בקשות ביניים בפשיטת רגל בעקבות פסק בוררות

לדבריו, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן חיובו בהפקדת סכום כה גבוה, בהיותו "אדם פרטי, המצוי בהליכי פשיטת רגל, ואשר אין ביכולתו להעמיד ערובה כלשהיא", וזאת כתנאי לדיון בבקשתו לביטול פסק הבוררות, יגרום לסגירת שערי בית המשפט בפניו.

בשונה מהערעור "הרגיל", העירעור שנידון כאן הוא "תחנת ביניים" בלבד לקראת הדיון המהותי והעיקרי בבקשה לביטול פסק הבוררות.

...

באשר לטענות המערער כי בקשת המשיב דינה להידחות משהיא לא נתמכה בתצהיר, קבעה הרשמת כי אין פסול בהסתמכות המשיב על כל ההליכים הקודמים וההחלטות הקודמות שניתנו, ולכן העדר תצהיר אינו מצדיק את דחיית בקשתו.

באותו דיון קבעתי כי ההחלטה בבקשות לראיות הנוספות, שטרם ניתנה הסכמה לגביהן, תינתן יחד עם פסק הדין (עמ' 3 לפרוטוקול) דיון והכרעה אני סבור כי הרשמת הנכבדה שקלה היטב את השיקולים הרלוונטיים לבקשה זו , כי לא נפלה כל שגגה בנימוקיה, וכי בסכום הערובה שנקבע נמצא האיזון המתאים בין האינטרס של המשיב כי תופקד ערובה שתבטיח, ולו חלקית, את פרעון הסכום שנפסק לטובתו בפסק הבוררות, ובין זכותו של המערער לקיום דיון בבקשתו לביטול פסק הבוררות.

מסקנתי היא, לכן, על פני הדברים, כי סיכויי בקשת המערער לביטול פסק הבוררות להתקבל אינם גבוהים, אך גם אינם קלושים.

בשל כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור ועל דחיית הערעור שכנגד.

מבקשת 2 - א.א. אמיר חידוש מבנים בע"מ (להלן: "חברת אמיר") היא חברה העוסקת בתחום קבלנות הבניין ועל פי הנטען, לעומרי מעורבות בה. לחלק מהתשובות שהוגשו לתיק צורפו "משיבים" נוספים (להלן: "המשיבים הנוספים"), אשר ביקשו לומר דברם, על אף שאין חולק שהם אינם צד לבוררות, והם; משיב 5 - עו"ד נפתלי נשר (להלן: "הנאמן") מונה כנאמן על נכסיו של עומרי, שהוכרז כפושט רגל בתיק פש"ר נצרת 13598-05-10.

זאת - כלשון הבורר: "נוכח היתנהלות הצדדים מאז פתיחת הליך הבוררות ועד הימים האחרונים ונוכח אי כיבוד ואי מילוי החלטות הבורר". הבקשות שלפניי הבקשה בהמרצה 75094-01-19 - תחילה הגיש הקבלן בקשה לאישור פסק בוררות חלקי, שהן החלטות שניתנו על ידי הבורר בתאריכים 12.12.18 ו- 20.12.18, על פיהן על היזם לשלם לקבלן סך כולל של 65,554 ₪, כולל מע"מ (ייקראו, להלן: "הפסק החלקי").

אלה נימוקיי; ראשית אומר, כי אני דוחה את הטענה לפיה הבורר לא היה מוסמך לתת סעד של סילוק יד. סמכותו של בורר לתת סעדים זמניים מוסדרת בסעיף יז' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, הקובע: "הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתיתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים". סעיף 16 לחוק מסדיר את סמכותו של בית המשפט לתת סעדים זמניים, בהליך בוררות, אולם אין סמכות זו מוציאה את סמכותו של הבורר.

...

אלה נימוקיי; ראשית אומר, כי אני דוחה את הטענה לפיה הבורר לא היה מוסמך לתת סעד של סילוק יד. סמכותו של בורר לתת סעדים זמניים מוסדרת בסעיף יז' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, הקובע: "הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים". סעיף 16 לחוק מסדיר את סמכותו של בית המשפט לתת סעדים זמניים, בהליך בוררות, אולם אין סמכות זו מוציאה את סמכותו של הבורר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה החדשה לסילוק ידו של הקבלן מהאתר.

כתב מינוי בורר אני ממנה בזה את המהנדס צבי רון (להלן: "הבורר רון"), כבורר במחלוקות בין הצדדים - היזם והקבלן.

המשיב הפנה לתנית הבוררות הייחודית הנכללת בהסכם הפשרה לפיה כל הסכסוכים ובכלל זה צוי ביניים ידונו בבוררות חוץ בשוויץ עפ"י הוראות הדין השוויצרי, ומשכך התבקש ביהמ"ש להורות על עיכוב ההליכים בתיק.

המשיב טוען כי בנגוד לנטען ע"י המבקש, תביעתו החלופית בבוררות לתשלום סכום של 140 מיליון דולר (סעד מס' 15), הוא הסכום שטרם שולם עפ"י הסכם הפשרה, נדחתה במפורש בפסק הבוררות ומכאן שקיים מעשה בית-דין בעיניין זה. המשיב טוען, שהבקשה לפשיטת רגל הוגשה בשיהוי ניכר וכי ההעברות הנכסים המתוארות בבקשה אינן מהוות "מעשה פשיטת רגל", ובכל מקרה משך הזמן שחלף מבצוע העברות אלו עולה על שלושה חודשים, שהוא התנאי הנזכר בפקודה ל"מעשה פשיטת רגל".

אין לראות במשיב כמי שמנהל עסקים בישראל והוא אינו עונה על תנאי זה. האם היתקיימו התנאים הנקובים בסעיף 5 ו-7(3) לפקודה, דהיינו האם נעשו מעשי פשיטת רגל תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל? על חשיבות העמידה בתנאי שלושת החודשים עמד בין היתר בית המשפט בפס"ד כיאל: "הטעם לסד הזמנים האמור שקבעה הפקודה נעוץ בעקרו בצורך לצמצם את תקופת אי הוודאות במהלכה אין יודעים למי תוקנה לבסוף הבעלות על נכסי החייב. זאת, בהנתן העקרון לפיו עם הכרזת החייב כפושט רגל מוקנים נכסיו לנאמן למפרע, ממועד עשיית מעשה פשיטת הרגל שבגינו ניתן צו הכנוס (לוין וגרוניס, בעמ' 93). אשר למצבים שבהם בבקשה למתן צו כנוס לא צוין במפורש מהו המועד שבו ביצע החייב את מעשה פשיטת הרגל, נפסק במשפט האנגלי כי טעות מסוג זה עולה כדי פגם מהותי בבקשה, אך יש אפשרות להתגבר עליו אם ניתן לאתר בבקשה את המועד שבו בוצע מעשה פשיטת הרגל (In Re Hastings [1985] 1 All ER 885, 973 (להלן: עניין Hastings); לפרשנותו הדווקנית והמצמצמת של הסעיף בערכאות הדיוניות ר' פש"ר (ת"א) 1970/00 בנק איגוד לישראל נ' זהריר יצור יהלומים, [פורסם בנבו] פסקות 30-29 לפסק הדין (20.1.2002); ראו גם: פש"ר (ת"א) 55177-09-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' דנקנר [פורסם בנבו] (26.3.2015); פש"ר (חי') 37381-04-12 ניבויגדור נ' כונס הנכסים הרישמי, [פורסם בנבו] פסקה 14 לפסק הדין (18.11.2012))" ובפס"ד חדוד נאמר: " זאת ועוד, נושה שממתין למעלה משלושה חודשים מאז נעשה מעשה פשיטת הרגל של החייב ועד אשר הוא פונה לבית המשפט, מעיד על עצמו שאין הוא מוצא צורך או הצדקה אמתיים בהליכי פשיטת רגל נגד החייב. עמד על כך בית המשפט בענין פש"ר (תל אביב) 1970/00 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהריר יצור יהלומים (פורסם בנבו, 20.1.2002):

...

השאלות, בתמצית האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש, מר ארקדי גאידמק (להלן: "המבקש") וליתן כנגד המשיב, מר נחום גלמור (להלן: "המשיב"), צו כינוס וזאת בהתאם לסעיפים 2, 5, 6, ו-7 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה")? וביתר פירוט – האם "החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע", כמצוות סעיף 7(2) לפקודה? האם המשיב עונה על אחד מתנאי סעיף 2 לפקודה, ובכלל זה האם יש לו "מקום מגורים" בישראל (סעיף 2(א)(2) לפקודה), והאם "ניהל עסקים" בישראל (סעיף 2(א)(3) לפקודה)? האם המשיב עשה מעשה פשיטת רגל, כמוגדר בסעיף 5 לפקודה? האם הסמכות לדון בבקשה כפי שהוגשה נתונה לביהמ"ש של פשיטת רגל בישראל או שמא בית משפט זה נעדר סמכות, בין היתר לנוכח קיומה של תניית שיפוט זרה (הדין השוויצרי) ותניית בוררות בפני מוסד ה – ICC (בית הדין הבינלאומי לבוררות, יכונה להלן "מוסד ה – ICC").

משכך, ומאחר וחלפו שלושה חודשים ממועד מעשי פשיטת הרגל הנטענים ועד להגשת הבקשה שבפניי, יש לדחות את הבקשה גם מן הטעם הזה.

סיכום הגעתי לכלל מסקנה שאין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה שעה שמוגשת היא מכוח הסכם הפשרה ומבוקש בה למעשה לאכוף חיוב המופיע בהסכם הפשרה, וזאת לאור תניית הבוררות הכלולה בהסכם זה; בנוסף ולחלופין, קובעת אני כי קיימת מחלוקת כנה בנוגע לקיומו של החוב, ועל המבקש לנקוט בהליך אזרחי מתאים, בפורום המתאים, בטרם יהא רשאי להגיש בקשה למתן צו כינוס בישראל (אם בכלל); קובעת אני כי גם אם המשיב עונה על הגדרת "חייב" מכוח זיקת המגורים, אזי אין הוא מנהל עסקים בישראל ומעשי פשיטת הרגל לא נעשו בתקופת שלושת החודשים הנזכרים בפקודה, ולכן גם מהטעם הזה אין להידרש לבקשה.

סוף דבר – הבקשה לצו כינוס נדחית.

לאחר שהסתיים הליך הבוררות האמור, הגיש עו"ד משה בלטר בקשה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו לסעד בדרך של טען ביניים, במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כיצד יש לחלק את הסכום האמור ששולם לידיו על ידי חברת דובק (ה"פ 43166-07-17).

לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום, הנאמנת הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו מיתנהל תיק פשיטת הרגל של החייב, בקשה לביטול הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), ולחלופין לפי סעיף 98 לפקודה הדן בהעדפת נושים אסורה.

עוד טענה הנאמנת כי החייב פעל בחוסר תום לב בכך שהסתיר את דבר הליך הבוררות, אשר נוהל במקביל להליך פשיטת הרגל.

...

יוצא אפוא כי החוב מכוח הסכם ההלוואה כלל לא שודרג לכדי חוב מובטח, וממילא אין כל צורך להידרש בעניין זה לסעיף 96 לפקודה.

המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נתמכת בין היתר בעדותו של החייב כי קשייו הכספיים החלו עוד בשנת 2006, והתעצמו בשנת 2007; בכך שהמערער סיפק לחייב שירותי ראיית חשבון באותה תקופה ודי בכך כדי להביא למסקנה כי הוא ידע על מצבו הכספי של החייב; ובמערכת היחסים החברית שהתנהלה בין השניים.

יתר על כן, בהיות המערער גם רואה חשבון של החייב, נראה כי אף בנקל הוא יכול היה להוכיח ולבסס מסקנה בדבר מצבו הפיננסי של החייב באותה תקופה, כמו גם את אי-ידיעתו של המערער את מצבו הכלכלי של החייב לאשורו.

עניינה של החלטה זו הוא בקשות ביניים במסגרת פשיטת הרגל שנקט המבקש (להלן: "גאידמק") נגד המשיב נחום גלמור (להלן: "גלמור").

בקליפת האגוז אציין שבקשת פשיטת הרגל מושתתת על טענות גאידמק באשר לעיסקאות שבין הצדדים משנת 2002 ומשנת 2005, כאשר לעמדת גאידמק בהתאם לאלה הועבר רכושו בנאמנות לגלמור שבדיעבד היתכחש לה. בין הצדדים הושגה פשרה ביום 01.11.11 לתשלום בסך 205 מיליון דולר ובהמשך הועברה המחלוקת להתדיינות בבוררות בפני מוסד ICC בשוויץ.

מעשי פשיטת הרגל מושתתים על הברחת רכוש של גלמור חודשים ספורים לפני מתן פסק הבוררות, וזאת לרעייתו הגב' סיגלית גלמור (להלן: "האשה"), ולאחיו וגיסתו.

כוונתי לבקשות אלה: בקשת גאידמק לתיקון הבקשה לפשיטת רגל (בקשה 9); בקשה להבאת ראיות נוספות (בקשות 8ו -15) ובקשה 25 מחיקת הליך פשיטת הרגל מחמת מאסרו של גאידמק בחו"ל. בקשה 9 עניינה של בקשה 9 הוא להוסיף ארוע נוסף להברחת רכוש גלמור כמעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(1)(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980.

...

החלטתי זו מתייחסת רק לעילה זו של שהיית גאידמק במאסר ולא לעילות המחיקה הנוספות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, לרבות זו של הכנ"ר, סבורני שדין הבקשה להידחות ואבהיר: לטעמי אין העובדה שמבקש פשיטת הרגל נמצא במאסר בחו"ל כדי טעם למחיקת בקשה שהוגשה על ידו.

מצאתי לנכון להבהיר כי באשר לבקשה 8 שעניינה חשיפת הסכם הממון שנזכרת לעיל, סבורני שנכון יהיה לדון ולהכריע בה לאחר שתוכרע גורל הסמכות לדון בעניינה של האישה.