לפניי בקשה לתשלום תכוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
המדובר בתאונה שארעה למבקשת לפני למעלה מ- 5 שנים, וסעיף 5ה (ב) לחוק הפלת"ד קובע כי: "לא יפסוק בית המשפט תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף". סעיף 5ה (ג) לחוק הפלת"ד מוסיף וקובע כי: "בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את התקופות הקבועות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)". לא מצאתי בנסיבות המקרה או בנימוקי הבקשה כל טעם המצדיק סטיה מהוראות החוק ושינוי התקופה הקבועה בסעיף 5ה (ב) הנ"ל בחלוף למעלה מ- 5 שנים ממועד התאונה.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר חקירת המבקשת ועיון בכלל המסמכים שעמדו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה של בקשה, ואנמק;
ביום 23.12.20 הגישה המבקשת את בקשתה הראשונה לתשלום תכוף, בצירוף מכתב דרישה מיום 20.12.20 לקבלת תשלום תכוף נוסף ששלחה לב"כ המשיבות, וכבר ביום 3.1.21 הוריתי לב"כ המבקשת לפעול בהתאם לתקנות הפלת"ד.
ביום 1.3.21 הגישה המבקשת פעם נוספת בקשה לתשלום תכוף (שהיא למעשה הבקשה דנן), ועוד באותו יום הוריתי לבא כוחה לפעול בהתאם לסעיפים 5 ו- 5א' לחוק הפלת"ד.
מעיון בבקשות ודרישת המבקשת עולה כי אף אחת מהן לא עומדת בדרישות חוק ותקנות הפלת"ד, לא תואמות ולא ערוכות בהתאם לטפסים שבתקנות הפלת"ד. על פי סעיף 5א' לחוק הפלת"ד זכאית המבקשת להגיש לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף, רק לאחר שעברו 60 ימים מיום שהגישה (למשיבות בנסיבות המקרה) את דרישתה בכתב לפי סעיף 5 לחוק הפלת"ד. אולם, במקרה דנן, וכאמור לעיל, ביום 23.12.20 הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף, בעוד שאת הדרישה בכתב לקבלת תשלום תכוף היא שלחה למשיבות רק שלושה ימים לפני, ביום 20.12.20, כך שלא עברו ה- 60 ימים הקבועים בתקנות כדי שתוכל המבקשת להגיש את הבקשה.
המבקשת גם לא הגישה את דרישתה לתשלום תכוף ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת כשהיא נתמכת בתצהיר בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפלת"ד. אמנם לבקשה דנן צירפה המבקשת בקשה לתשלום תכוף ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת על פי הוראת תקנה 6 לתקנות הפלת"ד, אולם היא לא נתמכה בתצהיר מטעמה כפי שנדרש ממנה בהתאם לתקנה זו.
די באמור כדי להביא למחיקת בקשתה של המבקשת בהתאם לתקנה 8 לתקנות הפלת"ד, בשים לב שהתריתי בפני המבקשת פעמיים להגיש את בקשתה לפי חוק ותקנות הפלת"ד, אך היא לא עשתה כן.
למעלה מן הצורך, ומבלי להרחיב יתר על המידה, אציין כי גם לגופה של הבקשה דינה להידחות.
לפיכך אני דוחה את הבקשה, ובשלב זה אינני עושה צו להוצאות.