בקשה שנייה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות

המבקש הגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) מיום 3.8.22 בתא"מ 69595-03-16 ולפיה התקבלה בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 16.4.19, כנגד תשלום הוצאות בסך 6,000 ₪ עד ליום 3.9.22.

בהחלטה מיום 3.8.22 נקבע: "השתלשלות העניינים בתיק אינה מצדיקה העתרות לבקשה – מדובר בבקשה שלישית לביטול פסק דין בתביעה שהוגשה בשנת 2016, כשבשנת 2019 נעתר בית המשפט בפעם השניה לבקשה לביטול פסק דין, תוך פסיקת הוצאות התובעת. הוצאות אלה לא שולמו עד היום, וכעת, למעלה מ-3 שנים ממתן ההחלטה, פונה המבקש בבקשה דומה בפעם השלישית. לא ניתן לקבל את טענות המבקש כי לא היה מודע להחלטה מטעמים שונים – טענות שנטענו בעלמא, ללא אסמכתות מתאימות, ושעה שמצופה היה כי המבקש יקדם עניינו ויעקוב אחר החלטה בדבר הבקשה שהגיש בשנת 2019.

...

בהחלטה מיום 3.8.22 נקבע: "השתלשלות העניינים בתיק אינה מצדיקה היעתרות לבקשה – מדובר בבקשה שלישית לביטול פסק דין בתביעה שהוגשה בשנת 2016, כשבשנת 2019 נעתר בית המשפט בפעם השניה לבקשה לביטול פסק דין, תוך פסיקת הוצאות התובעת. הוצאות אלה לא שולמו עד היום, וכעת, למעלה מ-3 שנים ממתן ההחלטה, פונה המבקש בבקשה דומה בפעם השלישית. לא ניתן לקבל את טענות המבקש כי לא היה מודע להחלטה מטעמים שונים – טענות שנטענו בעלמא, ללא אסמכתאות מתאימות, ושעה שמצופה היה כי המבקש יקדם עניינו ויעקוב אחר החלטה בדבר הבקשה שהגיש בשנת 2019.

בית משפט קמא בחר להיעתר לבקשה לביטול פסק דין וזאת כנגד תשלום הוצאות.

ב) משהחליט בית משפט קמא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין אין צורך להכביר מילים בנוגע לזכות הגישה לערכאות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות לדיון ביום 03.02.22 (להלן: "פסק הדין").

ביום 19.07.22 הוגשה עי" המבקש "בקשה להוספת טיעונים" (להלן: "הבקשה השנייה").

...

עוד באותו היום נמסרה תגובת המשיבה לבקשה הראשונה, ובמסגרתה נטען כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הנקוב בדין, ומשכך דינה להידחות.

סעיף 239 לחסד"פ קובע כי: "בעבירות לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה, פקודת העיריות ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס, או לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע לכך, רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים, אף בסטיה מהוראות חוק זה" מכאן כי גם אם הייתי מקבלת את טענת המבקש, ואיני מקבלת אותה, לפיה בעניין הזמנתו לדיון חל סעיף 95 לחסד"פ, ברי שבהתאם להוראות סעיף 239 לחסד"פ, אפשרי כי הוראות התקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות") יסטו מהוראות החסד"פ בכל הנוגע, בין היתר, להמצאת הזמנה לדיון וכתב אישום בעניין עבירות מסוג "ברירת משפט". המבקש מפנה לתקנה 38(א) וטוען כי זו קובעת שאין למאשימה כל סמכות למסור הזמנה למשפט, עת עסקינן בעבירות קנס.

לאור כל האמור לעיל, הטענה נדחית.

עם זאת, כאמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר ביום 03.02.22.

ביום 15.11.2017 הגישו המבקשים בקשה שניה לביטול פסק הדין, שוב מבלי שצירפו תצהיר כדין.

דיון והכרעה ככלל, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון נוגע לסיבת העידר ההתייצבות, ובמסגרתו יש לבחון האם מדובר במי "שהתעלם מדעת" מן ההליך השפוטי, או במי שלא התייצב עקב "צירוף נסיבות אומלל", היסח הדעת, או רשלנות (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.2009)).

...

המסקנה בדבר העדר מהימנות גרסת המבקשת, חולשת על גרסתה גם בעניין סיכויי ההגנה וטענתה שלא הייתה מעורבת כלל בעסקת המכר שביסוד התביעה.

גרסה זו לא מצאתי משכנעת, גם לנוכח עדותה שלפיה הייתה באותה עת חתמת בסוכנות ביטוח, תפקיד המקשה להלום את המסקנה שלא הייתה מודעת לעסקה, שהתנהלה כאמור בחלקה דרך כתובת המייל שלה בעבודתה, וכי לא הבינה במתרחש כלל.

סוף דבר; הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לפניי בקשה שנייה לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר ביום 20.02.23 (להלן: "פסק הדין").

יש לציין כי לבקשה שלפניי לא צורפה כל תגובה מטעם בא כוחו של המבקש לנטען על ידו, ומכל מקום- ניתנה היזדמנות נוספת להתייצב לדיון בבקשה לביטול של פסק הדין, אולם גם היזדמנות זו לא מומשה ע"י המבקש.

...

לאור המפורט לעיל, דינה של טענת בא כוח המבקש להידחות, ומכאן שגם מבחינת הטיעון לגופו של עניין, הרשעתו של המבקש בעבירה המיוחסת מוצדקת.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, הנני מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

לפניי בקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר התייצבות ביום 27.11.23 (להלן: "הבקשה").

בתגובתו נטען כי מדובר בבקשה שנייה לביטול פסק דין וכי הנתבע מיתחמק מתשלום; כי פסק הדין הפך חלוט; כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין; כי בוצעו מסירות כדין לנתבע וכי הוא היה מודע להליך.

...

כפי שאראה להלן, לא שוכנעתי שהומצאה לנתבע הזמנה לדיון אליו לא התייצב כפי שגם לא שוכנעתי שהנתבע ידע על הדיון או על חידוש הליך זה. בנסיבות אלו, ולמרות שהתגלו סתירות לכאורה בגרסאות הנתבע, לא ניתן לגזור מכך ידיעה של הנתבע על הדיון ונותר ספק – ספק שאינו מצדיק את הותרת פסק הדין על כנו.

מלבד הטענה למסירה כדין, שנדחית כאמור, התובע טוען כי ישנן אינדיקציות לכך שהנתבע היה מודע להליך ולמרות זאת לא התייצב לדיון קדם המשפט.

לאור כל האמור, המסקנה היא שיש לבטל את פסק הדין.

התוצאה הבקשה מתקבלת.