בקשת "פרעתי" בלשכת ההוצאה לפועל - מחיקה על הסף

התובעת בקשה לבטל החלטה זו. בהחלטתה מיום 12.6.2017, קבעה כבוד השופטת ציגלר כי "... לטעמי ראוי היה שתפעל ע"פ החלטות בית המשפט ותשלם את האגרה במועד שנקצב, ולא תמתין עד למחיקת התביעה - כפי שידעה שייעשה בהתאם להחלטה מיום 4.12.16, וההחלטות הנוספות שבאו בעקבותיה. למרות האמור, ועל מנת שהתובעת תוכל למצות את עניינה, מבלי להידרש בשלב זה לטענת ההתיישנות לעומקה, הרי שלפנים משורת הדין ועל מנת שלא ייסגרו שערי בית המשפט בפניה רק בשל היתנהלות לקויה וטעמים טכניים, הרי שיש מקום לשקול את ביטול המחיקה, אולם זאת רק בכפוף לתשלום ההוצאות שנגרמו" (ההדגשות שלי - א.ר.).

הנתבעים טענו, כי התביעה כנגדם היתיישנה, שכן עילת התביעה הייתה ידועה לתובעת, אף לשיטתה, עוד בשנת 2006, עת הגישה בקשה בטענת "פרעתי" בלישכת ההוצאה לפועל ולכל המאוחר בשנת 2007, כשהגישה את התביעה נגד בנק לאומי בת.א. 4141/07.

התובעת טענה, כי סילוק תביעה על הסף הוא סעד חריג שאין לעשות בו שימוש במקרה זה. באשר לבקשה להפקדת ערובה, טענה התובעת כי המקרה דנן לא נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים וחריגים בהם יש לחייב בעל דין יחיד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

...

סיכומה של נקודה זו, דין התביעה בנוגע להלוואה מיום 12.12.2001 על סך של 100,000 ₪ להידחות, מחמת העדר יריבות והתיישנות.

יש לסלק את התביעה נגד הנתבע מס' 2 גם מטעם זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כולה מחמת התיישנות, מעשה בי - דין (מכח השתק עילה והשתק פלוגתא) והעדר יריבות (בכל הנוגע להלוואה השניה מיום 12.12.2001).

התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בפני בקשה למחיקה על הסף של ערעור שהוגש ע"י המשיבה.

3 שלשה טעמים לסילוק העירעור על הסף מנה המבקש כדלקמן: אין לבית משפט השלום בכפר סבא סמכות מקומית לידון בעירעור מאחר שההחלטה התקבלה בלישכת ההוצאה לפועל שבהרצליה,  העירעור לא נתמך בתצהיר המערערת כנדרש והיעדר יריבות.

אמנם, ההחלטה ניתנה בלישכת ההוצאה לפועל בהרצליה שם היתנהל בזמנו תיק ההוצאה לפועל אך מדובר בבקשה בטענת "פרעתי" שמלכתחילה נקבעה לדיון בלישכת הוצאה לפועל שבמחוז מרכז (כפר סבא) ושהועברה ללישכת ההוצאה לפועל אחרת במחוז מרכז (רמלה) ועל כן בדין הוגש העירעור לביהמ"ש שבמחוז המרכז.

...

דיון לאחר עיון, מצאתי כי דין בקשת הסילוק להידחות בנסיבות, ולהלן נימוקיי.

אשר על כן, טענת חוסר הסמכות המקומית נדחית.

לסיכום סיכומו של דבר, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות - והיא נדחית.

במסגרת אותה בקשה, נכתבו על ידי המערער, בין היתר, הדברים הבאים כלפי המתלונן ועו"ד קליין: "לא הססו לבסס בקשותיהם על טענות שוא ומרמה של ממש... טענה זו הייתה שקר מפגיע בניסיון להטעות את כבוד בית המשפט, שאכן הוטעה, וניתנה איפוא החלטה שהושגה במירמה... טענת המבקש ובאת כוחו...הייתה שקר מפגיע וטענת מירמה, בניסיון להטעות את בית המשפט הנכבד ולהשיג החלטה במירמה, כפי שאכן קרה... הטעית בית המשפט הנכבד ע"י המבקש בטענת שוא ומרמה.. הטענות שקריות.. הטעיות כבוד בית המשפט וטענות השוא והמרמה של המשיב ובאת כוחו...הטענות המופרכות והשקריות שבבקשה עצמה... הטענה המרכזית שבבסיס הבקשה לסילוק על הסף היא טענה שיקרית, והמדובר בניסיון של המבקש ושל באת כוחו לרמות ולהטעות את בית המשפט ולקבל פסק דין במירמה!!!... ברור שטענת המבקש ובאת כוחו היא טענה של מירמה ממש... המבקש ובאת כוחו טענו את אותה טענות במירמה...גם בתגובתם לבקשת רשות העירעור בבית המשפט העליון, והטעו גם את בית המשפט העליון... המדובר איפוא בבצוע מעשי מירמה באופן שיטתי-נוכלים בגלימות עורכי דין". במהלך שהתקיים בבקשת המערער לביטול ההחלטה לסילוק התביעה, נאמר ע"י המערער: "...כל הבקשה רצופה טענות שוא ומרמה ועומדת פה עו"ד קליין ולא מהססת להשמיץ אותי אחרי שהגישה במירמה וטענה טענות שוא חמורות גם בפני ביהמ"ש הזה וגם בפני העליון. יושבים פה שני אנשים נוכלים בגלימה של עו"ד ואני לא נתקלתי בדבר כזה, אני גם אלך עם זה הלאה גם ללישכת עוה"ד כי המצב הזה בלתי אפשרי..." בחודש ספטמבר 2016 הגישה המשיבה קובלנה כנגד המערער ובמסגרתה ייחסה לו ביצוע עבירות בדבר ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד מיקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיפים 61(1) ו-53 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ("החוק"); היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיף 61(3) לחוק; היתנהגות שלא בדרך ארץ כלפי הצד שכנגד, על פי כלל 23 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 ("כללי האתיקה") וסעיף 61 (2) לחוק; הפרת החובה לפנות לעורך דין טרם נקיטת הליכים כנגדו, עבירה על פי סעיף 31 לכללי האתיקה; והפרת החובה לגלות יחס חברי לחבר למקצוע, עבירה על פי סעיף 26 לכללי האתיקה.

המשיבה פתחה תיק בהוצאה לפועל לגביית סכום זה. המערער הגיש בקשה בטענת "פרעתי" בלישכת ההוצאה לפועל, ובקשתו נדחתה.

המערער ממשיך וטוען כי, הוכח בפני בית הדין המחוזי כי כל הדברים שכתב היו אמת עובדתית; זאת משום שהמתלונן וב"כ עו"ד קליין הטעו את בית המשפט בבקשה למחיקת התובענה, וגרמו לכך שהתובענה תימחק; בנסיבות אלה טעו בתי הדין כשלא קיבלו את טענתו בדבר הגנה מן הצדק.

...

לאחר הגשת התביעה הגיש המתלונן באמצעות ב"כ עו"ד חוה קליין (להלן: "עו"ד קליין"), בקשה בכתב לסילוק התביעה, ובית המשפט נעתר לבקשה.

בעייננו, בשים לב למהות וכמות ההתבטאויות של המערער ולעברו המשמעתי הרלוונטי, סבורני כי העונש שנגזר עליו נמצא על הצד המקל, ואין הצדקה להתערב בו. סוף דבר.

הערעור נדחה.

בא כוח המשיבה התנגד למתן היתר להמשיך לעסוק בתיקים קיימים במהלך ההשעיה, אולם, לא התנגד לדחיית תחילת ההשעיה במספר חודשים על מנת לאפשר למשיב לקיים דיונים הקבועים לו. בנסיבות העניין, אני מחליט כי ההשעיה תחל ביום 21.07.2021, ובכך יתאפשר למשיב לקיים את הדיונים הקבועים לו בבתי המשפט לפני הפגרה.

לפני בקשה למחיקה על הסף, של היתנגדות לבצוע שטר, אשר הגישה החייבת, בשל קיומו של מעשה בית דין.

במסגרת הדיון בהתנגדות לבצוע שטר ובבקשה להארכת מועד בת"ט 20795-08-17 שהתקיים ביום 07.11.17, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ההיתנגדות לבצוע שטר והבקשה להארכת מועד, ימחקו בשלב זה ללא צו להוצאות, כאשר יתאפשר לחייבת להגיש בקשה לרשם ההוצל"פ בטענת פרעתי.

דיון והכרעה עיון בהתנגדות שלפני, למול עיון בהחלטות/פסקי דין שפורטו לעיל, בעיניין השיק נשוא ההיתנגדות, מעלה כי הטענות שנטענו במסגרת ההיתנגדות שלפני, הן אותן טענות שנטענו ונדונו בהליך "פרעתי", אשר הסתיים בפסק דין חלוט בלישכת ההוצאה לפועל, ובהליך ההיתנגדות, שנידון בשלוש ערכאות.

...

הצדדים חלוקים באשר לדין ודברים שהתקיים ביניהם טרם מסירת השיק לזוכה, כאשר בקצירת האומר יאמר כי הזוכה טוען שהשיק היה שיק לפירעון ואילו החייבת טוענת כי השיק הינו לביטחון, עבור ייצוג עתידי, כאשר בסופו של דבר ייצוג הזוכה את גב' ענבל אור הופסק.

בהתנגדות שלפני טוענת החייבת כי "השיק ניתן כשיק בטחון עבור פעולות עתידיות שהמשיב הבטיח לבצע עבור ביתה ענבל תוך שבמועד מסירתו הסתיר המשיב מהמבקשת כי הוא למעשה חדל מלייצג את ביתה...מעולם לא דובר עם המבקשת כי מדובר בשיק בגין חובות עבר לכאורה..."; "..עם פתיחת התיק בחודש ספטמבר 2016 לא הומצאה לה אזהרה כדין.."; "...החתמתה על 'הסדר חוב' לכאורה (בפועל חתמה על עמוד בודד) הושגה בתחבולה.."; "...עסקינן בתיק הוצל"פ לביצוע שטר שהושג בתרמית..."; "המבקשת תטען כי חשבון תיק ההוצל"פ הקיים אינו משקף את התשלומים ששילמה החייבת לזוכה וכי לפחות שני תשלומים שהועברו לו.... לא עודכנו על ידי הזוכה..." (ראו סעיפים 44 – 57 להתנגדות, תחת הכותרת "לסיכום").

לקראת סיום החלטתי אציין כי אין ולא הייתה כל חובה על הזוכה לצרף תצהיר לבקשה שכן מדובר בטענות משפטיות.

לסיכום ההתנגדות נדחית הן מהטעם של מעשה בית דין מסוג השתק עילה והשתק פלוגתא והן מהטעם שכלל לא ניתן היה להגיש התנגדות במקרה דנן.

בגין חוב זה פתח ב"כ התובעים כאן בקשה לבצוע החוב בלישכת ההוצאה לפועל בתיק 52-0384-02-21 (שם צוין ב"כ התובעות לבדו כ'זוכה', והנתבע כאן נזכר שם כ'חייב') (להלן: תיק עו"ד ידיד).

כך למשל נטען במסגרתה כך – "כשיטה סדורה, בקשות והליכי סרק מטעמים פסולים אינם זרים לנתבע בקשות רבות ממוחזרות בשיטת "קופי פייס", עוד הכתב הגנה מבוקשת מחיקה על סף".

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, וכן את כתב התביעה, את כתב ההגנה ואת נספחי הבקשות מצאתי כי יש לדחות את תביעת התובעת 2 על הסף, כי לא ניתן לדחות את התביעה בעיניינה של התובעת 1 על הסף (על אף סכוייה המופחתים כעת להיתקבל) וכי יש ממש בבקשה לחיוב התובעת 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך, אך בשיעור נמוך מהסכום שהתבקש.

כפועל יוצא אני מבהירה כבר עתה כי לא תותר הרחבת חזית בנוגע לנזקים שנגרמו בתקופה זו. אשר לנזק שניגרם במועד הטלת העיקול עצמו – בעיניין זה אני סבורה כי החלטות רישמי ההוצאה לפועל בבקשות בטענת "פרעתי" שהגישו הצדדים הדדית בשני תיקי ההוצאה לפועל, כמפורט בהרחבה לעיל, די בהן כדי ללמד על כך שבמועד הגשת הבקשה לעיקול (במיוחד כאשר זו הוגשה למעלה מחודש לאחר שהבקשה להקטנת החוב נדחתה בתיק שיינר) נעשתה כדין.

...

יחד עם זאת, לסיכויי התביעה להתקבל כמו גם לעובדה שהתובעת 1 היא חברה בערבון מוגבל השלכות לענין בקשת הנתבע לחיובה בהפקדת ערובה, ואני סבורה כי ניתן לקבוע בשלב זה כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו, מקום שהוא מוטל כאמור, להראות כי יש להעביר את נטל השכנוע להוכחת יכולת כלכלית אל כתפי התובעת 1 (לדיון בשאלת הנטלים בבקשה להפקדת ערובה מכח הוראות סעיף 353א לחוק החברות, השתנ"ט-1999 ר' ת"א (מחוזי י-ם) 22445-08-13 ד. ימין ובניו בע"מ נ' איי.פי.סי. ירושלים בע"מ (14.1.14)).

מכל אלו אני סבורה כי התובעת 1 לא הרימה את הנטל להוכיח יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך, וכפועל יוצא אני רואה לנכון לחייבה בביצוע הפקדה כאן.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.