בקשה לתשלום חוב חומרי גלם בתקופת הסדר נושים

סכום זה יש להוסיף לסך רווחיה של חב' ברוש (ר' פרק ה' לחוות הדעת); חב' התכוף לא חויבה בריבית בשנת 2011 בגין תשלומים שחב' התכוף לא העבירה במועדם לחב' ברוש במהלך שנה זו. בשנת 2012 חייבה חב' ברוש את חב' התכוף בגין ריבית כוללת בסך 187,923.63 ₪ לפני מע"מ בגין פגור בהעברת כספים.

רו"ח פנקר העיד מנגד בתצהירו שהעמלה בסך 12% שולמה על פי הסדר נושים של חב' התכוף.

מר קאופמן טען, בניתוק גמור מהעילות המבססות את סמכותו של בית דין זה, כי הנתבעים ביקשו, בכניסתן למערך ההסכמים עמו, להשתלט על חב' התכוף; לינוק ממנו את הידע והניסיון האישי שלו, כמו גם קשריו המסחריים והמקצועיים; לשעות שימוש במוניטין שלו ושל חב' תקש; לקבל לבעלותם את פעילותה העסקית של חב' תקש והציוד שלה מבלי לשלם על כך; לשלול ממנו ומחב' תקש תשלום שמגיע להם בהתאם לעיסקת רכישת הציוד; ליצור לעצמם מעמד של נושה מובטח כלפי חב' תקש בדרך של רישום שעבודים על זכויותיה, בנגוד להסכמי ההלוואות עימה; הנתבעים, הוא טען, הפקיעו לעצמם את כל הנכסים והמשאבים השייכים לו ולחב' תקש והשתמשו בהם להפקת רווחים; מר קאופמן הדגיש בטענותיו את ציפייתו להתקשרות ארוכת טווח.

הוא טען למצגים מצד הנתבעים שעל רקע העסקה הכוללת ביניהם, המתייחסת גם למערך ההסכמים העיסקיים, מצופה להם היתקשרות ארוכה; אגב התנהלותם של הנתבעות 1 ו-2 נגדו, הוא טען, נותרה חב' ברוש חייבת מיליונים לחב' תקש בגין העסקה הישירה שנכרתה ביניהן – "חובות המהוים נושא לתביעה נפרדת המוגשת במקביל לתביעה זו לבית המשפט המחוזי"; הוא טען כי עיקר החלטת הנתבעים לפטר אותו נבעה מכך "שהעז להעלות את דרישתו הלגיטימית שהנתבעת מס 1 תקיים את היתחייבותה החוזית בכתב לפי ההסכם עם חב' תקש, תערוך היתחשבנות כספית מלאה ותשלם לחב' תקש את כל יתרת הכספים המגיעים לה, בין היתר בגין שימוש שעשתה במלאי חומרי הגלם של חב' תקש, תקבולים מצד ג' השייכים לחב' תקש, החזר הוצאות ועוד". מר קאופמן הקדיש חלקים ניכרים לפן העיסקי בהתקשרותו עם הנתבעות גם בתצהירו.

...

לפיכך, התביעה להשבת פיצויי פיטורים נדחית.

סוף דבר בתביעה של מר קאופמן, על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 12,500 ₪ בגין זכאות לבונוס עבור רווחי שנת 2012.

תביעת קאופמן נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

"תשלום בסך 70% משווי המלאי – מלאי חומרי גלם, בתהליך ותוצאת גמורה – לפי 'מחירי עלות' כפי שיהיה במועד הקובע" (סעיף 10(ב) להסדר).

הנאמן מדגיש כי טענותיה של המשקיעה, המבקשת להיתחמק מבצוע התשלום, הן אותן טענות ממוחזרות שהעלתה כבר בעבר: פעם אחת, בעת שביקשה (בהסכמת כל הנוגעים בדבר, לרבות הנאמן) דחיית התשלומים הקבועים בהסדר הנושים (בקשה מס' 30); ופעם נוספת במסגרת פנייה שלה בכתב לנאמן, אשר אף בה העלתה טענות דומות, אף שלא מצאה לנכון לבקש הכרעה שיפוטית ביחס לטענותיה, חרף היזדמנות שניתנה לה על ידי בית המשפט להגיש בקשה בנידון (כעולה מדיווח הנאמן בבקשה מס' 39).

היתייחסות לבקשות 54 ו- 58: במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 7.11.16 ביקש עו"ד נחושתן למחוק את בקשה מס' 54 שהוגשה בעיניין ריווח התשלומים לפי הסדר הנושים, לאחר שהובהר כי המשקיעה אינה יכולה לשלם לקופת ההסדר גם את החוב שהתגבש עד כה ואשר אינו מוכחש על ידה.

...

כך, בסעיף 22 להסכם ההשקעה צוין: "המשקיע מצהיר ומתחייב, כי הוא ראה ובדק בעצמו ובאמצעות מומחים ובעלי מקצוע מטעמו את החברה, ואת כל נכסיה וזכויותיה של החברה מכל מין וסוג שהוא, וכי לאחר שבדק את כל האמור לעיל, מצא את החברה ונכסיה מתאימים למטרותיו, והוא מוותר על כל טענת אי התאמה בנוגע לחברה ו/או בקשר אליהם ו/או בקשר להתקשרותו זאת". בהמשך, בסעיף 24 להסכם ההשקעה צוין: "המשקיע מצהיר כי הוא חותם על הסכם זה, במצב החברה ונכסיה AS-IS, על סמך בדיקותיו, הערכותיו ותחזיותיו בלבד, וכי הוא לא הסתמך ולא יטען שהסתמך לצורך ההשקעה בחברה והתקשרותו בהסכם זה, על הבטחות, מצגים, התחייבויות כלשהן של הנאמן ו/או החברה ו/או מי מטעמם. למשקיע לא יהיו טענות כלשהן כלפי הנאמן ו/או החברה ו/או מי מטעמם לגבי החברה ו/או דבר הקשור אליה". בנסיבות אלה, חזקה על המשקיעה שכרוכשת סבירה, למדה את פרטי הסכם ההשקעה ואת הנתונים הקשורים לחברה, והסכימה להיכנס לעסקת ההשקעה לאחר ששקלה את צעדיה ואת הסיכונים הכרוכים בעסקה מעין זו, בייחוד מקום בו הייתה מיוצגת בידי עו"ד בעת עריכת ההסכם.

הגם שאני מסתייג מהאמור בבקשת החברה והמשקיעה, כאילו עומדת למבקשות זכות לברר את טענותיהן בתביעה כספית נפרדת, ומבלי להיכנס לגופם של דברים, אני מורה על מחיקת הבקשה על פי המבוקש, תוך חיוב המבקשות בהוצאות לטובת קופת ההסדר.

סוף דבר: אשר על כן, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי ופוסק כי על המשקיעה לשלם לנאמן את הסכומים העולים מהחשבונות שערך בגין שווי מלאי וחובות לקוחות, תוך תיקון הסכומים שחושבו בגין מלאי ששימש לצריכה פנימית והפחתה בגין מזוט, הכל לפי הוראות החלטה זו. בגין בקשה זו אני מחייב את המשקיעה והחברה לשלם לקופת הנאמן סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות הבקשה 52.

באשר לבקשות שהגישה המשקיעה ואשר סווגו כבקשות 54 ו- 58, על יסוד המבוקש, אני מורה על מחיקתן.

כך פעל המבקש עם חברת אשפלסט מדי פעם עד שלאחרונה התברר לו כי נותר חשוף לתביעה בהליך זה לנוכח העובדה כי חברת אשפלסט במהלך חודש אוגוסט 2020 בקשה הסדר חוב עם נושיהגין חובות הנאמדים בסך של 60 מיליון ₪.

במהלך שנת 2020 פנה מר עברי למבקש והסביר למבקש כי קיים חשש לעליית מחירים ובין היתר בעקבות החשש כי נגיף הקורונה יתפרץ בכל העולם – דבר שעלול להביא לעליית מחירים בחומרי הגלם.

מוסיף המבקש וטוען כי פנייתה של חברת אשפלסט להסדר נושים נפל עליו כרעם ביום בהיר כאשר עד שקבל את הסדר החוב לא הייתה לו כל ידיעה על היתנהלותה הקלוקלת של חברת אשפלסט או צבירת חובות או שימוש בשקים נשוא ההיתנגדות.

במעמד הדיון שהתקיים, ויתרה ב"כ המשיבה על חקירת המצהיר והבהירה כי חובה של אשפלסט עומד על סך של כ 114,000 ₪ וכי עומד לרשותה של המשיבה צפי תשלום החוב באמצעות חייב אחר תוך כ 14 יום עמו הגיעו להסדר תשלום של רוב החוב.

...

סוף דבר הוא כי המבקש מעלה עילות הגנה מעורפלות, חסרות בסיס עובדתי ברור באופן שלא ניתן לבחון את התמונה המלאה של גרסתו.

ע"פ הנטען בבקשה, החברה, שהנה חברה פרטית בע"מ, חייבת למבקשות 123,848 ₪ עבור "סחורה" שהמבקשות סיפקו לה. עוד נטען בבקשה כי להבטחת תשלום חובה זה של החברה למבקשות, היא מסרה לה שיקים משוכים על חב' התכוף בע"מ, הנמצאת היום בהסדר נושים, וקודם לכן חשבונות הבנק שלה הפכו לחשבונות מוגבלים.

העולה עליה מבססות המבקשות את בקשתן לפירוק החברה הינה זו הנקובה בסעיף 258(1) לפקודת החברות, (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 הקובע: "נושה שמגיע לו מן החברה, ע"פ המחאה או באופן אחר, סכום העולה על 5 שקלים שהיגע מתן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרושה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסביר של הנושה". לבקשה צורפו צילומים של שלושה שיקים ע"ס כולל של 123,848 ₪ משוכים על חב' התכוף וערוכים לשמה של חברת ק. שלייסנר עבודות 1986 בע"מ. כן צורף לבקשה צילום מכרטיס חשבון המתנהל אצל המבקשות ע"ש החברה וממנו עולה כי בתאריך 18.11.10 זוכתה החברה בסכום של 123,848 ₪ שהוא הסכום של שלושת השיקים שהמבקשות קיבלו מחב' התכוף ואשר מולם נרשם בכתב יד "שיקים ח-ן מוגבל" ע"פ הכרטיס גם לאחר זיכוי החברה בסכום שלושת השיקים הנ"ל נותרה החברה חייבת למבקשות סך של 7,042 ₪.

שאלה נוספת, גם אם לא הועלתה במפורש ע"י מי מב"כ הצדדים, הנה האם שלוש ההמחאות, שחברת התכוף מסרה למבקשות, מהוות פירעון מוחלט לחוב החברה למבקשות עבור חומר הגלם, דומה כי התשובה לשאלה זו שלילית, זאת לאור החזקה לפיה, תשלום חוב באמצעות המחאות מהווה פרעון על תנאי, והתנאי הוא שההמחאות תכובדנה.

...

מהעובדות כפי שנקבעו לעיל מתבקשת המסקנה כי ההיתקשרות לאספקת חומר גלם היתה בין המבקשות או מי מהם לבין החברה, וכי חומר הגלם סופק ע"פ הזמנת החברה, ובגינו ניהלו המבקשות כרטיסיית חשבון ע"ש החברה.

נראה לי כי חב' התכוף מסרה את שלושת השיקים למבקשות, לא מתוך שהיא חייבת בתשלום ישירות כלפי המבקשות, אלא בהיותה קבלן ראשי שממילא יהיה עליו לשלם כסף לחברה שהיא קבלן המשנה שלה, סכום שניתן יהיה לקזזו בבוא העת מהסכומים שהתכוף תהיה חייבת לחברה עבור ביצוע אותן עבודות.

ובעיתון כלכליסט מתאריך 8.5.11, לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל מצוה בית משפט: החברה תפורק בידי בית המשפט על פי פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983.

המבקשת המשיכה לספק חומרי גלם לחברה מתוך ידיעה והסתמכות על מצגי הנאמן וידיעה כי הנאמן מנהל את עסקי החברה כשליח בית-המשפט מתוקף תפקידו והוא אחראי באופן אישי לפירעון החוב וההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה בתקופה זו. בנוסף, הנאמן מכר המלאי שנותר במחסני החברה לצד שלישי, מלאי אשר חלקו שייך למבקשת, אולם לא טרח להעביר לה תשלום בגין מלאי זה. המבקשת הייתה בטוחה שהנאמן ימשיך לשלם את דרישות התשלום כפי שעשה בהזמנות קודמות.

בתקופה זו ייתכן מצב שבו יצטרפו לקופת הנשייה נושים חדשים שלא נטלו חלק בהסדר הנושים אלא החלו באספקת סחורה לחברה לאחר אישור הסדר הנושים, ומדוע זה חלקם ייגרע משתינתן עדיפות למבקשת שכן תשלום הסכום למבקשת בעדיפות משסיפקה חומרי גלם בתקופת הסדר הנושים יביא לקיפוח של נושים אחרים שאף הם סיפקו סחורה לחברה בתקופה זו ולא קיימו איתה קשרים עיסקיים בתקופת הקפאת ההליכים.

...

בסופו של דבר קובע השופט אור שם בעמ' 414, כי: "...

סוף דבר, הבקשה נדחית ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.