ביום 1/2/07 בקשתו נדחתה על ידי הועדה המרחבית מטעם משרד השיכון.
לגופה של מחלוקת:
סעיף 1 לחוק הדיור הצבורי מגדיר "דייר ממשיך" כדלקמן:
"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;".
"זכאי" לדיור צבורי מוגדר בסעיף 1:
"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים;".
הפסיקה קבעה כי מטרתו העיקרית של הסדר זה, למתן הכרה ל"דייר ממשיך", הנו בדאגה לבן מישפחה נזקק שהתגורר יחד עם הדייר הזכאי המקורי, והוא עצמו חסר דיור.
אשלים את התמונה בציון העובדה, כי בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פס"ד זריהן (רע"א 3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פורסם המאגרים, 2008), נדחתה על ידי כב' השופט א' רובינשטיין, בהדגישו:
"שותף אני להגדרת תכליתו של הדיור הצבורי בפי בתי המשפט הקודמים, כמיועד לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים. בעיני קיומם של נזקקים אחרים - רבים למרבה הצער - העומדים בתור לדיור צבורי, הוא שיקול ראשון במעלה בפרשנות החוק...".
ובהמשך:
"מאחורי המסגרת הנורמאטיבית של חוק זכויות הדייר, שאליה נדרש בקצרה, מצויה אחריות כבדה של הרשויות: הדיור הצבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין "תפוס כפי יכולתך" ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו".
לאור כל האמור – ותוך כדי הדגשת תכליות הדיור הצבורי והפרשנות הדווקנית הראויה להכרת זכאות מכוח כניסה לד' האמות של ההגדרה של "דייר ממשיך", וכן לאור הפסיקה כי תקופת המאסר לא תזקף לטובת האסיר וכלל בתנאים להכרתו כ"דייר ממשיך" – הרי שלא ניתן לקבל את טענת המערער כי נפלה טעות או פגם בהחלטת הוועדות של משרד השיכון – שעה שדחו את טענותיו לזכות להמשיך ולהחזיק בדירה נשוא התביעה מכוח כללי "דייר ממשיך". אין בעצם מחלוקת שהנתבע לא התגורר ברציפות בדירה בתקופה של שלוש שנים לפחות, לפני מעברה של אִמו למוסד הסיעודי, ועל כן אינו נכלל באותם הזכאים שהמחוקק בחר להכיר בהם כ"דייר ממשיך", כהגדרתם בחוק הדיור הצבורי.
...
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה וניתן בזה צו פינוי המורה לנתבע לפנות את הדירה ולהחזירה לידי התובעת כשהיא נקייה מכל חפץ ואדם כל זאת, בתוך 45 יום מהיום.
אני קובעת כי התובעת תוכל לפתוח, אם תרצה בכך, תיק הוצאה לפועל באופן מיידי, ולא תהיה זכאית לבצעו, אלא לאחר 45 יום, תוך שהתובעת פטורה ממסירת הודעות פינוי לנתבע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 22,335 ₪ בגין דמי שימוש (עבור התקופה שעד ליום 18/5/08), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
