בקשות רשות ערעור על החלטות בדבר חקירת מומחה בית משפט

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 68863-12-21 עטאריה ואח' נ' עבד ארחמן עטאריה (המנוח) ואח' לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המבקשים 1. עבד אלגפאר עטאריה 2. עבד אלראזק עטאריה המשיבים 1. עיזבון המנוח עבד אלרחמאן עטאריה (המנוח) 2. אמנה עטאריה 3. בשיר עטאריה 4. מוופק עטאריה 5. ענאן עטאריה 6. שריף עטאריה 7. עלי עומר נעמה 8. יאסין נעמה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' רובס) מיום 3.11.2021 בת"א 18506-06-17 ות"א 62014-11-19 החלטה

הרקע העובדתי הרלוואנטי, לרבות השתלשלות האירועים בהליך קמא וטיעוני המבקשים כנגד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – פורטו כדבעי בהחלטה, ואפנה אליה בהקשר זה כדי לחסוך בחזרה על הדברים בהחלטה זו. על כן, אתמקד בקביעות שבהחלטת בית משפט קמא וטענות המבקשים כנגדן.

המבקשים חוזרים על טענתם שנטענה בפני בית משפט קמא, עוד בטרם נחקר המומחה, כי הצעת המומחה אינה ריאלית, מעשית, הוגנת ולא מתיישבת עם השכל הישר והגיון הדברים.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, את תיק בית משפט קמא והחלטתו נשוא בקשה זו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובה.

לא שוכנעתי כי זהו המצב בענייננו.

בהתאמה, אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים להחזר תשלום שכר טרחת המומחה.

בית המשפט קמא קיבל היתנגדות משיבה 2 וקבע כי מכיוון שבכתב התביעה צוינו נסיבות ספציפיות כנסיבות ההצפה, הרי כל סברה נוספת, מעבר לנסיבות ההצפה האמורות בחוות דעת המומחה, מהוה הרחבת חזית לטענות העובדתיות שהועלו בכתב התביעה (להלן: "ההחלטה הראשונה").

בנוסף, בעת חקירת המומחה בבית משפט קמא על ידי ב"כ המשיבה מס' 2, נטען שלא קיימים מסמכים המעידים על מתן היתר לחיבור קומת המרתף למים ולביוב.

באשר לטענות המבקשת בדבר הרחבת חזית, אזכיר כי לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא תנתן רשות ערעור על החלטה בדבר שאלות המוצגות לעדים, לרבות קבלה או דחייה של היתנגדות בעיניין זה, ולכן די לדחות את טענות המבקשת על הסף בעיניין זה. גם לגוף העניין לא מצאתי כי בית המשפט קמא חרג משיקול הדעת המסור לו כערכאה מבררת בהחלטה המנומקת שניתנה בעיניין.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי צדק בית המשפט קמא משדחה את בקשת המבקשת לצרף ראיות חדשות בשלב הסיכומים.

לסיכום לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

בעקבות האמור ולבקשת מומחה בית המשפט, ניתנה ביום 11.6.19 החלטה על מינוי מודד לצורך הכנת מדידה של מיגרש 6 והבנוי עליו.

וכן, בהפניה להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 2.7.21 , אשר דחה את בקשת רשות העירעור שהגישה התובעת על החלטת מותב זה מיום 5.5.21 [בר"ע (מחוזי חיפה) 4510-05-21] ולהחלטה/פס"ד מיום 14.3.22, המורה על סילוק על הסף של תביעה נפרדת שהגישה התובעת לביטול ההסדר הדיוני [ת"א (שלום חיפה) 31541-10-21].

ראה למשל ע"א 1594/20 ‏יצחק קלקודה נ' רשות מקרקעי ישראל (29.8.21) שם צויין כי: "דמי שימוש ראויים נגזרים משווי המקרקעין בהם נעשה השמוש". ראה גם ע"א 8880/13 דוד וינשל נ. מדינת ישראל משרד הבטחון, שם בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחית מטעמו לפיה דמי השמוש נגזרים משווי הקרקע ונקבע: "אמנם, השמאי שמינה בית המשפט בעיניין חברת הירקון דחה את שיטת החישוב לפי שווי השוק, שאותה אימצה השמאית קראוזה, ומנגד, השמאית קראוזה, בחוות הדעת נשוא ענייננו, ציינה כי היא מודעת לחוות דעתו של השמאי בעיניין חברת הירקון אולם חולקת עליה מבחינה מקצועית. אלא שלא ניתן, רק מטעם זה, לקבוע כי בחוות דעתה של השמאית קראוזה נפל פגם מהותי או כי היא אינה מבוססת על פניה. אדרבא, השמאית נימקה את חוות דעתה, ובפרט את הקושי להשוות לעיסקאות דומות אחרות נוכח השמוש הייחודי בקרקע. בהחלט ייתכן כי שתי שיטות החישוב הן שיטות לגיטימיות לחישוב שווי דמי שימוש, והבחירה ביניהן נתונה בידי המומחה, בהתאם להבנתו המקצועית ולנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. בכל מקרה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולבחון האם חוות הדעת סבירה על פניה, מנומקת היטב, והאם עמדה במבחן החקירה הנגדית של הצדדים (ככל שהמומחה נחקר על חוות דעתו). "בבוא בית המשפט להחליט האם לאמץ חוות דעת מסוימת, בין רפואית או אחרת, הוא איננו מפעיל שיקול דעת מקצועי, כי אם שיקול דעת שפוטי, אשר מתבסס על הידע המשפטי, ניסיון החיים השפוטי והשכל הישר" [ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח, פסקה 9 (24.11.2005)].

טענת התובעת בדבר סטייה מתקן השמאות מס' 2.0 על ידי מומחה בית המשפט התובעת טוענת כי שגה מומחה בית המשפט עת בחר לשום את שווי המיגרש בדרך של שילוב בין גישת ההשוואה (בנוגע לשווי המקרקעין) וגישת העלויות (בנוגע לשווי המחוברים).

...

(ר' עמ' 32, ש' 21-22 לפרוטוקול) נוכח כלל האמור, ונוכח דחיית כלל טענות התובעת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנני מקבלת את חוות דעת המומחה המוסכם מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט וקובעת כי לא הוכח בפניי שנפלה טעות מהותית בחוות הדעת הדורשת התערבותו של בית המשפט.

אי לכך, הנני קובעת כי דמי השכירות השנתיים יעמדו על סך של 259,200 ₪.

סוף דבר מכלל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני רואה לנכון לאשר את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, על כלל רכיביה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 30.5.2023 בת"א 43648-06-20 במסגרתה הוחלט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט.

נטען כי האמור בבקשה יכול להוות בסיס לחקירת מומחה בית משפט אך לא לפסילת חוות דעתו.

לעניין זה יפים גם דברי כב' השופטת כנפי – שטייניץ ברע"א 632/23 מדינת ישראל – רשם העמותות נ' ישיבה וכולל אבן חיים (17.4.2023) בסעיף 7: "ענייננו בהחלטה המורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המהוה החלטה דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וככלל ערכאת העירעור לא תיטה להתערב בה (רע"א 9070/20 נכסי מלכת שבא אילת נ' לוי, פסקה 8 [פורסם בנבו] (7.1.2021); רע"א 2425/22 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 11 [פורסם בנבו] (28.4.2022)). מינוי מומחה מטעם בית המשפט מהוה אך כלי עזר בידי בית המשפט בבואו להכריע בשאלות מקצועיות העומדות בפניו, כאשר אין בידו את מלוא הידע והניסיון הדרושים לשם הכרעה בהן. נקבע לא אחת כי מינוי המומחה לעולם אינו מחליף את שיקול דעתו של בית המשפט, וההכרעה הסופית בפלוגתה נותרת בידי בית המשפט, בהיותו הפוסק האחרון גם בעניינים שבמומחיות (השוו: ע"א 8378/11 יגל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פסקה 51 [פורסם בנבו] (27.10.2016); ע"א 8937/08 מנהל מקרקעי ישראל נ' סלים מוחמד חביב אללה, פסקה 20 [פורסם בנבו] (1.12.2011); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח, פסקה 6 [פורסם בנבו] (24.11.2005))". ב) במקרה דנן, בית משפט מינה מומחה מטעמו לאחר שהיו בפניו שתי חוות דעת.

...

בהחלטה מיום 30.5.2023 נקבע: "לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות המומחה, נחה דעתי כי אין מנוס מלפסול את חוות הדעת שניתנה וכך אני מורה. די בכך שניתנה חוות דעת ללא התייחסות לחוות דעת הנתבעים, כאשר אין חולק כי חוות דעת זו עברה למומחה, כדי שאגיע למסקנה זו (ראה תא (ת"א) 14826-07-16 פלוני נ' אימפולייט בע"מ). מסקנה זו נכונה גם אם התובעת טענה (בשוגג) כי לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים. מכאן שגם מתייתר הצורך לדון בטענות לגבי התנהלות המומחה ובטענות המומחה לגבי התנהלות באת כוח התובעת.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים: א) החלטה על מינוי מומחה, ואף החלטה על פסילתו היא החלטה דיונית המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים בלבד תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעת זה. ראה למשל: רע"א 5037/23 גיל עם מזרחי נ' מועלם (4.9.2023) סעיף 15.

אני סבורה, כי אכן הפגם נפל לשורשו של עניין גם אם הנתבעות – המבקשות "נהנות" מהפגם ולא "מקופחות" כפי שהיה בעניין אימפולייט.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט) מיום 8.1.2024 בת"א 3213-08-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לתקן תצהיר עדות ראשית וכן להורות למשיבה להשיב האם המיילים שבמחלוקת נמצאים בתיבת הדוא"ל הנכנס של שלומי קדם – המשיב 2.

תצהירי המשיבים הוגשו בחודש דצמבר 2021 וכן בקשה לזימון עד. ישיבת הוכחות היתקיימה ביום 10.9.2023 ובמסגרתה נחקרו מומחה בית משפט רו"ח עינת וכן מר אור קדם – המשיב ומר שלומי קדם – המשיב דיון המשך לשמיעת הוכחות היתקיים רק ביום 10.1.2024 (היום) בשל מצב החרום ותקנות החרום.

נקבע בסעיף 35: "בנוסף על כל אלו, אציין כי ליבה של הבקשה מבוסס אודות טענות לכאורה מהליך אחר (התביעה נגד חברת אביגיל), ולא נוכל לקבוע במקרה זה האם מדובר בהשערה נכונה שנוכל להשליכה על המקרה דנן, גם אם היה ממש בטענת המבקשים כי בהליך האחר הוכח שהודעות דוא"ל (אחרות) היו מזויפות. עוד אציין כי דומה שבטענת המבקשים כי דבר זה הוכח בחקירתו של קדם בהליך הקודם, אין בה ממש". המבקשים חויבו בהוצאות בסך 2,500 ₪.

...

בהתאם למבחני הפסיקה, יש לדחות את הבקשה, שכן אין מדובר במידע שלא היה ניתן להשיג באופן סביר טרם הגשת התצהירים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו ככלל במסגרת ערעור על פסק דין סופי.

למותר לציין, כי במסגרת ערעור על פסק דין, ככל שיוגש, ניתן יהיה לערער בזכות גם על החלטה זו. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.