף כי המבקשת שפגעה בריכבו היתה בצד ימין.

אין לבית המשפט אלא את אשר עיניו רואות, ובהעדר חוות דעת מומחה אשר ניתנה בזמן אמת ואשר שוללות קיומה של תקלה במיתקן עצמו, הרי שהיסק מן הסוג המבוקש אינו אפשרי מן הבחינה המשפטית.

מאחר וסביח לא נכח ברגע יציאת הרכב ממסלולו, הרי שהדרך להוכיח עובדה זו היתה באמצעות הבאת חוו"ד מהנדס, על מנת שיעיד כי הנזקים שנגרמו למיתקן השטיפה, נגרמו עקב יציאת הרכב ממסלולו, אשר נגרמה עקב הותרת ידית ההילוכים במצב "D". כל הליך הגרימה הנ"ל לא הוכח בראיות כלשהן, וכאמור אינו מצוי בידיעה שיפוטית של בית המשפט.

...

לא הוכח הנזק שנגרם בעקבות אירועים אלה, ועל כן לא ניתן לשלול שהנזק נשוא תובענה זו אינה תוצר רק של אירוע זה. נוכח כל האמור, כלל לא הרימה אף את הנטל להוכיח כי הנזקים המפורטים בחוו"ד השמאי הינם הנזקים שנגרמו למתקן השטיפה עקב האירוע הנ"ל. תביעת הכשרה אין חולק כי במהלך האירוע הרכב נפגע בחזית ימין בתוך המתקן.

בכל הנוגע לתביעת הכשרה חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, ומאחר וכלל לא הרימה את הנטל להוכיח שהיא זו שלא התרשלה, הרי שיש לקבל את תביעת הכשרה.

נוכח כל האמור אני דוחה את תביעת כלל, ומקבל את תביעת הכשרה.

אני מחייב את יעד וכלל לשלם להכשרה את הסך של 1,785 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל-אביב–יפו מיום 25.10.21 (כבוד השופטת איריס אילוטוביץ'־סגל) בתמ"ש 24437-09-21 , שקבל את תביעתה של המשיבה – דודתו מצד אביו של הקטין א', יליד 1 ביולי 2015 (להלן: הקטין) – והורה על החזרת הקטין לאיטליה תוך מתן הוראות להבטחת ביצוע ההחזרה.

סעיף 14 לאמנה קובע כי הרשות השיפוטית (בית המשפט המוסמך במדינה שאליה הורחק הילד) רשאית להתייחס ישירות לדין המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד (שעל פיו יש לבחון את זכויות המשמורת) וכן להחלטות שיפוטיות או מנהליות של אותה מדינה „בין אם הוכרו פורמאלית באותה מדינה ובין אם לאו“, וזאת „מבלי להיזדקק להליכים מיוחדים להוכחת אותו דין או להכרה בהחלטות זרות שהיו נדרשים לולא הוראה זו“.

משאין מחלוקת כי בעקבות הדיון מ 26- במאי 2021 ניתן הצוו של בית המשפט באיטליה שמכוחו מונתה המשיבה אחראית לקטין, אגב קביעה בדבר כניסתו המיידית לתוקף של צו זה (על פי סעיף לקודקס סדר הדין האזרחי); ומשאין מחלוקת כי צו זה, גם לטענת המערער, הוא הצוו (היחיד לטענתו) שבתוקף; ולאור הסעיפים שפירטנו לעיל – הקנה צו זה זכויות משמורת כהגדרתן באמנה, ובפרט הזכות לקבוע את מקום המגורים של הקטין.

עם זאת, לפי פסיקת בית המשפט העליון אין רשויות השיפוט במדינה שאליה הורחק הקטין יכולות להעביר תחת שבט ביקורתן את ההחלטות שניתנו בבתי המשפט במדינה שממנה הורחק.

זאת ועוד, בסדרת החלטות לאחר הרחקתו של הקטין בידי המערער, שב בית המשפט האיטלקי ואישר כי הקטין נמצא מיום 26.05.21 תחת השגחה משפטית של המשיבה (שוב אנו משתמשים לא במונח „אפוטרופוס“ אלא במונחים שאליהם המערער מכוון), אשר צריכה לדאוג לטפול בו מכל הבחינות, ואישר כי „בסמכותה הבלעדית הזכות להחליט היכן לקבוע מקום מושבו של הקטין, וכי אי- החזרתו של הקטין למקום מגוריו ביום 11.09.21 , כשעולה שהובא לישראל, מהוה הפרת זכויות ההשגחה אשר ניתנו על פי חוק באופן בלעדי ל]אחראי[ וכי כל הנ"ל אושר לצורך הגשת בקשה להחזרת הקטין על פי אמנת האג“ (החלטה מיום 13.09.21 ).

בהחלטה מיום 14.09.21 , שהייתה יכולה להנתן רק אחרי ההרחקה משום מהותה, הסמיך בית המשפט באיטליה את המשיבה, כאחראית לקטין, לפעול להחזרתו על פי האמנה, ובצו משלים מיום 17.09.21 קבע בית המשפט האיטלקי כי נוכחותה של המשיבה בישראל הכרחית כדי לאפשר לה להישתתף בדיונים שמטרתם להגן על זכויות הקטין ועל זכותו להתאחד עמה „עד להליך הקבוע באמנת האג להגנה והחזרה של הקטין“.

...

סוף דבר עם כל ההבנה לכאבם של המערער ושל סבתו של הקטין, אין מנוס מלדחות את הערעור ולהותיר את פסק-דינו של בית המשפט קמא על כנו.

אנו מורים על החזרתו של הקטין לאיטליה בתוך 15 יום מהיום.

משנדחה הערעור, ובמצוות האמנה ותקנותיה, אנו מחייבים את המערער לשאת בהוצאות המשיבה כדי סך של 50,000 ש"ח. <#7#> ניתן והודע היום, ז' בכסלו תשפ"ב ( 11 בנובמבר 2021 ), בהעדר הצדדים.

פסק הדין נשוא העירעור ניתן בארבע תובענות בקשר לקטינים: תמ"ש 31821-11-14 – תביעת האם לחיוב האב במזונות הקטינים; תלה"מ 61041-05-17 – תביעת האם להתיר העתקת מקום מגורי הקטינים, שתוקנה לתביעת משמורת; תלה"מ 24384-11-17 – תביעת האב למשמורת על ילדיו; תלה"מ 4917-03-18 – תביעת האב כנגד האם לפצוי בגין נזקיו על סך 1 מיליון ₪, בגין נתוק הקשר בין האב לילדיו.

תביעת המשמורת של האב נדחתה משום שבמצב דברים זה כי אין כל תוחלת בהעברת הקטינים למשמורתו של האב.

הסעדים להם עותר האב בעירעור הם ביטול המשמורת המלאה שנקבעה לאם; קביעת זמני שהות עם האב ולחילופין הוצאת הקטינות למסגרת חוץ ביתית; חיוב האם להשיב את מלוא המזונות ששולמו לידיה החל ממועד הגשת התביעה או ממועד הבקשה לצוו ההגנה הראשון שהגישה, ולחילופין, ביטול הליכי הגבייה בהוצאה לפועל לגביית דמי המזונות הזמניים; חיוב האם לשלם פיצוי כספי ראוי שישקף את חומרת מעשיה.

האם, כך נטען, התנהגה באופן מחפיר המגיע עד כדי מעשים פליליים, הגישה תלונות שוא, זילזלה בערכאות שיפוטיות והפרה את החלטות בית המשפט, המציאה פגיעה מינית שלא הייתה, שיכנעה את הקטינות שהאב פגע בהן, הוציאה את הקטינים מן הארץ ללא אישור, והעתיקה את מקום מגוריהם והעבירה אותם מוסדות חינוך בנגוד לצוים שניתנו בעיניין.

בדיון לפנינו ביום 16.2.2022 קבל ב"כ האב על כך שמערכת אכיפת החוק לא נתנה מענה לבעיה חריפה של ניכור הורי, שלא טופלה בזמן, על אף שזוהה שיש אם שמזלזלת בחוק ומפרה את כל ההחלטות השיפוטיות.

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים אציע לחבריי לקבל את העירעור בחלקו בקשר לגובה הפצוי הנזיקי, ואציע להעמידו על סך 400,000 ₪.

אך יש לנקוט משנה זהירות, וככלל הדבר ייעשה לבקשת גורמי הרווחה, על פי אמות המידה של חוק הנוער (טפול והשגחה), תש"ך- 1960.

תיסמונת "ניכור הורי" היא תופעה של התנכרות הילד לאחד ההורים ללא צידוק, כאשר האחראי להתנכרות הוא ההורה האחר.

...

ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח איתו.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי להעמיד את הפיצוי הנזיקי על סך של 400,000 ₪.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

הצדדים הופנו בעזרת עו"ס יח"ס ללשכה לסיוע משפטי לבחינת קבלת יצוג.

(א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן (ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אילמלא ההרחקה או אי ההחזרה.

(א) האדם, המוסד או הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עמן או השלים עמן לאחר מעשה, או (ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.

כאמור בסעיף 3 לאמנה "זכויות המשמורת... יכול שינבעו במיוחד מכל דין, החלטה שיפוטית או מנהלית או הסכם בעל תוקף משפטי על פי דין אותה מדינה". אמנם הנתבעת טענה כי אין מדובר בקביעת משמורת, אלא קביעה בדרך אגב, שלא התבקשה וניתנה בהיעדרה, אולם לא הציגה פסק דין המבטל אותה.

בעיניין אחרון זה חזר בו בית משפט זה והדגיש את חשיבות הפעלתו של "המסלול המהיר" להחזרת ילד חטוף למדינה ממנה נילקח, כשההנחה היא כי הפורום הנאות לידון בשאלת המשמורת הנוגעת לילד הוא מקום מגוריו הרגיל (רונה שוז "זכויות ילדים חטופים: האם חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, עולה בקנה אחד עם דוקטרינת זכויות הילד" מחקרי משפט כ 421, 425 (2004))" (בע"מ 9769/09 פלונית נ' פלוני, 20.10.2010, סעיף 24).

כתב התביעה בעיניין הקטין לבית המשפט באוקראינה הוגש על ידו עוד בינואר 2023 וכתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש בחודש מאי 2023, בסמיכות זמנים להגשת הבקשה לצוו הגנה.

טענות חמורות לשימוש בסמים, שיכרות ונודיזם עד הטרדה מינית של הקטינים ע"י בני מישפחה נדונו מאוחר יותר בעמ"ש (חיפה) 4378-12-20 ונקבע בדעת הרוב: "אנוכי גם סבור כשופטת קמא, כי רוב רובן של טענות המערערת בדבר הסכנה לקטינים אינן רלוואנטיות לעצם ההחזרה למ', הארץ בה נולדו הקטינים ובה גרו עד להעברתם לישראל בחודש מאי 2020 (לפני כשבעה חודשים), אלא להחזרתם למשמורתו של המשיב. ההבדל בין השניים הוא רב, כפי שאף עולה מהפסיקה העניפה והספרות בנוגע להגנת הנזק שבסעיף 13(ב) לחוק אמנת האג. בעוד שהנימוק הראשון (סכנה לעצם ההחזרה למ') מצדיק הקמת הגנת הנזק, הסיכון השני (סכנה לכאורית לקטינים בעת היותם במשמורתו של המשיב) אינו מקים ברגיל את ההגנה האמורה, ואעמוד על כך ביתר הרחבה בהמשך...

...

אני קובעת כי די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הרחיקה את הקטין ממקום מגוריו הקבוע תוך הפרת זכויות המשמורת, למצער על בסיס הסכמתה בהתנהגות לחיי הקטין אצל אביו במשך לא פחות מחמש שנים.

הסכמה כזו לא השתכללה, ואני דוחה את הטענה לפיה משלוח הצעת הפשרה מהווה הסכמה להרחקה או לאי ההחזרה או השלמה עימן לאחר מעשה (סעיף 13(א) לאמנה).

אני קובעת כי תיאור המצב בו הקטין ואביו מסתתרים במקלטים ומרתפים, אינם שוהים בדירה, ישנן אזעקות, הלימודים הינם מקוונים, ונגרמת ירידה בלימודים, הקטין אינו יכול לצאת מהבית, ולכן אינו עוסק בפעילות גופנית, אינו מקבל טיפול רפואי מעידים על סיכון לנזק חמור, המהווה חריג לחובת הרשויות להורות על השבתו למקום מגוריו הרגיל.

אשר על כן אני דוחה את עתירת הנתבעת למנוע החזרת הקטין לאוקראינה על בסיס אלימות או הזנחה של אביו.

כסעד ביניים, ועד להחלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך, אני קובעת כי הקשר בין הקטין לאב יתקיים יום כן יום לא בשיחת וידיאו בשעה 19:00, והנתבעת היא האחראית לקיום השיחה.

עם זאת, ולאור קביעותיי בעניין התנהלותה בהרחקת הקטין בניגוד לסירוב אביו, המעבר ממדינה למדינה, והנסיון בפועל לנהל את תיק המשמורת בישראל חלף הליך שנפתח באוקראינה כדין, אני קובעת כי התביעה נדחית, ללא חיוב בהוצאות משפט.