בקשות לגילוי מסמכים, זימון עדים ומחיקת חוות דעת

מטעם המבקשים הוגשו בקשה לגילוי מסמכים ובקשה לצירוף ראיות חדשות; ומנגד, הגישה טסלה בקשה למחיקת התגובה לתשובה לבקשה לאישור התובענה, ולחלופין למחיקת חלקים ממנה והוצאת חוות הדעת שצורפה אליה.

בתשובתה מתאריך 24.7.2023 טענה טסלה כי "שום 'מערכת התרעה' לא הוסרה מרכבי המבקשים (ויתר חברי הקבוצה הנטענת), וכל מערכות הבטיחות נותרו כשהיו בעת נסיעת המבחן ובעת ביצוע הזמנות המבקשים (אם לא שופרו).". טסלה טענה כי כל שאירע הוא שכחלק ממהלך גלובאלי להסרת החיישנים העל קוליים מרכביה ומעבר לשימוש בטכנולוגיה שונה המתבססת על מערך המצלמות של הרכב, ברכבי טסלה שנמכרו מחודש נובמבר 2022 ואילך, לא הותקנו יותר חיישנים על קוליים.

למעלה מן הצורך, ואף שדובר על שינוי זניח, טסלה הודיעה על השינוי הצפוי לחברי הקבוצה בהודעה אישית (לקוחות שביצעו הזמנה עד ליום 8.4.2022) או באתר, עוד לפני שנמסרו הרכבים, ולמי מחברי הקבוצה לא נגרם נזק (להלן: "כתב התשובה").

...

סבורני כי אף דבריו אלו תומכים בטענות המבקשים, כדלהלן: "14. במקרה דנן, הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם קשיי הנזילות, אותם חוו חלק מלקוחות החברה, מאפיינים את תקופת תחילת משבר הקורונה בלבד, כטענת ההגנה של החברה, או שמא גם תקופות אחרות, כטענת המשיבים. בנסיבות המקרה, תצהיר המתייחס לתקופה אחרת, אף אם היא מאוחרת למועד הגשת התובענה, בוודאי עשוי להעיד על שאלה זו ולסייע בבירור הפלוגתא. ודוק, הגם שעילות התביעה מבוססות על ראיות שהציגו המשיבים בבקשת האישור ואשר, מטבע הדברים, נוגעות ליכולת הלקוחות למשוך את הכספים בתקופה עובר להגשת הבקשה, אין משמעות הדבר כי לראיות הנוגעות להתנהלות החברה בתקופה מאוחרת יותר, אין מניה וביה כל רלוונטיות לבחינת יכולת החברה לעמוד בהתחייבות הנטענת לנזילות מיידית (התחייבות המוכחשת על ידי החברה)." לאור האמור, במקרה דנן, איני סבור כי ניתן למנוע מהמבקשים את הגשת הראיות הנוספות המבוקשות, כאשר בשלב בקשת האישור אלו לא היו קיימות, וכאשר הצורך בהן עלה רק בשים לב לתשובת המשיבה לבקשת האישור, והנימוקים לדחיית בקשת טסלה, כמפורט לעיל, יפים גם לעניין זה. ככל שברצון המשיבה להגיש אף היא ראיות נוספות בעניין זה, רשאית היא לעשות כן במסגרת כתב הטענות המשלים שיוגש, כאמור בהחלטתי בבקשת טסלה.

סיכום לנוכח כל האמור, מצאתי לדחות את בקשת טסלה תוך מתן היתר לטסלה להגיש כתב טענות משלים, ולהיעתר לבקשות המבקשים בחלקן, כמפורט לעיל.

אשר לשאלת ההוצאות, משסבורני, כאמור, כי בקשת טסלה לא הוגשה בחלל ריק, כמו גם בשים לב לכך, אף התנגדותה לבקשות, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

לטענתם לא תהא כל פגיעה בפרטיות המטופלים שכן הסקירות יועברו עם מחיקת פרטי המטופלים.

החלטת בית משפט קמא בהחלטתו מיום 20.4.21 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים למתן צו גילוי מסמכים והוסיף כי הדרך להוכיח מהי הפרקטיקה המקובלת בבית חולים היא באמצעות זימון לעדות של עד מתאים, וכי צו גילוי מסמכים אינו אפשרי כלפי מי שאינו בעל דין, ובלשונו של בית המשפט – "אין אפשרות משפטית לחייב צד שלישי, במקרה זה בית החולים שיבא, לגלות בדיקות שהתבצעו אצלו כאשר בית החולים איננו צד לתיק.

כך הפסיקה הנוגעת לעניינים פליליים ומינהליים, לגביהם לא חלות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, וכך פסק הדין בעיניין הדסה - שם נדונה סוגיית פגיעה בפרטיותו של חולה או מטופל כאשר מיסמך בעיניינו הושחר, והוגש מטעם אחד בעלי הדין ע"י מומחה שהגיש חוות דעת מטעמו, באותו עניין בית המשפט התיר צירוף המסמך שכבר הוגש מטעם הנתבעת, ואף הודגש ע"י בית המשפט כי בהחלטתו זו אין בכדי להשליך או לשנות מהכללים החלים על הליכי גילוי מסמכים (סע' 21-23 לפסק הדין).

...

כך נקבע , כדוגמה, ע"י כב' הש' וילנר בעניין שימור מבנים - "כידוע, החלטה בבקשה לגילוי מסמכים היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך, והיא מצויה בלבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, משכך ערכאת הערעור, ככלל, לא תיטה להתערב ... לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדר המקרים המצדיקים חריגה מהכלל האמור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי" די באמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה, ואולם דין הבקשה להידחות אף לגופה.

לצד כל האמור לעיל, וכפתרון למצב בו המבקש זקוק למסמכים ומידע המצוי בידי צד שלישי הזר להליך, כשלא מתקיים אחד החריגים המצדיקים חיובו לגילוי מסמכים, בחלק מהפסיקה התגבשה עמדה לפיה על המבקש לעתור לזימון אותו צד זר לעדות במסגרת ההליך בבית המשפט, או לזמנו לצורך המצאת המסמך במסגרת הליך שמיעת הראיות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הנתבעים הוסיפו, כי יפנו בבקשה לגילוי מסמכים בהקדם.

לפיכך, ביום 7.2.2021 הורתי על מחיקת כתב ההגנה מטעמה וניתן נגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה.

הנתבעת בחרה גם שלא לזמן לעדות את הנתבע - בעלה, הגם שביקשה להתבסס על דבריו בחקירתו בדיון בבקשת הרשות להיתגונן, לפיהם הוא חתם בשמה על מיסמכי ההלוואה (עמ' 3, שורות 32 - 33 ועמ' 4, שורות 1 - 2 לפרוטוקול מיום 29.11.2018).

לפיכך, אין בטענות הנתבעת כדי לתמוך בגירסתה ואני דוחה טענותיה במישור זה. סיכומה של נקודה זו, נוכח הדימיון הבולט בין החתימות בהסכם ההלוואה, המיוחסות לנתבעת, לחתימות אחרות שלה, שאינן שנויות במחלוקת, חוות דעת המומחה ויתר הראיות שהוצגו בפני, התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת חתמה על מיסמכי ההלוואה, ברמה העולה על מאזן ההסתברויות.

...

אני דוחה, אפוא, את טענות הנתבעת בעניין זה. יתר טענות הנתבעת לא הוכחו והן נדחות.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 155,669 ₪, בצירוף ריבית פיגורים בשיעור הנהוג אצל התובע בחשבונות מסוג זה נשוא התביעה, החל מיום 30.9.2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את אגרות המשפט בסך של 4,007 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בהחלטה זו נקבע מפורשות כי "במידה ומי מהצדדים מעוניין לזמן לעדות עד שאינו בשליטתו ואינו מוכן ליתן תצהיר עדות ראשית, יש לציין את פרטיו עם ההודעה על הגשת התצהירים ובמסגרת זו, לציין מה המאמצים שנעשו לצורך קבלת תצהיר וכן תמצית עדות". יומיים לאחר קדם המשפט, ביום 20.1.2022, הגישו התובעות בקשות לגילוי מסמכים.

בהודעה על הגשת הראיות צוין כי מאחר שהמומחה מצוי בחו"ל מבוקש להאריך את המועד להגשת חוות הדעת.

לגישתם, יש חשיבות לעדות מר קוקה נוכח ידיעותיו ובקשותיו הספציפיות של מר קוקה למחיקת סעיפים מהחוזה, משום שרישומם "מלחיץ" את התובעת 2; והתחייבות כי אלו יבוצעו (סעיף 10).

...

כאמור, לאחר עיון במכלול הטענות, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בהתחשב בהתנהלות הנתבעים, המפורטת לעיל, המנוגדת להחלטות מפורשות שניתנו על ידי, בפגיעה האפשרית בתובעות בשל ההתנהלות האמורה (בכובען כנתבעות שכנגד) ובמועד הקבוע לקיום ההוכחות בתובענה זו, סבורתני כי אין מקום להיעתר לבקשה, כמו גם לא ניתן לרפא את הפגם בפסיקת הוצאות.

בהתחשב במכלול האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

הנתבעים היתנגדו למבוקש וטענו כי מדובר בניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט העליון שניתנה בבקשת רשות ערעור שהגיש התובע בכל הנוגע לבקשות לגילוי מסמכים שהוגשו על ידו בזמנו (רע"א 5406/22).

הארכתי בהבאת דבריו של בית המשפט העליון, שכן על אף שדברים אלו נאמרו בנוגע לשלב של גילוי ועיון במסמכים, הם נכונים מקל וחומר לשלב זה. משעה שנקבע כי אין מקום להעתר לבקשה להורות על גילוי המסמכים בשלב מוקדם, אין מקום לנסות לגלות מסמכים אלו בשלב זה בדרך של זימון העדים הרלוואנטיים על מנת שיביאו עימהם מסמכים שבעבר נקבע כי אין התובע זכאי לקבל אותם במקרה זה. דברי בית המשפט העליון בכל הנוגע לפער בין התועלת השולית שיכול ותהיה לתובע מהמסמכים שנתבקשו על ידו לבין ההכבדה על ההליך שנגרמת מכך, נכונים מקל וחומר בשלב זה, כשהמבוקש הוא לא רק להעמיס את המסמכים על תיק בית המשפט, אלא גם לקיים חקירות לעדים שונים סביב סוגיות אלו.

כמו כן, ביקש התובע לזמן את סא"ל ד"ר שרון אוחיון ראש ענף הרפואה בצה"ל או בעל תפקיד מקביל במועד הרלוואנטי על מנת להעיד ביחס לטפול הרפואי בתובע בתקופת שרותו הצבאי, ואת ד"ר ישראל תמרי שמסר חוות דעת מייעצת, שעמדה בבסיס החלטת קצין התגמולים לדחות בקשת התובע להכרה בקשר בין שרותו הצבאי לבין הפגיעה נשוא התביעה.

עוד נתבקש למחוק מחוות דעתה של ד"ר שפר את הסיפא של סעיף 12 ואת סעיף 13 בתצהירה, בטענה כי מדובר בעיניין שבמומחיות שמקומו בחוות דעת ולא בתצהיר.

...

סופו של יום אפוא: הבקשה לזימונם של נציגי קופות החולים, בתי החולים ונציג משרד הביטחון - נדחית.

הבקשה לזימונם של ד"ר אחמד חליחל או נציג אחר מאגף דמוגרפיה ומפקד בלמ"ס, נציג מאגף השכר בלמ"ס, אקטואר המל"ל, המפקח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון או נציג מטעמו, נציג מטעם מחלקת המחקר בבנק ישראל, והאקטואר הראשי במשרד האוצר או נציג מטעמו - נדחית.

הבקשה לזימונם של הפסיכולוגית רינת רודיס, נציג חברת "גמידו דיאגנוסטיקה" בע"מ, ומנהל רשות המיסים או נציג מטעמו - נדחית, בשלב זה. אני מתיר את זימונו של נציג מטעם משרד רואי החשבון סווירי בכפוף להפקדת סך של 500 ₪.