בקשה לתיקון פסק דין לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט

ההחלטה לתקן את פסק הדין בשל טעות סופר בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לתקן "טעות סופר" בפסק הדין בהתאם לסמכות בתי המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 (להלן "חוק בתי המשפט").

...

כן נקבע כי המערערת לא הוכיחה שהמשיבה פתחה את הקרטון שלה באמצעות חברת "כרמל פרנקל". נכון הוא כי איציק, סמנכ"ל הכספים של המשיבה ועד מטעמה בבית משפט קמא, טען שהמשיבה ניסתה להמשיך ולפתח את הקרטונים עם חברת כרמל פרנקל, אולם בסופו של דבר, היא הפסיקה לפתח, כיוון שהקרטון, לו היה מסתיים הפיתוח, והיה נכנס לשימוש, הוא יכול היה לתת לה מענה מוגבל מאד, דהיינו לכמות מזערית (עמ' 30, ש' 30-35 לפ' בית משפט קמא).

לפיכך אני מורה כי יש לקזז מהמגיע למערערת רק מחצית מסכום הריטיינר ולא את מלוא הסכום.

לסיכום אני מורה כי לסכום שבית משפט קמא פסק למערערת יש להוסיף את מחצית הריטיינר בסכום של 25,500 ₪, דהיינו על המשיבה לשלם למערערת את הסכום של 57,250 ₪ ויש להוסיף לסכום זה את המע"מ החל וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

אין ספק, שבעיקרו של דבר, כלל ברור הוא שאל לו לבית המשפט לחזור ולהיזקק לעניין הנוגע להליך שנידון בפניו והסתיים במתן פסק דין, למעט: בקשה לתיקון פסק הדין לפי סעיף 81 (א) של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ערעור על פסק הדין, בקשת הבהרה על ידי רשם ההוצאה לפועל, ותובענה לסעד הצהרתי לצורך פרשנות פסק הדין.

...

בהתאם לאותו הסדר פשרה, נקבע, שהנתבעת תשלם לתובעים בשתי התביעות גם יחד, גמול בסכום כולל של 20,000 ₪ וכמו כן, סך כולל של 100,000 ₪ (כולל מע"מ) כשכר טרחה לבאי כוח התובעים בשתי התביעות גם יחד, כשסכום זה כבר כולל את שכרם של ב"כ התובעת בגין פעולות הפיקוח על ביצוע ההסכם.

אוסיף, שמקובלת עליי הערת ב"כ התובעת, שקיים אינטרס ציבורי לתמרץ את באי כח התובעים לעקוב אחר מימושם של הסדרי פשרה המושגים בתום הדיון בתובענות ייצוגיות, על-מנת שחברי הקבוצה יפיקו תועלת של ממש מהליכים אלה.

בהביאי בחשבון שיקולים אלה, ובהציבי לנגד עיניי את טיעוניהם המפורטים של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שראוי בנסיבות העניין לפסוק לזכות ב"כ התובעת ב- ת"צ 43017-11-12 שכר טרחה נוסף בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ), וכך אני מחליט.

אני מחייב את הנתבעת לשלם את סכום שכר הטרחה הנ"ל במשרד ב"כ התובעת בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

עוד אציין כי פסק הדין ב"עניין אסלן", שעליו מסתמך התובע בתשובתו מפנה ל"עניין גופר" ואינו מנמק הנמקה נוספת לקביעתו לפיה תיקון הוצאות בנסיבות מסוימות עולה כדי תיקון טעות שניתן לבצע במסגרת בקשה לפי סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט, ובהתאם כל האמור על ידי לעיל, חל לעמדתי גם ל"ענין אסלן".

...

לחילופין טענו הנתבעים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה שכן במסגרתה עותר התובע, בניגוד לדין, לחייב את החברה שכבר חויבה בסכום חריג וגבוה אשר נכתב במפורש כי הוא כולל רכיב בגין "הוצאות משפט", בסך נוסף של כ- 200,000 ₪ ובכך להכפיל את סכום ההוצאות על דרך של בקשה טכנית ותמימה.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה מאחר ולעמדתי הטלת חיוב נוסף בגין האגרה על החברה, בנסיבות הענין, אינה בגדר המקרים בהם מוקנית סמכות לבית המשפט לתקן את פסק דינו.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה אך בשים לב לקביעתי שלפיה לגופו של ענין תביעת התובע לחיוב החברה בתשלום האגרה הינה תביעה צודקת נוכח תוצאת פסק הדין, אינני עושה צו להוצאות בבקשה.

מעיון בפסיקה עולה כי בנסיבות דומות למקרה דנא, קיימות החלטות סותרות (ראו בעיניין זה, החלטת בית המשפט המחוזי שהנה מנחה אך אינה מחייבת בהליך ע"פ (ת"א) 71190/03 וולודרסקי נ' מדינת ישראל ולעומת זאת החלטת כבוד השופט מיכאל קרשן (כיום שופט בית המשפט המחוזי מרכז לוד) בת"פ (כ"ס) 17435-08-15 מדינת ישראל נ' נג'אר. בעיניין נג'אר, לעיל, קבע בית המשפט כי: "נוטה אני לקבל את עמדת המבקשת, לפיה מחמת שגגה לא גזרתי על הנאשם, בין יתר רכיבי הענישה המנויים בגזר הדין מיום 16.12.2015, גם מאסר על-תנאי. אלא ששגגה לחוד והשמטה מקרית לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט לחוד, ובהיעדר הסכמת המשיב איני מוסמך לתקן את גזר הדין". לעמדה לפיה בנסיבות מסוימות קיימת לבית המשפט העליון סמכות טבועה לתקן פגם שנפל בפסק הדין ראו: ע"פ 3206/11 ז'אנו נ' מדינת ישראל, שם ציין בית המשפט (כב' השופט דנציגר) כי במקרים מסוימים הוא היה נכון להגמיש מעט את הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט לבקשת הצדדים, במסגרת העירעור וכן, באופן דומה, להאריך, בהליכים אזרחיים, את סד הזמנים להגשת בקשה לתיקון פסק הדין אף מעבר ל-21 הימים הקבועים, לצורך הגשת הבקשה - וציין כי מעל לכל, גם כאשר נתבקש תיקון טעות של פסק דין שאינו עונה על גדר "טעות" שבסעיף 81 (א), טעות שנבעה מהתבססות על קביעה מוטעית של הערכאה הדיונית, בית המשפט העליון לא סתם את הגולל על האפשרות לבצע תיקון כאמור, מכוח הסמכות הטבועה המוקנית לבית המשפט.

...

על כן אני סבורה כי התיקון אינו בסמכותי והמסלול המשפטי הנכון הוא דרך הגשת ערעור.

V. Essex Justices Ex Parte Final (1963) 2W.L.R.  - ששלל את סמכותו של בית המשפט לתקן את גזר דינו תיקון מהותי לאחר שגמר מלאכתו: "ברור שלא ניתן להם כוח סטטוטורי לעשות כן, ואני סבור שגם אין להם סמכות טבעית כזאת. לדעתי הם גמרו את תפקידם ברגע שהודיעו את החלטתם, ותהא התוצאה בלתי נוחה כאשר תהא." (ההדגשה של כב' השופט קרא).

לאור כל האמור, הבקשה לתיקון גזר הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 8574-06-17 אריאל - אלנבי - אחד העם - תל אביב בע"מ נ' ברמי מספר בקשה: 20 לפני: כבוד השופט רון גולדשטיין המבקש (הנתבע): יהודה ברמי נ ג ד המשיבה (התובעת): אריאל – אלנבי – אחד העם – תל אביב בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בשם המבקש: עו"ד אלי גיל בשם המשיבה: עו"ד שאול גיטליץ החלטה

סעיף זה קובע, כי אם "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטענת המבקש, בפסקה 29 לפסק-הדין, המצוטטת לעיל, נפלו שתי טעויות במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.