השופט רועי פוליאק
בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האיזורי תל אביב (הרשמת מירב שמחיוף; ד"מ 24687-12-22), שבו נפסק כי בין המשיבה לבין המבקשים שוררים יחסי עבודה והמבקשים חויבו לפיכך לשלם למשיבה תשלומים שונים.
כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי בנגוד לפסק דין בהליך "רגיל", פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור והגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות).
בין היתר נפסק, בנגוד להנחות המבקשים בבקשת רשות העירעור, כי "מהעדויות עולה כי ההיעזרות של התובעת בילדיה הייתה שולית [ו]גם אם ילדיה של התובעת סייעו לה מידי פעם, אין המדובר בעסק עצמאי שהעסיק עובדים", כך שלא הוכח כי היה למשיבה עסק משלה, וכי "מצאתי לקבל את גירסתה של התובעת כי הקף העסקתה היה שעתיים בשבוע". עוד ניתן משקל לעדות המשיבה כי היא מוכרת במוסד לביטוח לאומי כשכירה ולעובדות שלא היו שנויות במחלוקת לפיהן פנתה כעשר שנים קודם להגשת תביעתה בבקשה לקבלת תנאים כעובדת וכי נערכו בינה לבין נציגויות דיירים אחרות הסכמי פשרה.
...
לעניין החלטות הביניים יצוין כי בצדק לא נעתר בית הדין לבקשת המבקשים בדיון המקדמי להעיד מטעמם כעשרים עדים והורה על העדת שלושה עדים בלבד.
במקביל, אף אם ניתן היה להיעתר לבקשות לגילוי מסמכים ולבקשה לחיוב בהמצאת דו"ח מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי חרף האיחור בהגשת הבקשה כקביעת בית הדין האזורי, ואיני נדרש לכך, לא מצאתי כי יש מקום - בהתחשב בתכליות הדיון המהיר - להורות על החזרת הגלגל לאחור וליתן צו גילוי אשר בעקבותיו לא מן הנמנע כי יהיה צורך לפתוח את החזית העובדתית.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.