בקשה מקדמית לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

המשיבה מוסיפה, כי לפי תקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ואלה התקנות החלות על הליך זה שהוגש בטרם תחילת תוקפן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות) יכולה המשיבה לבחור להגיש את תביעתה לכל מקום בו מיתקיים אחד מאלה: מקום העסק של הנתבע – והרי למבקשת מיפעל במחוז חיפה, או בהתאם למקום שנועד או היה מכוון לקיום ההיתחייבות, או מקום המכירה של הנכס, או מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים, והרי המבקשת אמורה הייתה להוביל את הסחורה אל המשיבה במחוז חיפה לפי הסכם רכישת העופות.

טענה נוספת שמעלה המבקשת בסעיפים 46-50 של בקשת רשות העירעור היא, שבית משפט קמא נימנע מלדון בהחלטתו בטענת המבקשת, לפיה היה מקום לצרף להליך את חברת הדס סברינה בע"מ, החתומה על הסכם סברינה, שהוא נספח ד' לבקשת רשות העירעור, בעוד המבקשת טענה בסעיף 42 של טענותיה המקדמיות בפני בית משפט קמא שיש למחוק את תביעת המשיבה לפי תקנה 41(א)(4) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה ניתן למחוק תביעה בגין: "כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה", ולטעמה של המבקשת, התובענה כרוכה קשר בל יינתק בהסכם עם חברת הדס סברינה, ולכן היא צד נידרש.

...

סבורני, כי בית משפט קמא ערך את האיזון הנדרש בין הצורך להבטיח באופן הולם את הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת-המבקשת, לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית-המשפט בפני המשיבה על דרך הטלת חיוב בהפקדת ערובה בסכום מופרז, ותוך התחשבות בכך שהמשיבה מודה כי מצבה הכלכלי רעוע.

אכן, בית משפט קמא לא דן בהחלטתו בטענתה של המבקשת, לפיה נפל פגם באי-צירוף חברת הדס סברינה, שהמבקשת רואה בה צד רלוונטי ונדרש להליך זה, אך סבורני, שבכך לא נפגעה זכות דיונית של המבקשת, הואיל ובינתיים נקבע התיק לקדם משפט ליום 15.2.22, ולפי החלטת כב' השופטת ס. גץ-אופיר מיום 28.4.21 על בעל דין המבקש להגיש בקשה לעשות כן עד 4.8.21.

על-יסוד כל האמור, אני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תשובת המשיבה אין צו להוצאות.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

יודגש כי את המסמכים שהועברו לנתבעת על ידי התובע, בהתאם להודעה שנמסרה בתאריך 9.12.2020 (ראו סעיף 2 להודעת העידכון ובקשה לקביעת דיון מקדמי נוסף שהגישה הנתבעת, י.כ.), לא נידרש התובע להמציא בשנית.

...

מסמכים שיועברו לעיון הנתבעת ישנם מסמכים שבית הדין מצא כי יש להעבירם ישירות לנתבעת, על מנת לייעל את הדיון ועל מנת לנסות להגיע לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע והצווים הרלוונטיים לצדדים שלישיים המחזיקים במידע, על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

נוכח העובדה כי נדרשת שהות הן לקבלת המידע והמסמכים ואף לשם בחינת המידע שיתקבל על ידי בית הדין, לא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע, בתאריך 13.12.2021, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

לפני מספר בקשות מקדמיות שהוגשו על ידי הצדדים.

כעולה מהפר', הנתבעת לא נחקרה על ידי ב"כ התובע, אלא התבקשה לגשת לדוכן העדים כדי לענות לשאלות של בית המשפט, כפי שבית המשפט מוסמך לעשות בקדם משפט ומוסמך לעשות גם אם התובע לא התייצב לדיון, שכן בנגוד לחקירות נגדיות ולפרשת הראיות, כאשר בית המשפט שואל את בעלי הדין שאלות, גם אם תחת אזהרה, רשאי בית המשפט לפי שיקול דעתו להתחיל דוקא עם הנתבע או להסתפק בתשאול אחד מבעלי הדין ולא יכול הדבר להחשב כסטייה מסדר הבאת הראיות.

בקשת התובע לגביית עדות מוקדמת וכן לגביית עדות בהוועדות חזותית, דינה להיתקבל וזאת נוכח מצבו הרפואי והאסמכתאות שצורפו בעיניין זה לרבות החמרת מצבו, כמו גם נוכח מצב הקורונה, אשר מקיימים כולם את התנאים הנדרשים לפי תקנות 72 ו-73 לתקסד"א החדשות.

...

מסקנה זו נכונה גם אם הנתבעת לא הייתה מיוצגת בעת שהגישה את כתב ההגנה.

לגבי מחיקת סעיפים 14 – 18 בשל כך שנטענה במסגרתם טענת פרעתי של ההלוואה, מקום שלפי טענת התובע, לא נטענה טענה כזו בכתב ההגנה, מצאתי, לא בלי לבטים, כי דין הבקשה להידחות, אולם תוך הושתת סעד מתאים לתובע, כפי שיפורט להלן.

בשל מצבו של התובע, אתיר את גביית העדות בביתו ולא אעמוד על כך שתינתן דווקא במשרד בא כוחו בחו"ל. למרות האמור לעיל, אתיר את נוכחות הבת בעדות התובע (לצד עו"ד מטעם התובע, שבכל מקרה חייב להיות נוכח), בתנאי שגם הבת תעיד בחקירה ראשית לבאת כוח הנתבעת, שכן בית המשפט מוסמך להורות לכל נוכח באולם להעיד, אם עדותו נדרשת ועל כן אין לאפשר לבת, מחד, להיות נוכחת בעדות התובע ומאידך, שלא לתת עדות כבקשת הנתבעת.

מאחר ותצהירי העדות כבר הוגשו וכמות העדים מעטה והחקירות יהיו קצרות יחסית, אני מחליט לקבוע מועד מוקדם לשמיעת העדים כולם.

לנוכח תוצאות הבקשות, אשר הוכרעו ברובן לטובת התובע, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות הבקשות בסך כולל יחד של 5,000 ש"ח. התיק נקבע לתז"פ ליום 3.3.21 כדי לקצוב את זמני החקירה.

ביום 26.7.21 נתתי החלטה יזומה, לקראת מועד ישיבת קדם משפט שנקבעה בפניי ביום 14.12.21, ובה מתן הוראות דיוניות רלוואנטיות (הגשת רשימות עדים, רשימות בקשות וכן דיווח באשר לדיון מקדמי).

ביום 29.7.21 הוריתי כי, בנסיבות, ישיב הנתבע (המבקש) לתשובת התובעת, בתוך 5 ימים (עפ"י דיני בקשה בכתב בתקסד"א החדשות לא קיימת למבקש זכות תשובה כזו, אך מצאתי שראוי שישיב בנסיבות).

ניכר כי שני הצדדים (בעיקר התובעת אך גם הנתבע) לא הציגו מלוא העובדות הרלוואנטיות והנכונות בכתב התביעה, וגם לא צרפו כל המסמכים הרלוואנטיים הקיימים, שמשליכים גם על הבנת המחלוקת ועל האפשרות להכריע בה, למרות חובתם עפ"י דין לעשות זאת, גם עפ"י דיני סדר דין מהיר המחייבים גילוי וצרוף של כל המסמכים הרלוואנטיים כבר בכתבי הטענות.

...

הכרעה לאחר שנתתי דעתי למכלול מסמכי וטענות הצדדים, אני מחליט כך: בשלב זה לא אכריע סופית בשאלת התיישנות התביעה.

מאחר שהדבר חיוני ביותר, אני מורה ביוזמתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן מתאים, עד יום 10.9.21.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות הליך זה בסך 4,000 ₪ ללא קשר לתוצאות הליך אחר כלשהו.

החיוב הנ"ל בהוצאות מתבקש, הן לאור בקשת הנתבע לחייב בהוצאות והן ובעיקר לאור מסקנתי לפיה התובעת, בשל האופן הבעייתי שבו הגישה את כתב התביעה, מנעה למעשה אפשרות להכריע ביום הזה בבקשת הסף, באופן רציני.

בסמוך להגשת בקשת האישור, ביום 12.1.2021, קולוף הגיש לבית המשפט בקשה לקביעת דרך המצאה מחוץ לתחום המדינה לפי תקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ח-2018 (להלן: בקשת ההמצאה ו-התקנות החדשות, בהתאמה).

לדבריהן המונח "הליך" מתייחס להליך העקרי, בקשת האישור, ולא לכל בקשה מקדמית המוגשת במסגרת בקשת האישור.

...

כך שבסופו של דבר קולוף נדרש להגיש בקשה חדשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום לכל אחת משתי החברות, לפי התקנות הישנות.

משכך, ובפרט לנוכח הוראת המעבר בהליכים ייצוגיים, אין מנוס מלהורות על קבלת ערעורי החברות ולקבוע כי על ההליך חלות התקנות הישנות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשות לרשות ערעור מתקבלות והערעורים שנדונו על פי הרשות שניתנה מתקבלים אף הם, במובן זה שערעורה של איירביאנבי העולמית על החלטת ההמצאה מתקבל, וכפועל יוצא מתקבל גם ערעורה של איירביאנבי בריטניה על החלטת הדחייה, כך שלא ניתן להכיר במסירת כתבי הטענות לאחרונה כהמצאה כדין.