(ב) בית המשפט רשאי לתת ארכה לבצוע הצוו או ההוראה כאמור בסעיף קטן (א), מנימוקים שיירשמו, ובילבד שסך כל תקופות הארכה לא יעלה על שישה חודשים"
סעיף 2 לתקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע- 2010 (להלן: "התקנות") מורה כי בקשה "להארכת מועד לבצוע צו תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת השניה, עד שבעה ימים לפני מועד ביצוע הצוו". במקרה הנידון המועד לבצוע הצוו תם ביום 16.4.23 ואילו הבקשה הוגשה ביום 9.4.23 בערב ולפיכך, למעשה, הוגשה הבקשה בסד הזמנים הקבוע בחוק.
...
נטען כי גם בבקשה לגופה אין די טענות המהוות משום נימוק מיוחד, כדרישת המחוקק, המצדיקות להיעתר לבקשה.
המבקשת מציינת עוד כי הבקשה הוגשה בפועל עוד ביום 4.4.23, אולם בשל שגגה הוגשה לערכאת הערעור ולא לבית משפט זה.
בכל הנוגע לטענות בדבר העדר התצהיר, נטען כי הבקשה הוגשה לאחר שבקשה לביטול צו הריסה מנהלי נדחתה ולאחר שהערעור נדחה אף הוא, כך שהעובדות הנוגעות לצו הוכרעו ואינן דורשות תמיכה בתצהיר.
כך למשל, נקבע ברע"פ 3319/1, שקיראת נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם ב"נבו", 20.7.15, כי: " הנני תמים דעים עם הערכאות הקודמות, כי הימנעות המשיב ממימוש צו ההריסה במועדו, נבעה מחמת נסיבות מיוחדות, עקב הרגישות הביטחונית בה נתונה העיר ירושלים בתקופה האחרונה. בהינתן נסיבות אלו, נחה דעתי כי לא דבק כל פגם בהתנהלותו של המשיב, ובוודאי שאין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. לפיכך, בדין קבעו הערכאות הקודמות כי יש להאריך את תוקפו של צו ההריסה המינהלי".
לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, אם כי לא במלואה.