בקשות לצו מניעה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת בין שוכרת לבעל מבנה

יחד עם זאת, בהליך זה היו בפנינו שיקולים נוספים, כבדי משקל אף הם. מעמד איש דת בעיניין מעמדו של איש דת נפסק בפס"ד בג"ץ 494/03‏ עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, פ''ד נט(3) 322 כך: "לפיכך על פי תקנה 6(ג) תקנות הכניסה לישראל , תשל"ד- 1974 איש דת אינו בעל סטאטוס של תושב :" איש דת הרוצה לשהות בישראל לשם מילוי תפקיד דתי בקרב עדתו בישראל לפי הזמנת מוסד דת, רשאי מוסד הדת להגיש עבורו בקשה לאשרה ורישיון לישיבת אירעי מסוג א/3 (איש דת); ניתנו האשרה והרישיון יודיע המוסד ללשכה על כניסתו של איש הדת לישראל ויהיה אחראי ליציאתו מישראל עם תום תפקידו.

בהחלטה זו נאמר: "1. כל אחת מהצדדים הגישה נגד האחרת בקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. 2. הגברת קארן לואיס דונהם, המשמשת כומרה בכנסייה, טוענת כי הכנסייה והיא עצמה סייעו לגברת חאלק ג'קלין לאורך השנים ותמכו כלכלית בה ובילדיה. ביום 06/04/16 חתמה הגב' חאלק על חוזה שכירות למשך 60 חודשים ומתגוררת באותו מיתחם בו מתגוררת הגב' דונהם, ברחוב אתיופיה 8 בירושלים. לטענת הגב' דונהם מדובר במיתחם המשמש את הכנסייה והן כמתחם מגורים עבור נשים משוקמות שמתמסרות לדת הנוצרים ומכבדות את ערכיה". (דגש ש.ש.) בסופה של אותה החלטה, נקבע "לפיכך ניתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת ולפיו נאסר על כל אחד מהצדדים א. להטריד את האחר בכל דרך ומקום..." דהיינו, ביהמ"ש השלום ראה את הסיכסוך כהדדי, ללא עדיפות של צד אחד על פני השני.

ב"כ המבקשת בתיק אחר , וזו התובעת בתיק שלנו, אומר בשמה של התובעת את העובדות המפורשות שטוענת הנתבעת בפנינו כי היא אשת דת אשר הייתה בשירות הכנסייה לצורך עשיית חסד עם יתומים ונשים משוקמות במבנה שגם התובעת התגוררה והשתקמה בו עם ילדיה.

...

נוכח כל האמור לעיל, תביעת התובעת נדחית על סף בהיעדר יריבות.

בענייננו אני סבור, כי אמנם הוכח, שהתובע נתן שירותים מסוימים לפטריארכיה, בהתאם לבקשותיו של פפדימס, אך בידיעתו של אירנאוס, ולכן, עקרונית, התובע זכאי לשכר ראוי מסוים עבור השירותים שנתן, אולם, ראשית – היקף וטיב השירותים שנתן היה צנוע במידה רבה מאלה שהוצגו על ידו, ושנית – התובע כשל לחלוטין בהוכחת שיעור השכר הראוי המגיע לו, ומטעם זה בלבד יש לדחות את תביעתו בגין עילה זו. עוד הגעתי למסקנה, כי, על פני הדברים, ובאומדן גלובלי "גס", התובע כבר קיבל את שכרו הראוי בגין השירותים שהוכחו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת נדחית על הסף.

לטענת התובעים, הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי התובעים במסגרת הסכם השכירות, בין היתר בכך שמסרו לתובעים דירה שאינה ראויה למגורים, ולא עמדו בהתחייבויותיהם לתקן ליקויים שונים במושכר ובחצרו, וכן בהתחייבויות נוספות לרבות, התקנת גדר מפרידה בין המושכר ליחידות השכנות, הקמת והשמשת בריכה ועוד.

בשל ההיתנכלות המתמשכת, לטענתם, אף הגישו התובעים בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, ובמסגרת הליך זה ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים להטריד זה את זה. לאחר הליך זה, פינו התובעים את המושכר, כפי הנראה בראשית חודש נובמבר 2014.

בסעיף 9 לתגובה נרשם כי: "המשיבים 4 ו – 5 (הם ההורים, הנתבעים 1-2 לפניי – הערת הח"מ) מתגוררים על שטח משק מספר 73 בפתחיה, הם הבעלים של המיגרש, זוג קשישים בני למעלה מ – 70 שנה, הנתמכים על ידי קצבת זקנה מהבל"ל (כך במקור) ומשכירויות שמניבים מבנים מושכרים על המיגרש, בין היתר מבנה שהושכר למבקש 2 (הוא התובע)". בסעיף 3 לתצהירו של ניסים באותו הליך נרשם "אני ואישתי בעלי הזכויות ומחזיקים במשק 73 בפתחיה עליו בנויים מספר מבנים... למען הנוחות ולאור גילנו המבוגר מטפלים בעינייני השכירויות הילדים". בהתאמה, נרשם סעיף זהה כסעיף 3 בתצהירה של שושנה; וסעיף מקביל כסעיף 2 בתצהירי עמוס ושוקי (התגובה והתצהירים שתמכו בה צורפו כולם כנספח י"א לתצהירי התובעים).

...

על אף האמור, אינני סבורה כי הנתבעים היו רשאים לנתק את זרם החשמל והמים ואני סבורה כי משעשו כן שלא כדין הרי שבכך עוולו כלפי התובעים.

גם בכל הנוגע לעוולת התקיפה המיוחסת לנתבעת 1 סבורני כי הדין עם התובעים.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים 1-2, 4 ו – 5 לפצות את התובעים בסך 10,000 ₪.

עסקינן בסכסוך בין משכיר (המבקש) לשוכרים (המשיבים) על רקע הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים, ביום 13.3.16, לפיו שכרו המשיבים מהמבקש מבנה לשם הפעלתו של גן ילדים וצהרון (להלן- גן הילדים), למשך 5 שנים (להלן- הסכם השכירות).

הנכס עליו ממוקם גן הילדים הוא מבנה בן שתי קומות בבעלות המבקש.

טענות נוספות שהועלו בבקשה היו, כי המשיבים הפרו צוים שהוצאו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת שניתנו במסגרת שני הליכים אחרים, בין היתר, בכך שפגעו ברכוש המבקש ושהו מעבר לשעות הפעילות של הגן.

...

באשר לטענה כי המשיבים לא פינו את כל המשחקים יתר החפצים שהילדים משליכים מעבר לגדר, דינה להידחות.

סבורני כי את טענות המבקש יש לברר במסגרת הליכים אזרחיים, שעניינם הסכם השכירות והפרתו, ולא במסגרת הליך ביזיון בית משפט.

בהתחשב בכל השיקולים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אי תמיכת הבקשה בתצהיר אין בחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק) כל הוראה המחייבת תמיכת הבקשה למתן צו על פי החוק בתצהיר; סעיף 12 לחוק מסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בדבר ביצועו.

אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה במסגרת פעילותו הנטענת להקמת מגדל העיריה בשטח בתים 16, 18 ו - 20 ברח' חסן שוקרי, הוא נידרש להמצא על גג בית מס' 18 לכל אורך שעות היממה, לרבות בשעות הלילה, משום שעליו להתנהל מול ניו יורק; בעיניין זה מצאתי לנכון להעדיף את עדות המבקש, לפיה אין על הגג כל משרד או מבנה אחר ממנו ניתן להתנהל מול ניו יורק או בכלל, אלא רק דירה נטושה וריקה.

אוסיף, כי למשיב עצמו אין כל נכס שבבעלותו או בחזקתו בבית ברח' חסן שוקרי 18, והזיקה האפשרית היחידה של המשיב לבניין זה היא כי הדירה האחת שבקומה השניה - אשר לדברי המבקש הנה נטושה, כאמור - שייכת לבנו, רז. אשר לארוע חטיפת המסמך מידי מר קורידו: מר קורידו העיד, כי הנו נוהג מעת לעת לסייע למבקש בעניינים משרדיים, כגון תשלום חשבונות וצילום מסמכים.

בכך שהמשיב נטל בלא רשות ובכח את חוזה השכירות שבין המבקש ובין השוכר שלו ואף צילם אותו והותיר בידיו העתק, הרי שפגע בפרטיותו; בכך שהמתין, למעשה, כי העד - שהנו עוזרו של המבקש ואדם מטעמו - יחלוף ברחוב על מנת לפנות אליו בעיניינו של המבקש, הרי שהתחקה אחר תנועותיו או מעשיו של המבקש.

...

אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה במסגרת פעילותו הנטענת להקמת מגדל העיריה בשטח בתים 16, 18 ו - 20 ברח' חסן שוקרי, הוא נדרש להימצא על גג בית מס' 18 לכל אורך שעות היממה, לרבות בשעות הלילה, משום שעליו להתנהל מול ניו יורק; בעניין זה מצאתי לנכון להעדיף את עדות המבקש, לפיה אין על הגג כל משרד או מבנה אחר ממנו ניתן להתנהל מול ניו יורק או בכלל, אלא רק דירה נטושה וריקה.

אבהיר, כי גם לו הייתי מקבלת את טענת המשיב לפיה פעל מתוך כוונה טובה ורצון לסייע לעד - וכאמור, אינני מקבלת טענה זו - ברי כי עדיין היה עליו לקבל את הסכמתו ליטול מידיו מסמך שאינו שייך למי מהם; וברי כי היה עליו לקבל את הסכמתם של הצדדים לחוזה, קרי, המבקש והשוכר, לצלם את המסמך ולשמור את אחד הצילומים ברשותו.

סיכום מכל האמור לעיל מצאתי לנכון להורות למשיב: להימנע מליצור כל קשר, בעצמו ו/או באמצעות אחרים, עם המבקש ו/או עם בני משפחתו, וזאת בכל אמצעי ובכל צורה שהיא, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני ו/או במסגרת פלטפורמות אחרות במרשתת; לא להטריד את המבקש או את משפחתו, לא להפריע לשלוות חייהם, לא לבלוש אחריהם, לא להתחקות אחרי מעשיהם, לא לפגוע בפרטיותם, ולא לאיים עליהם בכל צורה שהיא.

בתצהיר הנתבע 2 שצורף לבקשה ציין הוא כי הוא מגיע להתפלל בבית הכנסת, אך בדיון שנערך בבקשה אמר בא-כוחם של כלל הנתבעים-המבקשים באותו הליך: "אנחנו שוכרים ועשינו שם מבנה כמו סוכה או אוהל" [ההדגשה הוספה].

עוד יצויין כי במסגרת הבקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת ביקשו הנתבעים, בין היתר, לאסור על התובע להתקרב למבנה, וגם בכך העידו על עצמם כמי שנוטלים חלק מרכזי וקבוע בפעילות בו. אציין כי על מעורבות הנתבעים בבית הכנסת ניתן ללמוד גם מעדותם שלהם: הנתבע 1 העיד כי המבנה הוקם בין היתר על החניה שלו, וכי היתה הסכמה שאם הוא ויתר בעלי החניות יהיו מעוניינים בכך המבנה יישאר בבעלותם (עמודים 104-107 לפרוטוקול); הנתבע 2 העיד כי היה גבאי בבית הכנסת, והעיד על מעורבותו בהקמת המבנה ועל האחריות שראה לקבל הסכמות להקמתו (באומרו למשל "אני הייתי אחראי שיהיה באחריות, שלא יהיה פה על חשבון אף אחד נכון", וראו עמודים 119-124 לפרוטוקול), וגם פריימן העיד על מעורבות הנתבע 2 (עמודים 64 ו-73 לפרוטוקול); והנתבע 3 העיד כי היה אחד מהגבאים של המניין עוד מהשלבים הראשוניים כשהתפללו בדירות, לפני הקמת המבנה (עמודים 138-139 לפרוטוקול).

כמו כן, הבקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת אשר הגישו הנתבעים כנגד התובע הסתיים בצו הדדי האוסר על יצירת קשר של הצדדים זה עם זה, ואף האוסר "על המבקשים [הנתבעים] שאינם גרים במקום להתקרב למקום לרבות החניות מרחק של 50 מטר", כך שהצו שניתן הורה דוקא על הרחקה של הנתבעים מהמבנה, ומכל מקום לא ניתן ללמוד ממנו על אלימות בה נקט התובע דוקא.

...

לאחר ששמעתי את העדויות, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית התביעה שכנגד.

מטעמים אלו, איני סבורה שהנתבעים-התובעים שכנגד הרימו אתת הנטל להוכיח את תביעתם כנגד התובע, והתביעה שכנגד נדחית אפוא.

סיכומם של דברים מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעים מחוייבים לפצות את התובע בסך של 15,000 ש"ח; והתביעה שכנגד נדחית.