בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד חברות תקשורת בגין התניית שירות ברכישת ציוד קצה

לפני בקשה מטעם הצדדים לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בהתאם למתווה שנקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט א' גרוניס, ברע"א 6735/13 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' סמיון ז'נין [27.6.2014].

המבקשת, למשל, רכשה מן המשיבה מכשיר טלפון נייד בסך כולל של 2,880 ש"ח וסברה, לטענתה, כי המכשיר יהא בבעלותה המלאה וכי תוכל לעשות בו שימוש גם ברשת אחרת.

אולם, כנגד "פתיחת המכשיר" גבתה ממנה המשיבה סך של 74 ש"ח כולל מע"מ. לטענת המבקשת, היתנהלות זו מהוה התניית שירות בשירות בנגוד לסעיף 4ז לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, באופן העולה כדי הפרת חובה חקוקה.

במרכז תגובתה עמדה הטענה, כי פעולתה בכל הנוגע לנעילת ציוד קצה סלולרי וגביית תמורה בגין הסרת הנעילה הינה פראקטיקה חוקית ומותרת התואמת את עמדתו המפורשת של הרגולטור - משרד התיקשורת.

כאן המקום לציין, כי בקשת אישור דומה לזו בה עסקינן הוגשה כנגד חברת פלאפון: ת"צ 38194-07-10 ספיר נ' חברת פלאפון תיקשורת בע"מ. הבקשה, אשר נדונה על ידי, התקבלה וההליך העקרי הסתיים בקבלת התובענה.

...

לפיכך, אני קובע כי הרף למשלוח המחאות ללקוחות עבר יעמוד על 20 ש"ח (ראו והשוו: ת"צ 42526-03-12 אינטרדייט בע"מ ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ (16.6.2014), סעיף 11 לפסק הדין).

לאחר ששקלתי בדבר אני סבור, כי גם בסוגיה דנן ניתן לאמץ את המתווה שנקבע בעניין פרטנר כלשונו ולדחות את ההכרעה מה יעשה ביתרת ההשבה להמשך.

נוכח מכלול הנתונים תשלם המשיבה לב"כ המבקשת שכ"ט עו"ד בסך 240,000 ש"ח וגמול לתובע בסך 50,000 ש"ח. בשלב זה ישולמו 50% משכר הטרחה והגמול.

לפניי שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שעניינן בטענה כי המשיבות מחייבות את לקוחותיהן לרכוש מכשיר "Smart Box", המהוה ציוד קצה, כתנאי למתן שירותי טלפון קוי (נייח), זאת בנגוד לתנאי הרישיון שניתן להן ע"י משרד התיקשורת האוסר על התניית מתן השירותים ברכישת "ציוד קצה" מבעל הרישיון או מי מטעמו.

טלי בדרוב [להלן: "המבקשת"], מתארת בבקשתה לאישור נסיבות דומות וטוענת כי ביום 9.12.2014, כאשר פנתה לחברת פרטנר תיקשורת בע"מ [להלן: "פרטנר"], במטרה להיתקשר עימה בהסכם לקבלת שירותי טלפון קוי נאמר לה על ידי נציג השרות כי כתנאי לקבלת השרות יהא עליה לרכוש את מכשיר ה-Smart Box בעלות חודשית של 16 ₪ למשך 36 חודשים (ובסה"כ 576 ₪), מעבר לדמי המנוי החודשיים.

סיכום ביניים לסיכום פרק זה, יש לקבוע כי למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה טובה, לכאורה, נגד המשיבות בגין הפרת חובה חקוקה, בשל הפרת תנאי רישיונן האוסר על התניית מתן שירותיהן ברכישה של "ציוד קצה", בזיקה לסעיפים 2(ב) ו-11(א) לחוק התיקשורת, וכי יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה.

...

תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין אני סבורה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שלפניי.

סוף דבר הוכח, אם כן, כי נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית.

לפיכך אני מאשרת את התובענה הייצוגית וקובעת כדלקמן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: כל מנוייהן של המשיבות אשר חויבו לרכוש את מכשיר ה-Smart Box כתנאי לקבלת שירותי טלפון קווי, בשבע השנים שלפני הגשת בקשת האישור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 31695-01-17 מלאכי נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקש מרדכי מלאכי באמצעות עו"ד אסף שילה משיבה מיתנגדת חברת פרטנר תיקשורת בע"מ באמצעות עוה"ד דרור סברנסקי ואבינדב פרויס המועצה הישראלית לצרכנות באמצעות עוה"ד פרופ' אלון קלמנט והדס הולצשטיין-תמיר מהקליניקה לתובענות ייצוגיות באוניברסיטת תל-אביב פסק דין

טענות הצדדים בתמצית עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בטענות המבקש לפיהן המשיבה היתנתה את ההצטרפות לתכנית המיועדת למגזר החרדי שכונתה "גרין כשר" Orange Kosher Green- (להלן: "התכנית" או "תכנית גרין כשר") ברכישת מכשיר סלולארי חדש ובכך הפרה את תנאי רשיון בזק למתן שירותי רדיו טלפון בשיטה התאית (רט"ן) שניתן למשיבה (להלן: "הרישיון") הקובע כי: "מתן הטבה למנוי

64.1 א בעל הרשיון לא ייצור כל זיקה בין הטבה כלשהיא בגין שירותי רט"ן שהעניק למנוי, לרבות זכוי, הנחה, תוכנית תעריפים ייחודית, סל שירותים וכיוצ"ב (להלן בסעיף זה"-ההטבה") לבין העובדה כי ציוד קצה רט"ן שבידי המנוי נרכש, נשכר או היתקבל מבעל הרשיון או ממשווק אחר מטעמו.

גמול ושכר טירחה שמבוקש לאשר על-פי הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ז)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הצדדים ממליצים על תשלום שכר טירחת עורך דין וגמול למבקש – שלא על חשבון, או מתוך, הפצוי לחברי הקבוצה הזכאים לפצוי על-פי הסדר הפשרה, כדלקמן: 600,000 ₪ בתוספת מע"מ לבא כוח המבקש, כשכר טירחתו, וזאת כנגד קבלה בגין התשלום.

וכן את קביעות כבוד השופטת ברון בת"א 1429/06 (מחוזי ת"א) ברוט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (4.7.2010): "במציאות שבה אנו עדים לגל עצום של תביעות ייצוגיות השוטף את בתי המשפט, חלקן ראויות וביניהן גם לא מעט תביעות סרק, נראה כי ישנה תועלת ציבורית ממשית במיצוי הדין וסיום ההיתדיינות דוקא בדרך של פשרה – והכוונה היא לאותם מקרים שבהם מדובר בהסדר ראוי שעולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות. ואולם הסדר פשרה יכול לשמש ככלי יעיל להשגת מטרות החוק רק בתנאי שבית המשפט מאפשר לצדדים 'לקנות' באמצעותו את הסיכון הכרוך עבור כל אחד מהם בהמשך ניהול ההליך. מטבע הדברים ברור כי אין למי מהצדדים כל תועלת בהסדר פשרה שבמסגרתו הוא מקבל עליו באופן חד צדדי את מלוא הסיכון שבניהול ההליך – ועל כן גישתו של היועמ"ש כי ככלל על הנתבע בתביעה הייצוגית לעשות כן, בפועל מרוקנת את מנגנון הפשרה מתוכן." כפי שאפרט להלן סבורתני כי די באימוץ חלק הערות המועצה ב"גילגול שני" כדי לקבוע שההסדר הוא ראוי, הוגן וסביר, ואין מקום בנסיבות העניין לדחות את בקשת הצדדים לאישורו או להתנותה בתנאים שתכליתם כפייתם של שיפורים נוספים של ההסכם כך שיהיה טוב עוד יותר במשקפי התמורות המוענקות בו לחברי הקבוצה.

...

לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

מקובלת עלי עמדת הצדדים לפיה הסדר הפשרה הוגן, סביר וראוי בנסיבות העניין, בהתחשב במהות התובענה, מגבלותיה, הנסיבות העובדתיות המתוארות ובסיכויים ובסיכונים של כל אחד מהצדדים בניהול התיק.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין, בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

נטען כי הוט הפרה את החובות בסעיפים 74.2 ו-82.4 לרישיון וכן את החובה החקוקה בסעיף 4ז לחוק התיקשורת, לפיה "בעל רישיון... לא יתנה, במישרין או בעקיפין, ברכישה או בקבלה של שירות אחר, הניתן על ידו או על ידי אחר". עוד נטען כי הוט פעלה ב"אי גילוי נאות, אי קבלת הסכמה מדעת ועגמת נפש" (סעיף 32 לבקשת צייטלין); נטען כי הוט הטעיתה את לקוחותיה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים וכן בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

כן נטען כי הוט שללה את חופש ההיתקשרות של הצרכן בדרך של השפעה בלתי הוגנת כאמור בסעיף 3(א) לחוק הגנת הצרכן, וכי בגין היתנהלות הוט בנסיבות העניין לטובת חברי הקבוצה התגבשו עילות עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות; הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה ובקיום חוזה.

אני מאשרת איפוא, לנהל תובענה ייצוגית נגד הוט במספר עילות שיפורטו להלן ובהתאם להוראות שאראה ליתן לעניין ייצוג הקבוצה בהליך.

נקודת המוצא לדיון בעניינינו היא התנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3(א), 4(א) ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות (ראו: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 9 (5.7.2012); רע"א 3530/21 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' זיס, פסקה 12 (3.3.2022); רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תיקשורת בע"מ נ' דור, פסקה 14 (3.3.2021)).

הראשונה הוראת סעיף 74.2(א)-(ב): לא יתנה בעל הרישיון חיבורו של מנוי בתנאים בלתי סבירים, מפלים או בלתי הוגנים, ובלי לגרוע מכלליות האמור: (א) לא יחייב מנוי לרכוש ממנו או מאת מי מטעמו ציוד קצה או ציוד אחר; (ב) לא יחייב מנוי לקבל ממנו שירותי תיחזוקה לציוד קצה שברשותו; ובנוסף - הוראת סעיף 82.4 לתקנון: בעל הרישיון רשאי, לפי בקשת מנוי, למכור, להשאיל או להשכיר למנוי ציוד קצה מאושר סוג.

...

סוף דבר כאמור בהחלטה זו, בקשת האישור מתקבלת: הגדרת הקבוצה: כל מי שהיה לקוח אינטרנט של הוט בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת סיבוני והוט סיפקה לו ציוד קצה ללא עלות עד שהחלה לגבות דמי שכירות בגין ציוד הקצה לאחר ההודעה שנשלחה באפריל 2018.

בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לעיוני, תוך 30 ימים לאחר ההחלטה בעניין המשך ייצוג הקבוצה, נוסח מוסכם של הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כדי לפרסם מודעה בעניין.

על כן החומר המהותי שביסס את החלטתי הקודמת לא השתנה ועם זאת למען שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ולמראית פני הצדק, ראיתי לעיין מחדש בהחלטה, ובסופו של יום, הניתוח המשפטי שהתבסס כאמור על החומר שהיה לפני, נותר כשהיה.

בשני סוגי ההסכמים עם הלקוחות צוין כי הוט תהיה רשאית להפסיק את ההטבה בכל עת. כך, בסעיף 6.1 להסכם המסגרת נקבע כי "[הוט] רשאית, ע"פ שיקול דעתה הבלעדי, להציע למנוי לרכוש, לשאול או לשכור, בתנאים כפי שיהיו מעת לעת, את המודם הדרוש לצורך אספקת השרות". בתקנוני התוכניות הובהר כי במקרה של הפסקת ההטבה "הלקוח יחוייב בדמי שכירות חודשית בסך 19.9 ש"ח או מחיר המחירון כפי שיהיה באותה עת, לפי הנמוך מביניהם. אולם, הלקוח יוכל להודיע לחברה אם ברצונו לבחור במקום זאת בתשלום פקדון עבור השאלה (ממנו יופחתו 10% לשנה או חלק ממנה בגין פחת) או ברכישת ציוד הקצה, הכל בתנאים המפורטים בהסכמי המנוי לעניין זה" (להלן: סעיף הפסקת ההטבה).

בבקשת צייטלין נטען כי התניית קבלת שירותי הגישה לאינטרנט של הוט בשימוש במודם המסופק על ידה, מנוגדת להוראת סעיף 4ז לחוק התיקשורת, שלפיו "ספק מורשה או בעל רישיון לשידורים, לא יתנה, במישרין או בעקיפין, מתן שירות, ברכישה או בקבלה של שירות אחר, הניתן על ידו או על ידי אחר...". עוד נטען בבקשת צייטלין כי הוט הפרה את סעיף 82.4 להוראות הרישיון שעל פיו היא פועלת, שבו נקבע כי עליה להודיע ללקוחותיה על כך שבאפשרותם לקבל ציוד קצה ושרותי תיחזוקה לציוד קצה מנותן שירות אחר.

אלא שבאותו יום לא הגיעו הסיכומים מטעם הוט לידי בית המשפט, כי אם בקשה שכותרתה "בקשה מטעם [הוט] למחיקת טענות עובדתיות סותרות מסיכומי [המשיבים] ולחילופין למתן הוראות". בחלוף כחודש ימים, ביום 7.6.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשות האישור והורה על ניהול תובענה ייצוגית נגד הוט (להלן: החלטת האישור הראשונה).

עוד שוכנע בית המשפט כי היתקיימו יתר התנאים לאישור תובענה כייצוגית, והגדיר את הקבוצה המיוצגת כך: "כל מי שהיה לקוח אינטרנט של הוט בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת סיבוני והוט סיפקה לו ציוד קצה ללא עלות עד שהחלה לגבות דמי שכירות בגין ציוד הקצה לאחר ההודעה שנשלחה באפריל 2018". שכר הטירחה לבאי-כוח המשיבים נקבע בהחלטה משלימה מיום 8.8.2022, והועמד על סכום כולל של 150,000 ש"ח. מכאן הגישה הוט בקשה למתן רשות ערעור על החלטת האישור, וכן על ההחלטה המשלימה.

...

משהגעתי למסקנה זו, אינני נדרשת לקביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי שלפיה סעיף 3 לחוק החוזים האחידים עשוי לשמש בסיס לתביעה בטענה כי עוסק מסוים בחר בכלל ברירת מחדל שמנוגד לטובתו של הלקוח.

עילת התביעה מכוח סעיף 3 לחוק החוזים האחידים – נדחית אפוא.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית בעיקרה; למעט ביחס לעילה הנוגעת להפרת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים שלא נתאשר לנהל הליך ייצוגי בגינה.