במעמד הרישום כתושב חוזר במשרד הקליטה בכפר-סבא, הוסבר לו שמעמדו כתושב חוזר אינו מאפשר לו קבלת שירותי בריאות צבוריים, וזאת למשך שישה חודשים מיום הגיעו ארצה.
בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק "לא תוגש תובענה ייצוגיות אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". על פי ההלכה הפסוקה, 16 הפריטים המנויים בתוספת השניה מהוים "רשימה סגורה" (בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.7.21), בסעיף 3 לחוות-דעתה של כב' השופטת ענת ברון)), וכניסת עילות הבקשה לאחד מפריטים אלה הנה תנאי מוקדם לבירור הבקשה לאישור לגופה.
ואם כך במקרה ישראלי, כך בודאי במקרה שלפנינו, שבו המבקש כלל לא העלה טענות חוקתיות בקשר לעצם דרישת "התשלום המיוחד", ורק חלק על פרשנות הביטוח הלאומי לחוק;
שישית כאן המקום לציין כי השאלה המשפטית שבפנינו – האם חייב תושב חוזר בתשלום דמי ביטוח בריאות ב"תקופת ההמתנה" שלפי סעיף 58 לחוק – כבר הגיעה לדיון בבית-דין זה וכבר הוכרעה, וזאת במסגרת תביעת פרט (ב"ל 3756-06 אביאל נ' המוסד לביטוח לאומי (10.3.08, כב' השופטת אורלי סלע, להלן: פסק דין אביאל)), תוך שנפסק בקשר לכך בין היתר כי:
"נוכח הוראות החוק, הראציונאל העומד בבסיס החוק, כפי שיובהר להלן ומשמדובר ב'ביטוח הדדי' סבורה אני כי על התובעת 'לספוג' תקופה זו על מנת להיות זכאים, עם תום תקופת ההמתנה, לקבלת שירותים רפואיים בדומה לכל תושב".
אנו מודעים לכך שעל פסק דין זה לא הוגש ערעור לבית-הדין הארצי, וכי פסק דין של בית דין איזורי אינו מהוה הלכה מחייבת.
...
דהיינו, אין מקום לדחות על הסף בקשה מסוג זה בנימוק שאינה באה בגדר פריט 11 (אף אם בסופו של המהלך הפרשני המסקנה תהיה שמדובר היה בגביה כדין).
סוף דבר
משהגענו לכלל מסקנה בדבר נכונות עמדתו הפרשנית של הביטוח הלאומי לפיה "תושב חוזר" ב"תקופת ההמתנה" כמשמעותה בסעיף 58 לחוק חייב בדמי ביטוח בריאות, הרי שלא מתקיים התנאי לאישור תובענה כייצוגית הקבוע בסיפא לסעיף 8(א)(1), לפיו נדרשת "אפשרות סבירה" כי השאלה המשפטית שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה.
משכך, דין הבקשה לאישור להידחות, וזאת מבלי שנידרש לדון ולהכריע בשלל הטענות הנוספות שהועלו על ידי באי כוחם המלומדים של הצדדים.
המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.