בקשה לתשלום רטרואקטיבי של הבטחת הכנסה

הנתבע טען כי היה על התובע להתייצב בשירות התעסוקה שעה שהיה במעצר בית חלקי שאפשר זאת, כי היה עליו לדיווח במועד על שינוי תנאי המעצר וכן כי אין אפשרות לשלם תשלום רטרואקטיבי כאשר הגיש את הודעתו באיחור, על פי סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה.

יש לאבחן מצב זה מהמצב שנקבע בפרוטוקול מיום 03/04/2017 בו קובע כב' השופט "אני מורה על כך שהמבקש יהיה במעצר בית בדירה בה הוא שוהה עתה במעלה אדומים. אני מתיר למבקש לצאת את הבית מידי יום בין השעות 10:00 – 18:00 ואולם זאת רק בתחומי העיר מעלה אדומים... אני קובע כי הפיקוח האנושי יהיה רק בשעות הלילה בין השעות 20:00 – 07:00..." (דגש ש.ש.) רק באותה עת ומתאריך 03/04/2017 יכול היה התובע להתייצב בשירות התעסוקה.

מאחר ולא מילא חובת ההתייצבות, בהקשר זה ,נשאיר בצריך עיון נוכח מה שפירטנו במבוא, בדבר האפשרות לתשלום רטרואקטיבי של גמלה ממועד הפניה של מבוטח ביחס לתקופה שטרם העידכון במכתב בא כוחו של התובע ב-31/01/2018, אף לו התייצב מ3/4/17.

...

סוף דבר אין מחלוקת כי התובע זוכה בהליך הפלילי מכל וכל וכן כי הושם במעצר בית מלא ולאחר מכן חלקי עם חלון התאווררות, ולאחר מכן בחלקיות המאפשרת תעסוקה ולכל הפחות הרשמה בשירות התעסוקה או בקשת פטור מהתייצבות משירות התעסוקה.

התביעה בעניין זה נדחית.

התביעה במלואה נדחית.

האם יש לאשר את תביעת הבטחת הכנסה השנייה? במידה וכן, לשלם לתובע רטרואקטיבית קיצבאות הבטחת הכנסה החל מחודש 04/2019 וכן להמשיך לשלם לתובע ואישתו קיצבאות הבטחת הכנסה עתידיות.

כשבקש לערוך סיור בבית, לדבריו: "אמרה שלא מוכנה שאכנס, היא צריכה להאכיל את הילדים". החוקר ציין כי הסביר לה שזה עלול להפסיק את קצבת הבטחת הכנסה והיא השיבה: "לא מוכנה להכניס אותי בכל מקרה". התובע ואישתו טענו כי מדובר ב"ייחוד " של גבר עם אישה נשואה האסור על פי אמונתה וכי הפעוטות היו נכדיהם. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי לא נימסרו שמותיהם ולא הובאה אמם להעיד מי היה באותו מועד. יתר על כן, הנתבע טען כי לחוקר באותה עת לא נאמר על ידי אשת התובע שאלו נכדיה.

...

על כן בקשת התובע לקבוע כי הנתבע לבדו פעל שלא כדין בקבלת ההחלטות, נדחית.

סוף דבר הנתבע הוכיח הגדרת "מוסד תורני" על פי חוק הבטחת הכנסה והתקנה מכוחו, אך לא הוכיח כי התובע עמד במבחני הגדרת "תלמיד". הנתבע לא הוכיח קיום פעוטון או הכנסות ממנו לרעיית התובע, בכלל, ואף לא ספציפית לתקופה נשוא המחלוקת.

לאחר ששקלנו מכלול מה שהובא בפנינו ישלם הנתבע שכ"ט ב"כ התובע בסך 5000 ₪ .

לאחר שהתובעת השלימה מסמכים שנדרשו על ידי הנתבע ביום 4.4.21 [נספח ב' לכתב ההגנה] אושרה זכאותה לתוספת גמלת הבטחת הכנסה, וזאת לתקופה רטרואקטיבית של 12 חודשים שקדמו לחודש שבו הגישה התובעת את תביעתה, קרי לתקופה מחודש מרץ 2020 ועד אפריל 2021 [נספח ה' לכתב התביעה] .

ביום 15.6.21 נדחתה בקשת התובעת, בהודעה באתר, בנימוק לפיו "תביעה להבטחת הכנסה הוגשה ביום 31.3.21. התביעה אושרה 12 חודשים רטרו' על פי הקבוע בחוק, כלומר מ 1.3.2020. מכיון שאנו כפופים לחוק הביטוח הלאומי אין אפשרות לאשר השלמה מעבר ל 12 חודשים" [נספח א' לכתב התביעה].

בעניינינו חלות תקנות הבטחת הכנסה, שהן בבחינת דין ספציפי (להבדיל מתקנות הביטוח הלאומי שהן בבחינת דין כללי), ברם לאור הדמיון והתכלית הזהה ומאחר ועיקר טענות הצדדים בהליך זה נסוב על נוהל תשלומים רטרואקטיביים, המתייחס לתקנות הביטוח הלאומי, מוזכרים הדברים, לצורך ההקש.

...

סבורים אנו כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הנתבע כלפי התובעת ואין מקום לקבוע, כטענת התובעת, שנסיבות ענייננו עולות כדי "אחריות המוסד" באופן המאפשר תשלום הפרשי גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי ל 7 שנים.

שלישית, והרבה למעלה מן הדרוש, מקובלת עלינו טענת הנתבע, שלא הופרכה, לפיה הנתון אודות בעלות בנכסי מקרקעין אינו מצוי בידיעת הנתבע, אינו קיים במאגריו ואין הנתבע עושה בו שימוש אוטומטי.

מהטעמים המפורטים – התביעה נדחית.

התובעת תוקפת את החלטת הנתבע שדחה את בקשתה לבטל חוב שהצטבר לה בגין שלילת זכאותה רטרואקטיבית להבטחת הכנסה מחודש אוקטובר בשנת 2020, וזאת בגין תחילת לימודיה להשכלה גבוהה בחודש זה. רקע עובדתי: התובעת בת 40 אם חד הורית לשלושה ילדים קטינים.

עוד טוען הנתבע כי הוא ויתר על כ-5 חודשי גמלה ששולמה לתובעת בחודשים החל מחודש מאי, המועד בו החלה התובעת לקבל גמלאות הבטחת הכנסה - עד חודש אוקטובר בשנת 2020- אותם החליט לא לגבות ממנה.

...

אנו סבורים כי היה על הנתבע ליתן משקל משמעותי למצבה האישי של התובעת ולבטל את כל החוב.

לסיכום: מהנימוקים שפורטו לעיל אנו סבורים כי יישום נכון של הוראות סעיף 315 לחוק, סעיף 2 לחוק עשיית עושר והפסיקה הרלבנטית מביא לתוצאה של ביטול החוב כולו.

מכאן אנו מחליטים לבטל את החלטת הנתבע בדבר ניכוי 70% מהחוב.

המחוקק ביקש לתקן מצב זה במסגרת הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 55) (תשלום בדיעבד של גמלת הבטחת הכנסה למי שהגיע לגיל פרישה), התשפ"א-2020, שפורסמה ביום 23.11.20.

...

ביום 31.7.23 ניתנה החלטתי כדלקמן: "מעיון בהשלמת הטיעון שצירף התובע, אין זה ברור כיצד ניתן להתגבר על לשונו המפורשת של סעיף 14(ג) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, ולאפשר זכאות לתשלום רטרואקטיבי לתשלום מינואר 2020 כטענת התובע, ובגין תביעה שהוגשה לפני מועד כניסתו של תיקון 55 לחוק זה לתוקף. לאור האמור, מוצע לתובע לשקול האם הוא עומד על המשך ההליכים בתיק זה. ככל שיודיע התובע כי אין הוא עומד על המשך ההליכים, אשקול להיעתר לבקשה ולמחוק את התביעה ללא צו להוצאות". התובע התבקש להודיע עמדתו וכן התאפשר לו פעם נוספת להשלים התייחסותו לטיעוני הנתבע.

אינני מקבלת את טענות התובע.

אשר לטענות התובע כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משום שתביעתו נדונה לשיעורין, התבקשו ממנו מסמכים מיותרים והטריחו אותו שלא לצורך ובסופו של דבר, אושר תשלום הגמלה לאחר שהוגשה התביעה: מכלל החומר שבתיק עולה כי התובע הוא זה שהגיש תביעתו לבית דין זה עוד לפני שניתנה החלטה בעניינו, ועוד לפני שהוברר מהם המסמכים החסרים לקבלת החלטה.

סוף דבר התביעה נדחית.