בקשות לפסלות שופט מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט

בפני שתי בקשות מטעם הנתבעים לפסלות שופט מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

לאחר ההחלטה בעירעור, התבקשה היתייחסות הנתבעים האם בכוונתם "להגיש בקשה לביטול העיקול בהתאם להוראות פסק הדין בעירעור או שכוונתם שבהמ"ש יידרש לבקשה המצויה בתיק". למען הבהירות והזהירות ביחס לבקשות הפסילה המונחות בפני, אפרט את הבקשות שהוגשו: ביום 21.02.24 הוגשה במסגרת בקשה 54 "בקשה לפי סעיף 77א (א) [...] והודעה על כוונה להגיש בקשה לביטול העיקולים [...]". ביום 22.02.24 הוגשה במסגרת בקשה 55 "בקשה למשיכת ובטול הגשת הבקשה לפסילת שופט ערקובי [...]". ביום 22.02.24 הוגשה במסגרת בקשה 56 "בקשה לפי סעיף 77א (א) [...] והודעה על כוונה להגיש בקשה לביטול העיקולים [...]". ביום 22.02.24 הגיש התובע "היתייחסות להתנהלות הנתבעים בעיניין הבקשה לפסילת מותב שהגישו הנתבעים". באותו יום ניתנה החלטתי כי "לא ביקשתי תגובה, ומותב זה לא נבהל כל כך בקלות". ביום 22.02.24 הגישו הנתבעים במסגרת בקשה 54 תגובת לתשובת התובע במסגרתה טענו כי בקשת הפסילה הוגשה בטעות בטרם הושלמה ועל כן הוגשה הודעה למשיכתה.

...

ביום 21.01.24 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת אברהמי בערעור שהגישו הנתבעים על החלטתי מיום 14.11.23 להגדלת צו העיקול, במסגרתה נקבע כי "הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון ישוב למותב קמא, על מנת להחיל את הכללים הרלוונטיים לצו עיקול הניתן לפני הגשת תביעה [...]" (להלן: "פסק הדין בערעור").

הבקשה מיום 03.03.24; מבוקש כי בימ"ש יפסול עצמו מלדון ביתר ענייני הנתבעים בהליך זה. בקשה זו הוגשה ומבוססת על החלטתי מיום 22.02.24 בבקשה 54 לפיה "לא ביקשתי תגובה, ומותב זה לא נבהל כל כך בקלות", אשר לטענת הנתבעים הייתה הקש ששבר את גב הגמל שכן מדובר במשוא פנים, להבדיל מהיעדר האפשרות לשינוי דעתו של ביהמ"ש. נטען כי בהחלטה זו מייחס ביהמ"ש לנתבעים כוונה לאיים עליו ומתחבר להחלטת ביהמ"ש כי הנתבעים הם סוג כזה של אנשים שצריך להוציא נגדם צווי עיקול כדי למנוע הברחת נכסים, עבריינים המאיימים על ביהמ"ש, בעוד ביהמ"ש שאינו נבהל בקלות לא יהסס להמשיך ולקבל החלטות נגדם, כולל חוות דעת פסיכולוגית על הנתבעים כסוג של אנשים מבריחים, ללא שום ביסוס או ראיות לדעת ביהמ"ש עליהם ומבלי שניתנה להם זכות טיעון נגדית.

לסיכום, הוגשו שתי בקשות פסילה- האחת נוגעת לנושא העיקול, בעניינה לאחר התלבטות ממושכת ביני לביני, ולאחר שבחנתי את העניין לפניי ולפנים, אני סבורה כי משיקולים של מראית פני הצדק, שעה שנקודת המוצא שלי הייתה כי יש בפני ביהמ"ש עיקול שניתן על יסוד הסכמה, וכל שנותר הוא להגדילו ושעה שהחלטתי להורות על העיקול בטרם הגשת התובענה אושרה, אינני רואה כיצד יש בידי הנתבעים כל סיכוי משפטי או עובדתי להדוף את העיקול, ולכן אמנם דעתי זו מבוססת לא על מיהות הנתבעים אלא על דעתי המקצועית, עדיין ראוי שהבקשה לביטול העיקול תידון בפני מותב אחר.

ביחס לבקשה השנייה המבוססת על אמירתי כי "ביהמ"ש אינו נבהל בקלות", אני סבורה כי ראוי שבקשה זו לא הייתה מוגשת כלל ואין בה ממש מתחילה ועד סוף ודי בכך.

אציין כי החלטתי ניתנת בכובעי כרשמת.

לפניי בקשה לפסלות שופט שהוגשה על ידי הנאשם, מר אמיר ברמלי (להלן – ברמלי או הנאשם), מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), שעיקרה בטענה כי "לבן מישפחה מדרגה ראשונה של כב' השופט יש עניין אישי ממשי בצד להליך" (להלן – הבקשה או בקשת הפסלות).

כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק קבע לעניין זה את הדברים הבאים: "הסיטואציה שבפניי היא חריגה. בית-המשפט, ברגיל, אינו מצוי בעימות עם מי מהצדדים. הוא המכריע במחלוקות ואינו שותף להן. העובדה כי הובא בפני השופט מידע על איומים כנגדו אינה יוצרת, מניה וביה, עילת פסלות. אמת, איום על שופט, בין במשתמע ובין במפורש, הנו דבר חמור אשר פוגע בעקרונות היסוד של שיטתנו. הוא מהוה פגיעה קשה בשלטון החוק, ככלל, ובפעילות מערכת בתי-המשפט, בפרט. יש לעוקרו מן השורש ולגנותו בכל פה. זאת ועוד, איום על שופט על-ידי בעל-דין משמעו ניסיון ליצור מעורבות אישית של השופט בסכסוך המתברר בפניו ולהטות משפט על-ידי פגיעה באובייקטיביות השיפוטית. למרות זאת רק בנסיבות חריגות ביותר יהא באיום על שופט כדי להוות עילת פסלות. נסיבות חריגות אלו אינן אלא אמת-המידה הקבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ולפיה יש לבסס חשש ממשי למשוא פנים. על-כן לא ניתן לקבוע מראש כי עצם השמעת איום על שופט מקימה עילה לפסלותו, אלא יש לבחון את כלל נסיבות העניין כדי להכריע אם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך הדיון בפני הערכאה הדנה בהליך" [עניין ארמונד 870-869; ההדגשות אינן במקור – ח.כ.].

...

דברים דומים נקבעו בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי, פס' 6 (02.03.1998), כדלהלן: "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" [ראו גם: ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע, פס' 6 (28.07.2003); ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית, פס' 7 (09.10.2011); יגאל מרזל, "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן (א' ברק, י' זמיר, א' כהן, מ' סבוראי וא' עפארי עורכים, 2017)].

סוף דבר טענה לפסלות מותב נוגעת בשורש ההליך השיפוטי ויש בה כדי להשליך על ההליך כולו, כמו גם על היושב בדין.

אולם, בשים לב לפסיקת שופטי בית המשפט העליון שהובאה לעיל בהרחבה, הרי שאין לאפשר מניפולציה של מערכת עשיית החוק, מקום בו נאשם מבקש לכופף אותה לרצונותיו.

לפנינו בקשה לפסילתנו מלדון בהליך זה, מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע עילת פסלות כללית, שעל-פיה, לא ישב שופט בדין, אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט, קובע עילות פסלות ספציפיות, שלפיהן, שופט לא ישב בדין, ביודעו כי "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן מישפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת"; כי יש לו "ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן מישפחה מדרגה ראשונה [...] יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו"; כי "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנידון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת". בעניינינו, בכל הנוגע לעילת הפסלות הכללית, לא מצאנו כי הטענות שבכתב התביעה מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

...

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע עילת פסלות כללית, שעל-פיה, לא ישב שופט בדין, אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט, קובע עילות פסלות ספציפיות, שלפיהן, שופט לא ישב בדין, ביודעו כי "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת"; כי יש לו "ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה [...] יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו"; כי "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת". בענייננו, בכל הנוגע לעילת הפסלות הכללית, לא מצאנו כי הטענות שבכתב התביעה מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

זאת אין לאפשר.

על כן, הכול כשרים לדון בו. דין הבקשה לפסלות להידחות אפוא – והיא נדחית בזאת.

מטעמים אלה, החלטנו לדחות גם בקשה נוספת שהוגשה בינתיים, לדחיית מועד הדיון, למשך שנה, עד לאחר בירור כתב התביעה האמור.

בבית המשפט העליון בג"ץ 2205/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. ד"ר הרווה זליגמן 2. חיים יטיב נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות 3. היועץ המשפטי במשרד הבריאות 4. ראש הממשלה 5. היועץ המשפטי לממשלה 6. הועדה לבדיקת הטעיית הציבור במשרד הבריאות 7. חבר הצוות לטפול במגפות של משרד הבריאות ראש קבינט בקשה לפסילת שופטת מטעם העותר 2 בשם העותר 2: בעצמו ][]החלטה

לפניי בקשה לפסילתי מלדון בעתירה שבכותרת, מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". חשש ממשי מעין זה עשוי להתעורר עקב התבטאויות בית המשפט אשר מלמדות כי דעתו "ננעלה" ביחס לסוגיה הנדונה לפניו (ראו: ע"א 6332/05 ולדהורן נ' נרקיס, פסקה 10 (24.11.2005)).

...

העתירה דנן הוגשה ביום 30.3.2021, ובגדרה התבקש "צו ארעי אשר יורה למשיבים לעצור לאלתר את מסע 'החיסונים' [נגד נגיף הקורונה המבוססים על טכנולוגיית mRNA, י.ו.] עד אשר יתבררו כל הסוגיות המועלות בעתירה זו". ביום 2.4.2021 הגישו העותרים בקשה למתן החלטה בבקשתם ליתן צו ארעי, ובו ביום ניתנה החלטתי לפיה "לא ראיתי ליתן צו ביניים או צו ארעי כלשהו". בהמשך לכך, הגיש העותר 2 את בקשת הפסילה שלפניי, בגדרה נטען כי הימנעותי מליתן החלטה בבקשה למתן צו ארעי בסמוך להגשת העתירה, כמו גם ההחלטה שניתנה בבקשה זו – מעלות חשש ל"נעילת" דעתי ביחס לעתירה גופה, למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק.

בתוך כך, נטען כי החלטתי מיום 2.4.2021 מתייחסת אף לצו ביניים, אשר העותרים כלל לא ביקשו את נתינתו, וכן שוללת מראש מתן צו זמני "כלשהו", באופן שעשוי ללמד כי לא יינתן בעתירה צו זמני מכל סוג שהוא, ללא תלות בטענות שעשויים העותרים להעלות בנדון.

לאחר שנתתי דעתי לטענות העותר 2 בבקשה שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כמו כן, אציין כי חרף ניסיון העותר 2 לתלות במילה "כלשהו" המופיעה בהחלטתי מיום 2.4.2021, חששות לשלילה מוחלטת ומראש של כל בקשה למתן צו ביניים או צו ארעי שתוגש במסגרת העתירה, הרי שמובן מאליו כי החלטתי זו התייחסה אך ורק לבקשת העותרים אשר הונחה לפניי, ואין בה כדי ללמד על גורלן של בקשות נוספות שעשויים העותרים להגיש, אשר תידונה לגופן.

נוכח כל האמור, בקשת הפסילה נדחית.

בפניי בקשה לפסלות שופט שהוגשה על ידי התובעת, מי אגם בנין והשקעות בע"מ (להלן – "התובעת") מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), וזאת נוכח האמור בהחלטתי מיום 5.9.2023 בדבר סכוייה של בקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה על ידה ונוכח דברים שלטענתה נאמרו בעל פה במסגרת דיון שנועד להכריע בבקשה.

אכן, על פי תקנה 173(א) לתקנות על בקשה לפסילת המותב להיות מוגשת "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (ההדגשה שלי).

...

לאור העובדה כי לטענת התובעת מדובר היה בבקשת עיקול, לא התקיים דיון בבקשה גופה ובתום הדיון ניתנה החלטתי שזו לשונה: "לאור העובדה שהבקשה הוכתרה כבקשה לסעד זמני נערכתי לדיון בבקשה זו. בפתח הדיון הודיע ב"כ התובעת כי למעשה מדובר בבקשה לעיקול זמני וכי התובעת סברה כי הדיון שעתיד להתקיים היום הינו דיון בבקשה לעיקול וזאת בין היתר לאור החלטתי מיום 5.9.23 לפיה ציינתי כי מדובר בבקשה שמתאימה להידון כבקשת עיקול והצעתי לתובעת בנסיבות אלה לשקול האם עומדת היא על בקשתה.

החלטתי מיום 5.9.2023 היא החלטה מקדמית שניתנה לאחר עיון בטענות הבקשה לסעד זמני ובמיוחד נוכח האמירה כי מדובר למעשה בבקשה לעיקול.

ספק בעיני באם התנהלות התובעת אינה עולה לכדי שיהוי, יחד עם זאת, לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי צורך לקבוע מסמרות בעניין זה. בהינתן מהותה של הבקשה לא מצאתי לעשות צו להוצאות.