בקשות רשות ערעור על עיכוב ביצוע פסק דין חלקי

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם; סע"ש 11004-03-19) (להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע סעיף 137 לפסק הדין החלקי מיום 10.6.21 (להלן – פסק הדין החלקי).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

בהקשר זה ראו גם החלטתי בע"ע (ארצי) 66529-05-20 מדינת ישראל - יעקב אזולאי ו33 אח' (30.7.20) (להלן – עניין אזולאי), שם יושם העיקרון שבעניין משולם לגבי עריכת תחשיב הפרשי שכר לגבי עובדים רבים.

משכך, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור שהגיש המבקש, דין בקשתו לעיכוב ביצוע סעיף 137 לפסק הדין החלקי – להידחות, ואין מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית דין קמא בעניין זה. סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

בראשית דבריהם טענו כי בקשת רשות העירעור מופנית כלפי פסק דין אשר ניתן ביום 3.6.2021, כך שהמועד להשיג על עליו חלף זה מכבר, ועל כן דינה של הבקשה להדחות על הסף.

אקדים בכך שלא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקשת לא הגישה ערעור על פסק הדין החלקי (בו ניתן כאמור תוקף של פסק דין להסכם הפשרה), אלא הסתפקה בהגשה של בקשות שמהותן עיכוב ביצועו.

...

לאחר איזון בין השיקולים האמורים, הגעתי למסקנה כי על מנת להבטיח את יכולתה של המבקשת להיפרע בקשר לזכויותיה הנטענות בדירות מזה, ולמזער את הנזק שעלול להיגרם מעיכוב ביצועו של הסכם הפשרה כליל מזה, הצדדים המתפשרים יורשו לפעול למימושו של הסכם הפשרה ולהשלים את רישומן של הזכויות בדירות בבניין, אך זאת בכפוף למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לדירה מס' 4, באופן שיאפשר את רישומה על פי הסכם הפשרה על שמו של מר איסג (המשיב 5), אך ימנע ביצוע דיספוזיציות נוספות בדירה מס' 4 לאחר רישום זה. צו איסור הדיספוזיציה האמור יירשם במרשם המקרקעין בד בבד עם רישום דירה מס' 4 על שם מר איסג.

עם זאת, סבורני כי לאור הגעת חלק מהצדדים להסכם הפשרה, אין עוד צורך בהותרתם כצדדים להליך, ואם נאמר אחרת, במה הועילו חכמים בתקנתם? כמובן, ככל שמי מהצדדים סבור שיש בידי חלק מהצדדים המתפשרים מידע אשר יסייע לשפוך אור על השאלות הטעונות הכרעה, הוא יוכל לבקש לזמנם כעדים בהליך, בהתאם לסדרי הדין.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן) מיום 28.2.2021 ב-ת"צ 13982-05-13, שבו התקבלה תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המבקשות (להלן: פסק הדין החלקי).

בד בבד עם הגשת העירעור – שסיווג בהמשך כבקשה למתן רשות ערעור – הגישו חברות הביטוח בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי ועיכוב הדיון בבית המשפט המחוזי, וזו התקבלה בהחלטה מיום 23.6.2021 (השופטת ד' ברק-ארז).

...

יישום כלל זה מוביל למסקנה כי אין להיעתר לבקשה, משלא עלה בידי חברות הביטוח להציג טעם שמצדיק חריגה מברירת המחדל האמורה.

עם זאת, לא שוכנעתי כי מינוי המומחה בעת הזאת עלול לגרום לחברות הביטוח נזק של ממש, או להוביל לניהול הליך מיותר או שגוי.

אם במהלך גיבוש חוות דעתו של המומחה או לאחריה, יתברר שיש ממש בטענת חברות הביטוח בדבר צורך בהכרעה פרטנית לגבי ענפי הביטוח השונים, חזקה על בית המשפט המחוזי שיידרש לעניין זה. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בגדרה של ההחלטה, התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מיום 23.11.2023, וזאת עד לדיון, בהליך מקביל, בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא ר' שפירא) בע"א 35609-06-22 הקבוע ליום 18.05.2023.

עקרי טענות הצדדים בבקשות למתן רשות ערעור לטענת כץ, יש לקבל את בקשתו למתן רשות ערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע פסק דינו.

למעשה, עיקר טענת כץ לא נגעה למצבו הכלכלי, אלא לגירסתו לפיה בית המשפט המחוזי סטה מן ההלכה הנוהגת לעניין עיכוב ביצועו של פסק דין כספי – אך זוהי טענה ערעורית מובהקת שאין בה די כדי להצדיק הענקתה של רשות ערעור (השוו: רע"א 5642/14 דנס מנופים בע"מ נ' טופ 10 ייזום ובנייה בע"מ, פסקה 10 (09.09.2014)) – וכפי שציינתי בפתח הדברים.

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשות למתן רשות ערעור לטענת כץ, יש לקבל את בקשתו למתן רשות ערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע פסק דינו.

במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, כאשר בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", בגדרה הבכורה מוקנית לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 5474/22 עיסא נ' עמית, פסקה 15 (22.09.2022)).

אשר לטענת ראז והרוכשים כי יש משום חוסר איזון בהחלטה לעיכוב ביצוע, נוכח העובדה שבהליך המקביל עיקר סכום פסק הדין לא הועבר לידם, אלא הופקד בבית המשפט – סבורני, דווקא, כי החלטה זו מאזנת בין הצדדים, ולא מהווה משום הכבדה יתרה על ראז והרוכשים.

סוף דבר: הבקשות למתן רשות ערעור נדחות.

המבקש לא הפקיד את הפקדון בפרק הזמן שנקבע לכך, חרף דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי וכן דחיית בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. גם בקשתו להפחתת סכום הפקדון נדחתה, תוך שניתנה לו ארכה לבצוע ההפקדה.

המבקש מוסיף ומלין על ההוצאות שנפסקו לחובתו, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איחד את הדיון בעירעור על פסק הדין החלקי עם בקשת רשות העירעור מושא הליך זה. דין הבקשה להדחות, אף ללא צורך בתשובה.

...

המבקש מוסיף ומלין על ההוצאות שנפסקו לחובתו, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איחד את הדיון בערעור על פסק הדין החלקי עם בקשת רשות הערעור מושא הליך זה. דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.