בקשות בהליך פירוק חברת גראנד סנטר

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 45663-01-17 פרייליך- מפרק חברת גרנד ס נ' קחטן ואח' בפני כבוד השופטת חנה פלינר תובע/משיב עוה"ד יואל פרייליך- מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ (בפרוק) בעצמו וע"י ב"כ עו"ד גלעד ברגשטיין נתבעים/מבקשים 1. עזרא קחטן 2. אליהו קחטן ע"י ב"כ עו"ד יואב נרי 3. ע.ז.- ט.ן נכסים (2000) בע"מ 4. ט.ן. - א.ל. נכסים (2000) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אופיר נאור 5. אירו-סאט השקעות בע"מ 6. רון פלד 7. אברהם נמדר ע"י ב"כ עו"ד גיל וויאקובסקי החלטה

עקב העובדה שהנתבעת 5 לא השיבה לצוו העיקול הזמני, הוגשה בקשה לאישור עיקול לבית המשפט במסגרת בע"ק (מחוזי ת"א) 14901-02-13 יובנק חברה לנאמנויות בע"מ נ' אירו-סאט השקעות בע"מ (להלן: "הליך האישור").

...

לאחר שהצדדים הרהרו בהצעה, ניתנה הסכמת התובעת וביום 6/3/17 ניתנה החלטתי הנותנת תוקף להסכמות הצדדים.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על ביטול ההחלטה וביטול ההסדר הדיוני, כשהביטול יכנס לתוקפו ביום 10/6/18, בין היתר על מנת לאפשר לכל הצדדים הנוגעים בדבר לגבש הסכמה דיונית אחרת או להגיש בקשה מתאימה, וזאת בהעדר הסכמות.

הוצאות הבקשות בקשות 1+2 התקבלו, והתוצאה היא שנתבעים 5-7 נמחקים מכתב התביעה.

קחטן, כך על פי בקשתם, הם בעלי השליטה במשיבה 4 – חברת גראנד סנטר, המצויה כעת בהליכי פירוק ואשר עו"ד יואל פרייליך מונה כמנהלה המיוחד (להלן: (להלן: "גראנד סנטר" ו"המפרק" בהתאמה).

...

בנסיבות אלה, אין לקחטן כל מעמד שהוא בהליך זה ובהתאם נדחית בקשתם.

בתשובה לעמדת א.ד.ם טוען הבנק כי אין המדובר אלא בנסיון נוסף לדחות, לסרבל ולהרויח זמן על יסוד טענות תאורטיות ולא רלוונטיות.

אחר עיון בבקשת המימוש ובתגובות לה מצאתי להיעתר לה. עפ"י המוצהר ע"י הבנק, מסתכם חובה המובטח של חברת ריג'נסי כלפיו בהתאם לספריו נכון למועד הגשת הבקשה בסך של 156,441,308 ₪ (נספח 27 לבקשה).

אשר על כן מתקבלת הבקשה.

רקע ההליכים הוא פירוקה של חברת גראנד סנטר (בפרוק) (להלן: "גראנד סנטר") ומינוים של בעלי התפקיד הבאים: א. עו"ד יואל פרייליך הוא המנהל המיוחד (להלן: "המנהל המיוחד") של חברת גראנד סנטר, אשר ביום 16.12.2014 ניתן צו לפרוקה (להלן: "מועד צו הפרוק").

מרגע מועד צו הפרוק חברת גראנד סנטר כלל אינה קיימת, ומשמצהיר המנהל המיוחד כי לא קיבל דמי שכירות מדיירי המקרקעין בגין תקופת הביניים, בין היתר משום שהבנק ביקש כי הכונס ימונה לניהול המקרקעין, הרי שאין לחייב את קופת הפרוק לשאת בתשלומים אלו.

...

ולבסוף מקובלת עלי הטענה, כי קבלת עמדת הכונס תוביל לכך שהעלויות לתקופת הביניים ישולמו מקופת הפירוק ולמעשה חיובם של כלל הנושים לשאת בהן, למרות שמדובר בנכס מובטח בלעדית עבור הבנק.

לפיכך הנני קובע, כי האחריות לתשלום החשבונות השוטפים ביחס למקרקעין (לרבות: ארנונה, מים וחשמל), תחול על הכונס ותשולם מקופת הכינוס, החל ממועד מתן צו הפירוק (16.12.14) ולא ממועד מינוי הכונס (11.2.15).

הבקשה היא לחידוש הליכי פירוק של חברת גרנד סנטר- חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ (להלן: "החברה").

...

נוסף על כך טוען המבקש כי בנק הפועלים ועיריית תל אביב (אשר הגישו תביעות חוב במהלך הליכי ההסדר לבעל התפקיד) הגישו את התנגדויותיהם להסדר המוצע, ואף מטעם זה לא ניתן להשלימו ואין מנוס מחידוש הליכי הפירוק.

במצב עניינים זה אין מנוס מלהורות על מתן צן פירוק לחברה.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה כי מדובר במצב מובהק של אי תשלום מתמשך.

סוף דבר על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו: החברה הנ"ל תפורק בידי בית המשפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג- 1983.

התובע היה בזמנים הרלבאנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג ג'יפ גראנד צ'ירוקי ש.י. 1995 מ.ר. 94-517-05 (להלן: "רכב התובע").

בנוסף, עולה מחוות דעתו כי שרידי הרכב הועברו לחברת א.א קאר סנטר מוטורס בע"מ לצורך פירוק בלבד בתמורה לסך של 2,120 ₪ שהועברו לתובע.

יתרה מכך, השמאי אגרנט נתבקש אך להכריע בשאלה מקצועית שהייתה שנוייה במחלוקת בין שתי חוות דעת שנערכו על ידי שני שמאי רכב שבדקו את רכב התובע בסמוך לאחר קרות התאונה הנטענת.

התובע יישא בהוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ וכן, בהוצאות השמאי אגרנט ככל שהנתבעת נשאה בהם בחלקם או במלואם.

...

לאחר קבלת חוות דעת המומחה הלין התובע, כי השמאי אגרנט ערך חוות דעתו מבלי לשמוע את הצדדים ותוך חריגה מסמכותו זאת בשים לב להחלטת בית המשפט לפיה היה עליו לתאם עם הצדדים מועד לבדיקת הרכב ולאפשר אף נוכחות המומחים מטעמם במעמד זה. סבורני, כי התובע נתפס לכלל טעות.

נוכח האמור, סבורני, כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכיח את עצם קרות התאונה ואת הקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים לבין הנזקים בפועל.

סוף דבר- דין התביעה להידחות.