בקשה לתיקון פרוטוקול פלילי בשל טעות סופר

אולם, התעודה המקורית התייחסה, בשל טעות סופר, רק למועדים 1.1.19 ועד יום 7.5.20.

לפי סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב – 1982: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובילבד שניתנה לנאשם היזדמנות סבירה להיתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול". שיקול הדעת לאפשר תיקון כתב אישום לאחר תחילת המשפט מסור לבית המשפט והמבחן שנקבע בסעיף 92(א) הנזכר הוא של "היזדמנות סבירה להיתגונן", משמע האם יש בתיקון כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם (ראו, למשל: ע"פ 7953/12 פלוני נ' מדינת ישראל, בסעיף 17 (27.6.13)).

...

דיון האם יש להתיר לתביעה לתקן את כתב האישום? השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא אם יש להיעתר לבקשתה המאוחרת של התביעה, במהלך הסיכומים ולאחר ששמעה סיכומי הנאשם, לתקן את כתב האישום? התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

בקשה לתיקון כתב האישום לאחר שכבר נשמעו סיכומים בתיק אינה מספקת בידי בא כוח הנאשם הזדמנות סבירה להתגונן ואין מקום, בנסיבות העניין, להיעתר לה. כאן המקום להעיר, כי נוכח המסקנה שאליה הגעתי אינני מוצאת מקום לדון בטענות בא כוח הנאשם באשר לחוקיות השלמת החקירה, בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מספר 6.11 – השלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום.

לאור כל האמור, אני מרשיעה את הנאשם, על יסוד הודאתו בחקירתו - שהוגשה בהסכמה לבית המשפט - בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל.

המבקשת הפניתה לפרוטוקול הטיעונים לעונש מיום 16.6.2022, עמ' 10, שורות 9-10, וטענה כי גם עתירת הנאשם הייתה לענישה צופה פני עתיד ולפיכך אין חולק בין הצדדים כי היה נכון להטיל על הנאשם מאסרים מותנים ושההשמטה מקורה ככל הנראה בשגגה שיצאה תחת בית המשפט.

בתגובת המשיב מיום 31.3.2023, טען כי בהיעדר הסכמה של הצדדים, תיקון גזר הדין בשל טעות קולמוס (בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט), ייעשה ביוזמתו של בית המשפט בלבד ולא לבקשת הצדדים.

מנגד יש לציין את החלטת כב' השופט קרא, כשהיה עדיין שופט מחוזי, בתיק צ"א (ת"א) 46384-11-13 מ"י נ. בן אבגי בה קבע כי החלטת כב' השופט דנציגר מהוה אמירת אגב - והדגיש כי ההלכה הפסוקה הנה כפי שהוחלט בהמ' 464/65+465/65 נסים עוזר ונסים לב נ' היועמ"ש, בה אושר העקרון הכללי: "שאם גמר מלאכתו בשבתו בעירעור פלילי, אין לבית המשפט העליון סמכות לתקן לאחר מכן את פסק דינו. תיקון שהוא בעל אופי מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם כוונתו בשעת מתן פסק הדין...". כב' השופט קרא גם הפנה לדברי כב' השופט שמגר ב-בג"צ 63/74 איזמירו מחמוד סעוד ו-4 אח' נ' בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו -  בהפנותו לדברי זקן השופטים לורד פרקר בתיק Reg.

...

על כן אני סבורה כי התיקון אינו בסמכותי והמסלול המשפטי הנכון הוא דרך הגשת ערעור.

V. Essex Justices Ex Parte Final (1963) 2W.L.R.  - ששלל את סמכותו של בית המשפט לתקן את גזר דינו תיקון מהותי לאחר שגמר מלאכתו: "ברור שלא ניתן להם כוח סטטוטורי לעשות כן, ואני סבור שגם אין להם סמכות טבעית כזאת. לדעתי הם גמרו את תפקידם ברגע שהודיעו את החלטתם, ותהא התוצאה בלתי נוחה כאשר תהא." (ההדגשה של כב' השופט קרא).

לאור כל האמור, הבקשה לתיקון גזר הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט נדחית.

בנימוקי הבקשה צוין כי ו.א הוא עד תביעה מהותי שאך בשל טעות קולמוס שמו נשמט מרשימת עדי התביעה שבכתב האישום המקורי מיום 22.11.2023.

ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי על רקע טענות הסניגור כי נפגש ושוחח עם ו.א לאחר הדיון שהתקיים בהליך המעצר ואף עוד ביום 22.11.23 ( קודם הודעתו לפרוטוקול הדיון ביום 29.10.23 על כוונתו לזמן את ו.א כעד הגנה ) –טענתו "להתנהלות לא הוגנת של המאשימה" בבקשתה הנוכחית ובטענתה כי פעל בחוסר תום לב נוכח ניסיונו לנצל טעות קולמוס ברשימת העדים ולבצע מחטף שתוצאתו עלולה לפגוע בתקינותו והגינותו של המהלך המשפטי ובירור האמת, היא בבחינת "טובל ושרץ בידו" וטוב אילו לא היה (ב"כ משיב 1) מפנה לכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין, לאחר שעשה את שעשה.

הדברים מקבלים ביטוי ברור גם במסגרת הליך המעצר ביום 29.11.23, אז ולאור דרישת ב"כ משיב 1 מבית המשפט להמנע מעיון בהודעותיו של ו.א - ציין ב"כ המבקשת בפני בית המשפט: "זאת טעות שוודיע לא מצוין בעדי התביעה, אני אציין כבר עתה בבקשת המעצר כי יש הפניה להודעתו של נהג המשאית ו.א. מה שמלמד על כוונתנו להכניס אותו לרשימת עדי התביעה ומדובר בטעות סופר שאנו נבקש לתקן" ( עמ' 6, ש' 5 -7 ).

בע"פ 1/48 פרדריק וויליאמס סילבסטר נ' היועמ"ש, שם, בפיסקה 17 לפסק דינו עמד הנשיא דאז, משה זמורה, על חשיבותו של סדר הדין הפלילי ביחס לזכויות הנאשם, ובין היתר, כתב: "הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עוות – דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת". עם זאת המשיך וסייג: "אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עוות דין אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק". בעיניין הנידון לפניי, לא רק שלא מדובר במהלך בלתי נכון של המאשימה, אלא בטעות קולמוס טכנית בדמות השמטה מקרית מרשימת עדי התביעה שמו של עד מרכזי שהנו אחד מקורבנות העבירה, אשר נוצלה על ידי ההגנה אשר בטיעוניה מבקשת להיבנות מהמהלך וזעקתה בפני היא כזעקת "הקוזק הנגזל". שימוש בזכות דיונית צריכה לתום לב וטוב תעשה ההגנה אם תיתן דעתה ותשים ליבה לכלל הסעיפים ובעיקר לסעיף 37(ב) הנ"ל אליו טירחה והפנתה כמה וכמה פעמים.

...

לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה על נימוקיה, בתגובות הצדדים (מיום 07.12.2023, 10.12.2023), לרבות השלמת טיעוניהם על פה, פרוטוקולי הדיונים כאמור והפסיקה אליה הפנו, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

במצב דברים זה, סבורני כי אין מי שיחלוק שלמאשימה לא הייתה כל כוונה לוותר על עדותו כעד מטעמה, וכי ברי כי שמו כעד תביעה הושמט בטעות קולמוס מרשימת עדי התביעה.

סוף דבר – בהתאם לסמכותי בסעיף 92(א) לחסד"פ ולאחר שבחינת הנתונים הצריכים לעניין מגלה כי תיקונו של כתב האישום לא יקפח את הגנתו של מי מהמשיבים, אני מתירה תיקון כתב האישום כמבוקש.

ב"כ המאשימה הוסיף שניתן להבין שכתב האישום המקורי הוגש בתום לב בשל טעות סופר וכי הפסיקה הרלוואנטית תומכת בקבלת בקשתו.

ניתוח והחלטה הסעיף הרלוואנטי לדיון בבקשה הינו סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ") הקובע בסעיף קטן א כדלקמן: בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובילבד שניתנה לנאשם היזדמנות סבירה להיתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול.

...

בסופו של דבר, נראה כי ההלכה הרלבנטית היא זו שנקבעה ב-ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606 (1979) (להלן: הלכת עוזר), על ידי השופט (כתוארו אז), א' ברק, שם נקבע כדלקמן (איזכורים הושמטו – ח"מ): "נראה לי כי תנאי שני זה – 'הזדמנות סבירה להתגונן' – כולל בחובו שני יסודות. היסוד האחד הוא טכני דיוני, דהיינו, הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם להתנגד להבאת ראיות לענין עובדות שאינן מוזכרות בכתב האישום, לחקור עדים, ולהביא ראיות משלו. היסוד האחר הוא עניני מהותי, דהיינו הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם לפתח ולייצב קו הגנה כנגד אישום שאינו מופיע בכתב האישום, אך העולה מתוך העובדות שהובאו לפני בית המשפט. לענין יסוד שני זה השאלה היא אם הנאשם הופתע, והאם כתוצאה מכך נמנעה ממנו האפשרות לפתח קו הגנה חדש שיש בו כדי להתגונן כנגד האישום בו הורשע, אף שזכרו לא בא בכתב האישום. על כן מקובל הוא לשאול נאשם, הטוען להיעדרה של הזדמנות סבירה להתגונן 'במה היית מתגונן, ואיזה קו הגנה נמנע ממך'. עולה מהאמור, כי אם קו ההגנה שבנה לעצמו הנאשם כלפי האישום שהופיע בכתב האישום כולל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב הנאשם לאישום בו הורשע אין לומר כי הנאשם הופתע, וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. לעומת זאת, אם הנאשם נמנע מלהציב קו הגנה – כגון 'סיכון כפול', או תחולתו של חריג לאחריות – משום שקו הגנה זה לא נתבקש על פי העובדות המקוריות, אך עלה מתוך העובדות החדשות על פיהן הורשע, אומרים כי לנאשם

דוגמא ליישום בתי המשפט את הפסיקה המתייחסת לתיקון כתבי אישום, ממנה ניתן להקיש בשינויים המחויבים גם לעניינו, ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת תפ (י-ם) 28759-05-15  מדינת ישראל נ' ערן מלכה (הופרד) (להלן: "עניין מלכה") (פורסם בנבו, 20.11.16)  " סבורני כי בנסיבות התיק הנוכחי אין בתיקון כתב האישום המבוקש בדרך של המרת העבירה של לקיחת שוחד בעבירה של תיווך בשוחד כדי לקפח את הגנתו של הנאשם:

לאור כל האמור החלטתי לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום כמבוקש על דרך של מחיקת הוראות החיקוק השלישית והרביעית המנויות בכתב האישום והחלפתן בהוראות חיקוק של התנהגות הגורמת נזק, וחבלה של ממש.

בהחלטה נקבע: "אני מקבל את דעת בית משפט השלום שבהנתן המסכת המלאה, דהיינו 'שיחת האיום' ביחד עם פניותיו החוזרות ונישנות של עורר 2 (העורר, ע.כ.) שקיימות ראיות לכאורה נגד העוררים. אולם, משאין זהוי של עורר 1 (נאשם 1, ע.כ.) כמי שביצע את שיחת האיום, הראיות נגד העוררים נחלשות באופן כזה המצדיק, בעיני, להורות על שחרורם של העוררים בשלב זה." המשיבה הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל בבש"פ 8679/23 וביום 8.12.23 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט העליון לפיה: "החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.12.2023 על שיחרור המשיבים ל'מעצר בית' בכפוף להפקדה ולערבויות – תעמוד בעינה. יחד עם זאת, בית משפט השלום הדן בתיק העקרי, ידון ויחליט כחכמתו בבקשת המבקשת לתיקון כתב האישום, מחמת אותה טעות סופר שנפלה בו, כשבינתיים הודיע ב"כ המשיב 1 שהעד ששמו נשמט מרשימת עדי התביעה (הנהג, ע.כ.), יזומן כעד הגנה. אם יוחלט לתקן את כתב האישום, יחזרו שני המשיבים לאלתר לבית המעצר: המשיב 1 (נאשם 1, ע.כ.) יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים; המשיב 2 (העורר, ע.כ.) יהיה נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה להורות על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן.". ב-17.12.23 התיר בית משפט השלום הדן בתיק העקרי את תיקון כתב האישום, ובהחלטה מיום 18.12.23 הורה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת והפנה אותו לקבלת תסקיר מעצר (נאשם 1 נעצר עד לתום ההליכים נגדו).

ב"כ העורר הציע לעבות את תנאי השיחרור המוצעים כך שסכום ההפקדה יוגדל (למרות שהדבר לא נרשם בפרוטוקול הדיון, הוצעה הפקדה של 50,000 ₪) ושני מפקחים יפקחו על העורר בכל רגע נתון.

אני מסכים עם בית משפט השלום שהתסקיר בעיניינו של העורר אינו חד משמעי – מצד אחד מתאר שירות המבחן את העורר באופן חיובי, נעדר עבר פלילי, העושה מאמצים לחיות אורח חיים נורמאטיבי, אשר לרוב נוהג על פי הנורמות והכללים הנורמטיביים בחברה, ושההליך המשפטי מהוה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות; ומצד שני מעריך שירות המבחן שבמצבי לחץ כלכליים עלול העורר לפעול באופן דורשני ומאיים, מבלי יכולת לבחון את מעשיו ואת המחירים שהוא עלול לשלם על היתנהלותו וכי במצבי לחץ כלכליים ורגשיים עלול העורר להיתנהגות אלימה בעתיד.

...

בהחלטה נקבע: "אני מקבל את דעת בית משפט השלום שבהינתן המסכת המלאה, דהיינו 'שיחת האיום' ביחד עם פניותיו החוזרות ונשנות של עורר 2 (העורר, ע.כ.) שקיימות ראיות לכאורה נגד העוררים. אולם, משאין זיהוי של עורר 1 (נאשם 1, ע.כ.) כמי שביצע את שיחת האיום, הראיות נגד העוררים נחלשות באופן כזה המצדיק, בעיני, להורות על שחרורם של העוררים בשלב זה." המשיבה הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל בבש"פ 8679/23 וביום 8.12.23 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט העליון לפיה: "החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.12.2023 על שחרור המשיבים ל'מעצר בית' בכפוף להפקדה ולערבויות – תעמוד בעינה. יחד עם זאת, בית משפט השלום הדן בתיק העיקרי, ידון ויחליט כחכמתו בבקשת המבקשת לתיקון כתב האישום, מחמת אותה טעות סופר שנפלה בו, כשבינתיים הודיע ב"כ המשיב 1 שהעד ששמו נשמט מרשימת עדי התביעה (הנהג, ע.כ.), יזומן כעד הגנה. אם יוחלט לתקן את כתב האישום, יחזרו שני המשיבים לאלתר לבית המעצר: המשיב 1 (נאשם 1, ע.כ.) יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים; המשיב 2 (העורר, ע.כ.) יהיה נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה להורות על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן.". ב-17.12.23 התיר בית משפט השלום הדן בתיק העיקרי את תיקון כתב האישום, ובהחלטה מיום 18.12.23 הורה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת והפנה אותו לקבלת תסקיר מעצר (נאשם 1 נעצר עד לתום ההליכים נגדו).

לאחר שבחנתי את המיוחס לעורר בכתב האישום ואת המלצת שירות המבחן, מסקנתי היא שניתן להורות על שחרור העורר למעצר בית, כהמלצת שירות המבחן, תוך עיבוי תנאי הפיקוח.

כמו כן, בהינתן תנאים מתאימים, אני סבור שניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר.

התוצאה אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים הבאים: העורר יתייצב לדיונים בעניינו ויימנע מלשבש הליכי משפט.