בקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ על פי אמנה בינלאומית

הבקשה לאישור הוגשה על פי סעיף 29 א' לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), תקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט - 1968 והתקנות לבצוע אמנת ניו יורק (בוררות חוץ) תשל"ח-1978 שקובעות את סדרי הדין בבקשה לאישור פסק בוררות חוץ על פי האמנה בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ שנחתמה בניו יורק ביום 10 ביוני 1958 ושהיא בת תוקף לגבי ישראל מיום 7 ביוני 1959 (להלן: "אמנת ניו-יורק" או "האמנה").

נוסף על כך נקבעו בסעיף 5(2) לאמנה שתי עילות נוספות שלפיהן יכול בית המשפט לסרב אף מיוזמתו וללא בקשה מטעם בעלי הדין להכיר בפסק בוררות חוץ, זאת כאשר נושא הסיכסוך אינו יכול להתברר בבוררות או כשההכרה בפסק הבוררות ואכיפתו נוגדות את תקנת הציבור של המדינה שבה מבוקש להכיר באותו פסק חוץ (ווילסון פסקות 22-19).

אשר לטענה כי הכרה בפסק הבוררות תעמוד בנגוד לתקנות הציבור - בפסק דין שניתן על ידי בהפ"ב (מחוזי מרכז) הפ"ב 59290-10-15 Morpho Detection LLC נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (18.5.2016) (להלן:"ווטאירפול") ציינתי: "בהנתן כי ביסוד קבלתה של אמנת ניו-יורק עמד הרצון ליצור כלי משופר ויעיל לאכיפת הסכמי בוררות ואכיפה והכרה של פסקי בוררות זרים (עניין וילסון (פסקה 19 לפסה"ד), סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת 2005, כרך ב', 938), נראה כי בית המשפט יסרב להכיר ולאשר פסק בוררות חוץ בשל היותו מנוגד לתקנת הציבור, רק במקרים נדירים וחריגים בהם הכרה בפסק הבוררות תעמוד בנגוד לערכי היסוד, המוסר והצדק של שיטתנו המשפטית". להשוואה יצוין כי בעיניין אכיפת פסק חוץ מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ח - 1958, נפסק כי "הלכה פסוקה ומושרשת היא כי רק לעתים נדירות נדחית אכיפתו של פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. אכן אותה תקנת ציבור שהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה מדברת בה, תקנת ציבור חיצונית היא (Public Externe - להבדילה מתקנת ציבור "פנימית" - Ordre public interne) ותקנת ציבור זו עניינה בערכי-יסוד של מדינה ושל הכרה, במוסר בצדק, ובהגינות ורק אם מתנגש פסק חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפננו.

בעיניין ווטאירפול נידרשתי לשאלת היחס בין הפרשנות שניתנה בפסיקה לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות לבין העילה לדחיית בקשה לאישור פסק בוררות חוץ מכוח סעיף 5(2)(ב) לאמנת ניו-יורק, מחמת שהכרתו ואכיפתו של הפסק יהיו נוגדות את תקנת הציבור, וציינתי כי: "בהקשר זה נשאלת השאלה האם ההלכה שנקבעה בעיניין כרמל התפלה כי פסק בוררות יבוטל מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור רק מקום בו תוכנו של פסק הבוררות, להבדיל מתוצאתו, נוגד את תקנת הציבור, תיושם גם בבוא בית המשפט לבחון היתנגדות לאישור פסק בוררות חוץ מכוח הוראות סעיף 5(2)(ב) לאמנת ניו-יורק. לצורך הדיון בסוגיה זו יש לעמוד על האנטרס הצבורי באישור ואכיפת פסקי בוררות חוץ מכוח אמנה שישראל צד לה כביטוי לקידום הוודאות המשפטית וכיבוד הסכמי בוררות ופסקי בוררות בין לאומיים עליהם חלה אמנה שישראל צד לה. מנגד, יש לזכור כי עילות הנוגעות לפגמים מהותיים היורדים לשורשו של הליך הבוררות יכולות להבחן בגדר עילות ביטול נוספות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, וביניהן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק לפיה פסק בוררות יבוטל מקום בו בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". בעניינינו, לא מדובר בפסק בוררות שהוא פרי של הליך פגום מיסודו שעצם ההכרה בו נוגדת כל תחושה של צדק, מוסר ומשפט (להשוואה ראו הנסיבות החריגות שנידונו בהפ"ב 12254-11-08 (מחוזי מרכז - לוד) ויואנס בע"מ נ' האגף להפקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה (15.4.2012)).

...

סיכומם של דברים - אין בפסק הבוררות דבר הסותר את תקנת הציבור, כך שדין טענת ההתנגדות המבוססת על סעיף 5(ב)(2) לאמנה להידחות.

סוף דבר מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את נימוקי ההתנגדות לאישור פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית ההתנגדות, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25.2.2022 ופסק בוררות המתקן שניתן ביום 22.6.2022, על ידי טריבונל הבוררות שבמחוז Broward במדינת פלורידה שבארצות הברית - International Center For Dispute Resolution International Arbitration Tribunal.

לבסוף קבע בית המשפט העליון כך: "המסקנה הבלתי נמנעת היא כי עינייני ירושה וצוואה דינם להתברר בהליך על-פי חוק הירושה. אפשר שמסקנה זו מצדיקה את תיקון סעיף 11(ב) לחוק האכיפה, באופן שתתאפשר הכרה בפסקי-חוץ אף כשההכרה היא עיקר הדיון. מאידך גיסא, אין להיתעלם מיתרונה של המסקנה שאליה הגענו, שכן מביאה היא לכך שההליך של צו ירושה או של קיום צוואה יהיה גם במקרה כזה "הליך מסודר, אשר נועד להביא לידיעת הציבור דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעזבון" (ע"א 110/89 הכונס הרישמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפרוק) נ' גילבוע, בעמ' 641), ו"בעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים בזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עזבון וכיוצא באלה" (ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה [9], בעמ' 691-692)".

האפשרות של הכרה ישירה בצו הירושה שניתן בבית הדין השרעי ברשות הפלסטינאית מכח סעיף 11(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ – ירדה מעל הפרק בהעדר אמנה דו-צדדית בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינאית והתחייבות של מדינת ישראל להכיר בפסק חוץ מאותו סוג (פסק דין סדקי, ס' 19).

(ראו לענין זה גם רע"א 3608-10 מוחסן חסן מסאלחה נ' בנק פלסטין הבנלאומי (29.6.2010)).

בע"א 1227/97 סלעית האדומה מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ נ' אבראהים (9.6.1999)(להלן – פסק דין סלעית) דן בית המשפט העליון בצו ירושה שהוצא על ידי בית הדין השרעי במזרח ירושלים על פי בקשתם של תושבי איזור יהודה ושומרון.

...

לבסוף קבע בית המשפט העליון כך: "המסקנה הבלתי נמנעת היא כי ענייני ירושה וצוואה דינם להתברר בהליך על-פי חוק הירושה. אפשר שמסקנה זו מצדיקה את תיקון סעיף 11(ב) לחוק האכיפה, באופן שתתאפשר הכרה בפסקי-חוץ אף כשההכרה היא עיקר הדיון. מאידך גיסא, אין להתעלם מיתרונה של המסקנה שאליה הגענו, שכן מביאה היא לכך שההליך של צו ירושה או של קיום צוואה יהיה גם במקרה כזה "הליך מסודר, אשר נועד להביא לידיעת הציבור דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעיזבון" (ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, בעמ' 641), ו"בעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים בזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עיזבון וכיוצא באלה" (ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה [9], בעמ' 691-692)".

בית המשפט המחוזי בפסק דין סדקי הגיע למסקנה כי אישור הממונה לצו ירושה, הוא בגדר תעודה ציבורית המשמש כראיה להוכחת קיומו ואמיתותו בתור שכזה, אך לא כראיה לאמיתות תוכנו.

מכל המפורט אפוא מצאנו לקבל הבקשה ולהורות על מחיקת כתב התביעה.

סעיף 5 לאמנת ניו יורק קובע את העילות בגינן יכול בית המשפט לסרב להכיר ולאכוף פסק בוררות חוץ (ובעניינינו – לקבל את היתנגדות המשיב לבקשה לאישור): "...רשאי בית המשפט לסרב להכיר בפסק בוררות-חוץ עליו חלה אמנת ניו-יורק ולאוכפו מקום בו הוכיח בעל הדין המתנגד להכרה ולאכיפה את אחת מחמש העילות המנויות בסעיף 5(1), דהיינו העידר תוקף של הסכם הבוררות או פסלות של הצדדים לו; אי מתן היזדמנות נאותה לצד לטעון טענותיו בגדר הליך הבוררות; חוסר סמכות או חריגה מסמכות; חריגה מסדרי הבוררות עליהם הסכימו הצדדים או קביעת סדרים הסותרים את החוק החל על הבוררות; והיעדר תוקף של פסק הבוררות מחמת ביטולו או מחמת העידר סופיות על פי הדין החל עליו.

פסק הבוררות דן בטענת הזיוף וקבע כי המשיב לא הביא ראיות התומכות בטענתו זו. עוד נקבע בפסק הבוררות כי הסכם הבוררות נערך בין הצדדים, וכן ציין טרבונל הבוררות כי תיקון מספר 1 להסכם הבוררות הוכנס לטובת המשיב ולטובתו בלבד וכי בתכתובת מייל מיום 09.12.2010 ביקש המשיב שני עותקים חתומים של התיקון.

לשון הסעיף היא כדלקמן: "29א. בקשה לאישור או לביטול של פסק בוררות-חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין הנידון, תוגש ותדון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן." סעיף זה מתייחס לבקשות לאישור פסקי בוררות חוץ ומפנה להוראות האמנה הבינ"ל, ובמקרה דנן – אמנת ניו יורק.

...

המשיב מלין על השתת הערובה בגובה 2 מיליון ₪ בטענה כי ירד מנכסיו ותמנע ממנו האפשרות להתגונן מפני אכיפת הפסק ובירור טענתו כי הסכם הבוררות מזויף ומבקש לדחות את הערעור, לקבל את הערעור שכנגד ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה סבורה אני כי דין הערעור והערעור שכנגד להדחות.

" (ההדגשות שלי – ש.ד.) לאור תקנה 4 לתקנות לביצוע אמנת ניו יורק, סעיף 29 לחוק הבוררות והקביעה בעניין אי.איי.אם המפנה לדין הישראלי כאשר האמנה אינה מסדירה את הפרוצדורה להגשת הבקשה להכרה ולאכיפה ולהגשת ההתנגדות, אני סבורה כי סעיף 29 לחוק הבוררות, המאפשר לביהמ"ש בישראל להורות על הפקדת ערובה בבקשה לאישור פסק בוררות חוץ, חל בענייננו.

יובהר כבר עתה, עוד בטרם יפורטו טענות הצדדים, כי ניתן להבחין בשלוש קבוצות שונות בין המשיבים לבין עצמם: המשיבה 5, הטוענת כי על בקשה מעין זו חולשות הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"), ובשל המועד בו נערכה הפנייה בעיניינה – טוענת להתיישנות העילה על פי הוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ; המשיבים 3 ו-7 הטוענים כי אין תחולה להוראת סעיף 10(ב) לחוק העונשין בעיניינם מאחר ולא היתקיימו בהם התנאים ה"פרסונאליים" המפורטים בסעיף 10(א) לחוק העונשין, המהוים לשיטתם את המסגרת ההכרחית לדיון בסעיף 10(ב) לחוק; והמשיבים 2-1, לגביהם אין חולק שהתקיימו תנאי סעיף 10(א) לחוק העונשין.

לטענתו הוראת סעיף 10 לחוק העונשין עוסקת במפורש בפצוי פלילי וגוברת על הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, הן בשל הכלל בעיניין חוק מאוחר וספציפי והן בשל העובדה שחוק אכיפת פסקי-חוץ עניינו במשפט הבנלאומי הפרטי ובאכיפה אזרחית, בעוד שסעיף 10 לחוק העונשין עוסק במאטריה מתחום דיני העונשין והמשפט הבנלאומי הצבורי.

אשר להוספת סעיף 10(ב) לחוק העונשין במסגרת תיקון 7 לחוק ההסגרה, כללו דברי ההסבר אך את האמירה לפיה: "מוצע לתקן את החוק ולאפשר לבית משפט בישראל, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, לגבות בהתאם לדין הישראלי קנס או פיצוי לקורבן העבירה שהוטל על הנדון במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה שבשלה הועבר לשיפוט, כשאלה הוטלו נוסף על עונש מאסר". הפרוטוקול המתקן את אמנת ההסגרה ביום 6.7.2005 נחתם פרוטוקול המתקן את אמנת ההסגרה שנחתמה בין ישראל לארה"ב ביום 10.12.1962.

אף לו נמצאנו אומרים כי קמה תחולה מקבילה להוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ ולהוראות סעיף 10(ב) לחוק העונשין, לא היה מקום לקבל את עתירת המשיבה לסילוק הבקשה על הסף בשל הוראת סעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, וזאת מטעמים מספר: האחד, הוראה זו (שהוגדרה כהוראת היתיישנות – ראו לדוגמא ע"א 665/72 מטה חאן (כריסטופילקו) נ' שוויבל, פ"ד כז(1) 690, 694 (1973); ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co., מיום 15.12.10, בפיסקה 7 לפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין) עניינה במישור שבין פרטים לבין עצמם; השני, דומה כי חלות בעיניינה ההוראות הכלליות שבחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, בדומה לכל הוראת "היתיישנות" כללית אחרת בחקיקה הישראלית (לכלל לפיו חלות הוראות חוק ההתיישנות ראו בהרחבה רע"א 5165/10 עיזבון טאלב נ' מדינת ישראל, מיום 6.8.12; על תחולתן במסגרת הוראת סעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ ניתן להסיק מהדיון בע"א 8632/12 ולדהורן נ' Emily Shipping Company, מיום 6.7.14, בפיסקה 5 לפסק-הדין), וכי קיים צידוק להארכת התקופה במקרה זה בשל הקושי באיתור המשיבים; השלישי, מבוסס על האפשרות לפיה יש לראות באמנה שבין ישראל לארה"ב ככזו הקובעת תקופה אחרת, הזהה לתקופת היתיישנות הפסק עצמו, ולפיכך נופלת בגדרי החריג שבסעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ; והרביעי, קיומו של ההסדר החוקי בסעיף 10(ב) לחוק העונשין, כמו גם מטרותיו הייחודיות והעובדה שתנאי להפעלתו הוא פנייה של מדינה זרה (בעיתוי המושפע מגורמים שאינם בהכרח זהים לאלה של המתדיין הפרטי), מקימות תשתית ראויה לקביעה לפיה קיימות "סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור". גם מטעמים אלה יש לדחות את הטענה לפיה קמה תחולה להוראת סעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ במקרה דנא.

...

סוף דבר העולה מכל האמור לעיל הוא שיש לדחות את הבקשה בעניינם של המשיבים 3 ו-7, מהטעמים שפורטו לעיל.

יש לקבל את הבקשה בעניינם של המשיבים 1 ו-2 ולהורות כי הפיצוי שהוטל עליהם במסגרת גזרי-הדין שניתנו בעניינם בבית המשפט בניו-יורק ייגבה באופן בו נגבה פיצוי לנפגעי עבירה בישראל, אך סכום הפיצוי שייגבה מכלל המשיבים לא יעלה על 10,500,000 ₪.

כמו כן, יש לקבל את הבקשה גם בעניינה של המשיבה 5, אלא שהסכום שייגבה ממנה ייגבה בתשלומים חודשיים שלא יעלו על 10% ממשכורתה ברוטו.

הבקשה לאישור פסק הבורר מוגשת לבית משפט זה בהתאם לסעיף 29א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, לפיו, "בקשה לאישור או לביטול של פסק בוררות-חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעיניין הנידון, תוגש ותדון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". כמו כן מפנה המבקשת לסעיף 3 של אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ – 1958 (להלן: "אמנת ניו יורק"), לפיו, כל מדינה מתקשרת תכיר בפסקי בוררות כמחייבים ותאכוף אותם בהתאם לסדרי-הדין של הארץ שבה מסתמכים על הפסק, לפי התנאים הקבועים בסעיפים הבאים.

בקשה לתיקון פסק בוררות חוץ ניתן היה להגיש אך ורק בתחום המדינה המוסמכת לפקח על הליך הבוררות עצמו, ובמקרה דנן – אנגליה, וזאת על פי ההלכות החלות באותו פורום.

...

גם מקובלת עלי טענתן של המשיבות כי על אף שללא ספק מודעת המשיבה 2 להליך שהוגש בבית משפט זה נגדה, אין ליישם במקרה דנן את "כלל הידיעה" אשר בנסיבות מסוימות יביא לתוצאה כי ידיעה בפועל של ניהול הליך נגד בעל דין תגבר על הדרישות הפורמליות המתחייבות כדי לקנות סמכות עליו.

כללו וסיכומו של דבר, מתקבלות טענות המשיבות לפיהן אין להרחיב את רשימת בעלי הדין המופיעים בפסק הבוררות-חוץ מעבר למה שנקבע בו במפורש , ועל כן אין לאשר את פסק הבוררות נגד מדינת ליבריה, המשיבה 1, אשר אינה מופיעה בפסק הבוררות כנתבעת; וכן, אני קובע כי לא הומצאו כדין כתבי בי-דין למשיבה 2.

אשר על כן, בקשת המבקשת לאישור פסק בוררות-חוץ נדחית בזה.