כפועל יוצא מכך, יש להדרש לטענה האם בגין אותה הפקדה הנתבע חב בנזקים עליהם עומד התובע בתביעתו זו.
נדון בטענות אלו לפי סדרן:
הסוגיה הראשונה : הדיבה
תחילה אבהיר כי טענת ההתיישנות הועלתה בראשיתו של ההליך וזאת בעקבות בקשתו של הנתבע ולאחר שניתנה לתובע זכות תגובה בעיניין זה. ביום 7.12.2020 ניתנה על ידי החלטה, בה מצאתי לדחות את הדיון על טענת ההתיישנות והשהוי עד לאחר תום פרשת העדויות, ולקבלה במסגרת עתירת הנתבע להפקדת ערובה להוצאותיו.
]
" אחרי כמה ימים מהשריפה, עוד לפני כן יעקב מתקשר אליי דיבר על דוד המלך והתורה, אחר כך אחרי כמה ימים 3-4 ימים אחרי השריפה היתקשר אמר תשמע יש לי עדויות כי מאיר שרף את החנות , אמר כי יש לו וידאו, הוא אומר כי רואים בן אדם , הוא אמר שהוא ראה את מאיר, אם אתה לא מסתדר איתי אמשיך הלאה." (עמ' 20 שורות 13-16 לפר' הדיון מיום 31.10.22).
(להרחבה ראו: ת״א (ת״א) 28564-05-20 פלונית נ׳ קבוץ גבולות (11.3.21), במקרה זה נדונה ונדחתה טענה זו; וגם: ת״צ (מחוזי מרכז) 65049-07-20 אילנה שטל נ׳ חברת פרטנר לתקשורת בע״מ פס׳ 25 לפסק הדין (14.10.21)).
בהמשך הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע הפר את חובתו זו כלפי הנתבע בעת שלא השיב לידיו את המושכר במצב תקין כמוסכם:
" לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, אני מקבלת את טענת התובע, כי החנות לא הושבה במצב תקין, וכי הושארה ביום מסירת החזקה כשנדרשים בה שיפוצים נרחבים. " (פסקה 64 לפסק הדין).
מסקנה זו של בית משפט קמא קיבלה חזוק בפסק הדין בעירעור:
" צודקים המערערים כי סעיף 13.1 להסכם השכירות, שמבטא את אחריותם למצב המושכר, לא מקים חבות מוחלטת בכל הנוגע להשבת המושכר לקדמותו. ברם, שאלת החבות ואופייה לא הייתה סלע מחלוקת בהליך בבית משפט קמא ולא לובנה במהלך דיון ההוכחות (סעיף 43 לפסק הדין). המערערים לא הכחישו, בכתב ההגנה שהגישו, את החבות המוחלטת שיוחסה להם מכוח סעיף 13.1 להסכם, בסעיף 9 לכתב התביעה (המערערים 'דילגו' בכתב ההגנה על סעיף 9 לכתב התביעה ולא התייחסו אליו בכלל, בנגוד להכחשותיהם לסעיפים אחרים בכתב התביעה, הכחישו את סעיפים 7, 8 לכתב התביעה ולאחריהם את סעיף 11 וגו'); הודו, בסעיף 8 לכתב ההגנה בחובתם להשיב את המצב לקדמותו וחלקו רק על הסכום שנידרש לשם כך מה שמלמד, כי הם הודו בחובתם המוחלטת להשיב את המצב לקדמותו וטענו להגנתם, כי הם עמדו בחובתם זו; היתנהלות המערערים לאחר ארוע השריפה מלמדת על הכרה בחובתם להחזיר את המצב של המושכר לקדמותו גם בשל ארוע השריפה ללא קשר לסיבת פריצתה, כך שטענת בא כוחם, בעירעור לפנינו, כי ארוע השריפה מנתק את אחריות מרשיו הנה טענה כבושה שהועלתה רק בשלב העירעור."( עמ' 2 לפסק הדין).
בשים לב לכך שהתובע האריך את ההליך שלא לצורך, הגם שהובהרו לו הקשיים המהותיים שבכך,[footnoteRef:8] כפי שהנתבע הטעים בסיפא סיכומיו, וככלל מעצם הגשת תביעה זו שלא היה בה צורך, פרט על פניו לבוא בחשבון עם הנתבע על ההליך הקודם שזה פעל באמצעותו כלפיו, אני עושה שימוש בסמכות המנויה בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט-2018 המאפשרת הטלת הוצאות לטובת הנתבע ולהעמידן על סך 40,000 ₪ שכר טירחת ב"כ הנתבע.
...
בסופו של דבר הוא עשה מה שעשה והוציא דברים במרמה ועל זה הערעור.
אם כך, הרי שדין טענות התובע בסוגיה השנייה להידחות גם כן.
סוף דבר
אפוא יוצא כי במכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה וכך אני מורה.
[8: ראו החלטתי בדיון קדם המשפט מיום 27.2.2022.
