בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בעבירות מין חמורות

בבית המשפט העליון בש"פ 1452/17 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אסף זליג בקשה רביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: ‏כ"ד בשבט התשע"ז (‏20.2.2017) בשם המבקשת: עו"ד תומר סיגלוביץ' בשם המשיב: עו"ד שחר מנדלמן החלטה

אזכיר כאן בקצרה, כי כתב האישום, שהוגש כנגד המשיב בתאריך 25.08.2015, ותוקן פעמיים, מייחס למשיב עבירות מין חמורות, וביניהן, בין היתר: מעשה סדום, אינוס, מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית, ומעשה מגונה תוך שימוש באיומים, בגין ארבעה אישומים המתייחסים, כל אחד, למסכת אירועים נפרדת, ואשר המשיב ביצע, על פי הנטען, כנגד ארבע מתלוננות שונות.

משלא הסתיים משפטו של המשיב במסגרת תשעת חודשי המעצר – המבקשת הגישה את הבקשה, מושא בש"פ 4114/16, להארכת מעצרו של המשיב.

בתאריך 17.08.2016, לבקשת המבקשת ובהסכמת המשיב, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 30.08.2016, תוך שמירת זכותו של המשיב להיתנגד בעתיד להארכות מעצר נוספות, ככל שתתבקשנה, היה והמשיב יסבור כי יש השתהות מעבר לסביר במתן הכרעת הדין (ראו: בש"פ 6213/16 מדינת ישראל נ' זליג (17.08.2016)).

בנוסף, בנסיבות העניין בהם המעשים המיוחסים למשיב כוללים ארבעה אירועים נפרדים, שעל פי הנטען בוצעו בארבע מתלוננות שונות – נראה כי הקביעה בפסיקה (ראו: בש"פ 3137/14 מרגני נ' מדינת ישראל בפסקה 9 (14.05.2014) והדוגמאות המאוזכרות שם) לפיה ככלל אין לשחרר נאשם בעבירות מין לחלופת מעצר, למעט במקרים חריגים, בשל החשש מהמסוכנות הטבועה בעבירות אלה והחשש להישנות המעשים – מודגשת ביתר שאת.

...

נוכח מצבו המתקדם של ההליך בגדרו התיק ממתין עתה להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ונוכח ההחלטות השונות בהן עמד בית משפט זה על מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור – המבקשת סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בפיסקה 17 שלהלן.

נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב במועד שנקבע למתן הכרעת הדין (שאז הסמכות להאריך את המעצר, במידת הצורך, נתונה גם בידי הערכאה המבררת – עיינו: סעיף 61(ג) לחוק המעצרים) – בקשת המדינה מתקבלת בחלקה, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים (ולא בתשעים ימים כמבוקש), שימנו החל מתאריך 25.02.2017, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 46392-08-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם מבניהם.

בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 ל[חוק סדר הדין הפלילי](http://www.nevo.co.il/law/74903) (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ב-90 ימים החל מיום 12.12.2019 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 40550-06-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

לצורך עריכת האיזון, מתחשב בית המשפט במגוון שיקולים, ובכללם המסוכנות הנשקפת מהנאשם, עברו הפלילי, חומרת העבירות המיוחסות לו, משך המעצר, וקצב ניהול ההליך העקרי (ראו, למשל, בש"פ 2650/19 מדינת ישראל נ' רון נחום (1.5.2019)).

בנוסף לכך, בעניינינו אין מדובר אך בחשש ערטילאי לשיבוש הליכי משפט הקיים בדרך כלל בעבירות מין במשפחה, משהאישומים השני והשלישי מלמדים על התממשותו של חשש זה אף כשהמשיב שוהה במעצר מאחורי סורג ובריח, ומשכך, חרף סיום פרשת התביעה, החשש לשיבוש שריר וקיים.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 12.12.2019 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 40550-06-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

] לפניי בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מהמעשים החמורים שמיוחסים לו ומנסיבות ביצוע העבירה, אשר כוללות הפעלת אלימות כלפי המתלוננת.

גם שירות המבחן עמד בתסקירי המעצר בעיניינו על מסוכנות זו, בציינו כי המשיב בעל דפוסי חשיבה בעייתיים סביב בנות זוג; כי הוא עוסק עיסוק מוגבר במימוש דחפיו המיניים; וכי כאשר הדברים אינם מתפתחים כפי שציפה חש מנוצל, פגוע ואף עשוי להגיב באופן אימפולסיבי ואלים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה.

אכן, אין להתעלם מכך שאנו מצויים בשלב של בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים, ואף החלטתי בבש"פ 5130/21 ניתנה בשים לב לכך שהכרעת הדין בעניינו של המשיב הייתה צפויה להתקבל בחודש ספטמבר האחרון.

סוף דבר: מוארך מעצרו של המשיב ב-60 ימים החל מיום 20.10.2021 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 26878-04-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.

לפניי בקשה שביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב (מכאן ולהלן: העורר) ב-90 ימים החל מיום 30.06.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 9333-04-20 (להלן: הבקשה להארכת מעצר); וכן, ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' מיכליס) במ"ת 9345-04-20 מיום 19.06.2022 (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי), במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה המורה על שהייתו במעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

בתמצית, בעיניינו של העורר הוגש כתב אישום המונה 22 אישומים המייחסים לו שורה של עבירות מין חמורות שביצע בבנותיו, עת היו קטינות, במשך למעלה מ-20 שנים.

ביום 02.01.2022 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים בפעם החמישית (בש"פ 8741/21).

בהקשר זה צוין, כי החלופה המוצעת אינה טומנת בחובה כל סיכון לציבור או למתלוננת א' – שכן מיקומה מרוחק, ובמסגרתה יהיה נתון העורר לפיקוחם של מפקחים מרובים, להם הכרות קודמת וקשר לעורר; הרביעית, הקביעה לפיה מועדי הדיון הקבועים מהוים טעם התומך בדחיית הבקשה.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

בנסיבות המקרה דנן, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מהמלצות שירות המבחן – בפרט נוכח הנימוקים לפסילת מועמדותם של המפקחים המוצעים, כפי שפורט לעיל (ראו פסקה 23 להחלטת בית המשפט המחוזי).

סוף דבר: הבקשה להארכת מעצר מתקבלת כמפורט בפסקה 14 לעיל, ואילו הערר נדחה בזאת.

תולדה של הבקשה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 31.7.2022 (השופטת ד' ברק-ארז), שדן בבקשה רביעית של המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתפ"ח 15815-02-21, המתנהל בימים אלו בבית משפט זה (להלן: החלטת בית המשפט העליון).

כן היתייחס שירות המבחן לדברי המשיב אשר למחלה שהתגלתה אצל ביתו לפני מספר חודשים, כאשר על אף הקשיים הרגשיים אותם חווה, הוא אינו מסתייע בגורמי שב"ס. שירות המבחן התרשם כי המשיב תיאר באופן מטשטש את היתנהלותו הבעייתית שעמדה ברקע להסתבכותו הקודמת, ואת המנעותו ממסירת מידע בנוגע לרקע למעצרו הנוכחי, "תוך ששלל מעורבות ישירה והרחיק עצמו מהמיוחס לו". ב"כ המשיב הלין על כך ששרות המבחן היתייחס לנגישות המשיב לנשק חם לצורך הערכת המסוכנות, אולם עיון בתסקיר מלמד שמדובר בפרט אחד מיני רבים, כאשר בנמצא נימוקים רבים הקשורים במשיב עצמו, גם אם לא נגע באופן ישיר בכלי נשק, כעולה מעובות כתב האישום.

יש להזכיר בהקשר זה כי גם החלטת בית המשפט העליון בדבר הזמנת התסקירים ניתנה "לא בלי היתלבטות", תוך שצוין בהחלטה באופן מפורש שהעבירות המיוחסות למשיבים "מצויות ברף החומרה הגבוה ביותר, ונוגעות להתרחשות פלילית בעלת אופי מאיים ואלים". החלטת בית המשפט העליון להזמין תסקירים נומקה, בין היתר, בעובדה שההחלטה המקורית בדבר מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים ניתנה מבלי שהוזמן תסקיר שירות מבחן, החלטה "שהיית אמנם נכונה לשעתה, אך זו התקבלה עוד בחודש נובמבר 2021" (החלטת בית המשפט העליון, פסקה 13).

...

במסגרת החלטתי זו, ונוכח הטענות השונות שהועלו על ידי ב"כ המשיבים, בחנתי ביתר שאת לא רק את "השורה התחתונה" של התסקירים, אלא גם את תוכנם, ומצאתי שהם עולים בקנה אחד עם מסקנתן הסופית של קצינות המבחן [ראו והשוו: בש"פ 6387/17 והאב נ' מדינת ישראל (21.8.2017); בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (20.5.2015)].

אכן, יכול וההליכים בתיק העיקרי יימשכו עוד זמן מה, אולם בדיוק מטעם זה מצא בית המשפט העליון לבחון את אפשרות שחרורם של המשיבים, תוך הסתייעות בשירות המבחן.

נוכח כל האמור, דין הבקשה להידחות.