בקשה ממשרד הפנים לקבלת מעמד מכוח הורות משותפת

עניינה של הבקשה בהסדרת מעמדה של המבקשת מטעמים הומנטאריים, והיא מופנית כלפי המשיב 1, שר הפנים, וכלפי המשיבה 2, משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המשיבה).

עוד הציגה המבקשת החלטות מבית המשפט לעינייני מישפחה בגדרן ניתן צו הגנה כנגד האב, ומכתב מטעמה שבו הסבירה כי בעבר לא החלה בהליך לקבלת מעמד מכוח יחסיה עם האב לנוכח יחסיהם הקשים, שהיו מלווים באלימות פיסית ונפשית.

לצורך בחינת בקשתה נערך למבקשת ראיון, שבו מסרה כי סבלה מאלימות וכי היא והאב, שאינם חיים עוד כזוג, בחרו בעבר, לאחר היתייעצות עם עורך דין, שלא להגיש בקשה משותפת לאיחוד מישפחות.

עוד צוין כי הורות לילד ישראלי אינה מקנה מעמד, וגם שהות רבת שנים בישראל אינה מהוה טעם הומניטרי מיוחד המקנה מעמד, בפרט כשהמדובר בשהות בלתי חוקית.

...

יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מעלה שאין הצדקה להיעתר לבקשה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

על מנת לאפשר למבקשת זמן התארגנות נאות, אני מורה כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 60 ימים.

בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי למבקשת ולבן זוגה לא היו ילדים משותפים וכי דחיית בקשתה תואמת את ההלכה הפסוקה (בהפניה לבר"ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים (14.6.2016) (להלן: עניין מיקולה), שאף בו נדחתה בקשה רשות ערעור שעניינה קבלת מעמד בישראל מכוח נוהל הפסקת ההליך המדורג).

דומה שראוי לחזור ולהבהיר כי הורות לילדים משותפים אינה מהוה תנאי-בלעדיו-אין לקבלת מעמד בישראל מכוח הנוהל, אלא קיימים מסלולים מקבילים לזוגות עם ילדים משותפים ולזוגות שאין להם ילדים משותפים.

...

דא עקא, אין בכל האמור לעיל כדי לסייע למבקשת במקרה זה. כאמור, המבקשת עצמה ציינה כי היא אינה טוענת לקיומו של טעם הומניטארי מיוחד בעניינה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

על מנת לאפשר למבקשת שהות נאותה להתארגנות, אני מורה כי יהיה עליה לצאת מישראל עד ליום 31.3.2019.

ביום 13.7.2016, פנה בן דוד ללישכת משרד הפנים בחולון ובקש שלא לטפל בבקשת המערערת לקבלת מעמד בישראל ואף ביקש להזמין את המערערת לבירור (עותק הבקשה צורף כנספח 7 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהמערערת עוכבה והועברה למשמורת, בן דוד פנה למשרד הפנים בבקשה לקביעת תור להגשת בקשה להסדרת מעמד מכוח נוהל "חיים משותפים", ונקבע לו תור ליום 26.1.2017 (סעיף 30 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).

ב"כ המערערת צירף שורה ארוכה של החלטות שניתנו על-ידי ביה"ד למשמורת בהליכים אחרים בהם הורה ביה"ד למשמורת על שיחרור בתנאים שיבטיחו יציאתם של שוהים שלא כדין מישראל עד להרחקתם מהארץ.

...

אין בידי לקבל טענת ב"כ המערערת כי ביה"ד שגה בקביעתו כי המערערת לא תצא את ישראל במועד אשר ייקבע לה. כפי שפורט בהחלטת ביה"ד למשמורת, המערערת שוהה שלא כדין בישראל מאז שנת 2010, ומשך כל אותן שנים, לא פעלה להסדרת מעמדה ולא יצאה את הארץ.

לפיכך, דין הערעור להידחות.

מהנימוקים המפורטים, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בר"ם 8615/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.11.2021 בעמ"ן 28750-02-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' אבמן-מולר תאריך הישיבה: ב' באייר התשפ"ג (23.4.2023) בשם המבקשות: עו"ד גיא דוד, עו"ד עמית סול בשם המשיב: עו"ד קובי עבדי ][]פסק-דין

ביום 29.8.2010 הגישו כלל בני המשפחה בקשה נוספת למעמד, הפעם מכוח החלטת ממשלה מס' 2183, שהתקבלה ביום 1.8.2010, ארבע שנים לאחר החלטה 156, ועניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: החלטה 2183).

על כן, כך נקבע, משלא מיתקיים עוד משק בית משותף עם הבנות הבגירות, המבקשות אינן עומדות בתנאים לקבלת מעמד המנויים בהחלטה 2183.

...

בסיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי היעדר ההתייחסות לנסיבות פירוק הזוגיות בין המערערת לאב, כמו גם דלותו של הראיון שנערך למערערות וההשלכה שהייתה לכך על קביעת זיקותיהן לישראל – מהווה פגם מהותי בתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתה של הוועדה הבינמשרדית.

בהתאם, אני סבורה כי אין מנוס מעריכת ראיון חדש למערערות על-ידי הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר יעמיק בנסיבותיהן הייחודיות והפרטיקולריות ויהווה תשתית עובדתית מספקת לקבלת החלטה בעניינן.

סוף דבר: לו תישמע דעתי נקבל את הערעור במובן זה שעניינן של המערערות יושב לוועדה הבינמשרדית, שתבחן את בקשתן ותשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים למקרה זה, הכול לאחר שתערוך להן ראיון נוסף.

בית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב -יפו עת"מ 56337-08-22 נטליה סולובייב וסרגיי סולובייב נ' רשות האוכלוסין וההגירה לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן העותרים: 1.נטליה סולובייב 2.סרגיי סולובייב ע"י ב"כ עו"ד יוליה באיולה ממשרד עו"ד אלכס זרנופולסקי המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים ע"י ב"כ עו"ד רבקה מקלב, מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) פסק דין

הרשות טוענת כי כדי לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות בשל קרבה משפחתית לזכאי שבות, ובעניינינו, בן זוג, יש להראות זיקה משפחתית אמיתית שאינה מתקיימת במקרה זה. דיון והכרעה הבסיס הנורמאטיבי העותר מבקש לקבל מעמד עולה, וכנגזרת מכך, אזרחות ישראלית, מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות העוסק בבני מישפחה של יהודי וקובע: "(א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952 , וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי..." סעיף זה הוסף בתיקון מס' 2 לחוק השבות, כאשר אחת ממטרות התיקון הייתה לעודד מישפחות מעורבות בהם יהודים ולא יהודים, לעלות לישראל, וכן לאפשר עלייה של מישפחות שלמות, ובכך להגשים תכלית של קיום חיי מישפחה משותפים.

כב' השופט פוגלמן הוסיף וקבע (שם, בפס' 43), כי: "אמת המידה העקרונית לקביעת זכאותו של בן המשפחה היא קיומו של קשר משפחתי מהותי, שאינו פורמאלי בלבד". לעניין זה יפים הדברים בבג"ץ 5020/08 אדוארד פולטורצקי נ' מדינת ישראל, פס' 19 (נבו, 12.9.13), נאמר לעניין זה כי: "כחוט השני עוברת בהלכה הפסוקה המסקנה לפיה השיקול העקרי בפרשנותו של סעיף 4א(א) לחוק השבות הוא מהות וכנות הקשר שבין זכאי השבות לקרוביו, להבדיל ממעמדם הפורמלי של האחרונים". בדנג"ץ מרינצ'בה מדגיש כב' השופט סולברג כי: "תכליתו המרכזית של סעיף 4א(א) לחוק השבות הנה לאפשר למשפחות מעורבות לעלות יחד ארצה" (שם, בפס' 18 לפסק דינו, כשעניין זה לא היה שנוי במחלוקת), והוסיף (פס' 34 לפסק דינו), כי: "מי שהתגרש מיהודי, או מבן של יהודי, תוך שילדיו זכאי השבות בחרו לעלות ארצה – לא יוכל לעלות אחריהם, מכוח חוק השבות, חרף העובדה שאין בגירושין כדי לפגום בקשר שבין הורה לילדיו." כב' השופטת ענת ברון עמדה גם היא על כנות הקשר המשפחתי כמבחן המרכזי (פס' 9 לפסק דינה בדנג"ץ מרינצ'בה): "המבחן המרכזי שלפיו יש לבחון את זכאותם של זכאי השבות לזכויות מכוח סעיף 4א א לחוק, הוא כנות הקשר המשפחתי ליהודי". היינו, יש לבחון האם הקשר בין העותרים הוא קשר משפחתי כן של בני זוג, להבדיל מהיותם הורים לילדים משותפים.

...

מכל האמור לעיל עולה כי העותרים מתגוררים תחת קורת גג אחת ומארחים את בתם ומשפחתה, ואף מסייעים לה, אך אינם חיים כבני זוג.

זאת, ראשית, כיון שטענה זו הועלתה בשלב מאוחר, שנית, שכן העניין נדון על ידי במסגרת מספר החלטות קודמות, ובעיקר כיון שבמקרה זה החלטתי לדחות את העתירה לגופה, כך ששאלה זו מתייתרת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.