בקשה לתיקון פסק דין בעקבות פרישת שופטת

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 28180-09-20 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: ב' כסלו תשפ"א, 18 נובמבר 2020 בעיניין: גדעון מנשה ע"י ב"כ עוה"ד סמי איליה וסהר בוזגלו העותר נ ג ד 1.ראש אמ"ש במ"י - ענת גיל צובארי 2.מ"מ מפכ"ל המישטרה ניצב מוטי כהן 3.ראש מחלקת משמעת נצ"מ בתיה בן דוד 4.מדינת ישראל תחתה פועלת משטרת ישראל באמצעות פמ"י (אז')/עו"ד גילה אשכנזי המשיבים פסק דין

מעבר למישור המשפטי, ניכר, שמבחינת העותר, במוקד טענותיו, העובדה, שבפיטורין יש כדי לגרוע מזכויותיו, בהשוואה לפרישה עקב גילו.

מכאן הגיע בית משפט לתוצאה שפורטה בסעיף 33, ולפיה:– "אשר על כן מחמת חוסר הבהירות בהחלטת הפיטורים, מתקבלת העתירה, במובן זה שהחלטה בדבר פיטוריו של העותר, מבוטלת, ובמקומה תנתן החלטה חדשה מנומקת ומפורטת כאמור לעיל. בנסיבות האמורות, והיות שמאז מתן ההחלטה הומצא לעותר כל חומר החקירה ואף הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פחות חמורה, מזו שיוחסה לו בחקירה, יקיימו המשיבים לעותר שימוע נוסף בטרם קבלת ההחלטה החדשה, שבמהלכו יוכל להשמיע את מכלול טענותיו, כהבנתו". ביום 10.3.20 אף הגיש העותר בקשה לתיקון פסק הדין בה העלה לראשונה טענות דומות לאלה שבעתירה זו. בית המשפט דחה את הבקשה.

בעקבות פסק הדין, נערך לך כאמור שימוע נוסף כעת על מנת לקבוע אם עילת סיום השרות בעניינך תיוותר פיטורים לפי סעיף 10(2) לפקודת המישטרה, בגין היותך כעת נאשם בעבירות שיש עמן קלון, או שמא תומר לפרישת גיל, לפי סעיף 17 לחוק שירות המדינה (גימלאות).

...

מכאן הגיע בית משפט לתוצאה שפורטה בסעיף 33, ולפיה:– "אשר על כן מחמת חוסר הבהירות בהחלטת הפיטורים, מתקבלת העתירה, במובן זה שהחלטה בדבר פיטוריו של העותר, מבוטלת, ובמקומה תינתן החלטה חדשה מנומקת ומפורטת כאמור לעיל. בנסיבות האמורות, והיות שמאז מתן ההחלטה הומצא לעותר כל חומר החקירה ואף הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פחות חמורה, מזו שיוחסה לו בחקירה, יקיימו המשיבים לעותר שימוע נוסף בטרם קבלת ההחלטה החדשה, שבמהלכו יוכל להשמיע את מכלול טענותיו, כהבנתו". ביום 10.3.20 אף הגיש העותר בקשה לתיקון פסק הדין בה העלה לראשונה טענות דומות לאלה שבעתירה זו. בית המשפט דחה את הבקשה.

הדיון המסכם אקדים לפירוט נימוקיי את מסקנתי, לפיה, גם אם בראיה פורמליסטית קיצונית, ניתן, אולי, להבין לטיבו של הנימוק שעל הפרק, אין בפני בית המשפט אלא ניסיון התחכמות ועתירה שהוגשה בחוסר ניקיון הכפיים המתחייב.

ברם, על רקע האמור, אין בדעתי לשקול כלל טענה זו. ככל שסבר העותר למצות את זכויותיו לקראת קבלת החלטה עדכנית, היה עליו להתייצב לשימוע, לטעון את טענותיו, ולהסב את שימת לב המשיבים לפסק הדין הקודם.

סוף דבר, העתירה – נדחית.

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר מדרכי נגר ומר מנחם אקרמן; פ"ה 61740-06-17) במסגרתו התקבלה תביעת המשיב לסעד הצהרתי, ולפיו יש לתת תוקף להחלטת נציבות שירות המדינה מיום 21.07.2013 לפיה פרש לגימלאות ביום 31.7.2013 (להלן – החלטת הנציבות).

שלא כטענת המדינה, מובהר בזאת כי אף בבקשה לתיקון פסק דין בשל טעות סופר שהוגשה בהליך קמא, המדינה בעצמה הודתה בדבר השגיאה שנפלה בשעתו במכתב הנציבות – שגיאה אשר "השתמרה" בהיסח הדעת בפסק הדין ותיקונה התבקש על ידי המשיב.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה בעיקרה.

עם זאת, אני סבור שאין מקום לעכב את חיובה של המדינה בהוצאות המשפט שנפסקו לחובתה.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת למעט החיוב בהוצאות כמפורט לעיל.

למען הסדר הטוב והגם שלא הועלתה טענה בעיניין זה הרי שנוכח פרישת המותב הקודם יוער, כי שעה שנימנע מהשופט המקורי להדרש לתיקון, הסמכות של מותב אחר לידון בבקשה אינה נשללת (רע"א 4024/06 שמעון קינן נ' יוסף הירשברנד (28.01.2007((.

" במקרה זה, הדיון בסעיף 81 לחוק בתי המשפט הופך לתאורטי גרידא וזאת בשים לב לכך שכבר ניתן ביום 20.4.21 פסק דין חדש, בהסכמה, בהליך החדש בפני כב' השופטת מצא, פסק דין שהעניק לתובע את מלוא הסעד שהתבקש על ידו במסגרת ההליך שבפניי וזאת על אף הטעות שנעשתה על ידי כב' השופטת (בדימוס) בנר באופן שמוביל לקביעה כי אין תוחלת בתיקון המבוקש.

המבקש הוסיף וטען כי נוכח ההבדל עליו למד באיחור, הוא מבקש לתקן את פסק הדין מאחר ובמצב הנוכחי, כהגדרתו, הוא אינו יכול ליישם את זכותו להגן על שמו הטוב (סעיף 4 להשלמה מיום 17.10.21).

...

ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את המלצת ביהמ"ש לפיה התביעה נגד הנתבעת 1 תדחה כנגד התנצלות הדדית של הצדדים זה כלפי זה, אשר תנוסח ע"י ב"כ הצדדים.

לסיכום: · משלא התבקשה הארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין ולא גולה טעם מיוחד להארכת מועד בשים לב למועד הגשת הבקשה לתיקון פסק הדין (בהינתן שהתובע גם לטענתו גילה על האבחנה בין מחיקת התביעה ודחייתה לכל המאוחר ביום 20.4.21 והגיש בקשתו רק ביום 30.9.21); · משקיבל התובע את מלוא הסעד שהתבקש על ידו במסגרת זו כבר במסגרת הליך אחר, בו נכח והיה מיוצג על ידי ב"כ, וזאת על פי הסכמתו שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה הוא ויתר על כל טענה או תביעה נוספת כלפי הנתבעת בגין אותם אירועים באופן שממילא מייצר מעשה בית דין של ממש בפעם זו ומעקר כל תוחלת להליך חדש; · בצירוף טעמי הצדק, היעילות הדיונית והצל המוטל על תום לבו של התובע בעצם הגשת הבקשה, במועד הגשתה ובאופן בו נוסחה - מובילים לדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין וכך אני מורה.

סוף דבר הבקשה לתיקון פסק הדין נדחית מכל הטעמים שפורטו לעיל.

נוכח פרישתה הצפויה של כב' השופטת כוכבה לוי, עבר התיק להישמע לפניי.

הנתבע 1 אף הגיש במסגרת בקשה מס' 22 בהליך זה (ביום 3 בדצמבר 2020), בקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק בדין, באופן שבו "לצד עילת הביטול מחובת הצדק, מתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין נוכח הפגמים שנפלו בהליך המסירה ומכוח שיקול דעתו", אלא שביום 10 במרץ 2021 דחתה כב' השופטת כוכבה לוי את בקשתו זו של הנתבע 1.

...

התובע סבור אפוא, כי יש לדחות את הבקשה, ומחמת הזהירות, וככל שבית המשפט יסבור שיש צורך בהעמקת ההתייחסות, הוא יידרש גם להתיישנות, שיהוי, מעשה בית דין, השתק וקיום של פסקי דין חלוטים.

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הנתבע 1 כמו גם בתגובתו הקצרה של התובע סברתי, כי דין הבקשה להידחות, נוכח מספר טעמים, אשר די בכל אחד מהם, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית הבקשה: ד.1.

תוצאת הדברים- נוכח כל הטעמים הנזכרים לעיל, דין הבקשה להידחות.

מעבר לעובדה, כי אין זה המקום להעלות טענות חדשות כנגד ביטול פסק דין שכן היה לנתבע 1 את יומו בעניין זה, הרי שבמסגרת החלטתו של בית המשפט העליון בעניינו של נתבע 1 (רע"א 7688/22) התייחס כב' השופט שטיין לדברים בס' 4 להחלטתו וקבע, כי "אין כל פסול במתן הכרעה בעניינו של המבקש, במנותק מההליך שמתנהל כנגד זלינגר". תוצאת הדברים: הבקשה נדחית בזאת.

סעיף זה קובע, כי אם "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטענת המבקש, בפסקה 29 לפסק-הדין, המצוטטת לעיל, נפלו שתי טעויות במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

יצוין כי אף שפסק-הדין לא ניתן על-ידי מותב זה, הבקשה נותבה לטיפולי, וזאת בעקבות פרישתה לגימלאות של כב' השופטת א' גזית.

אכן, כפי שציין לעניין זה כב' השופט י' דנציגר, בע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ, פיסקה 6 (12.2.2012) – "ברגיל תיקון פסק דין באופן שיתווסף רכיב של מע"מ אינו עולה כדי תיקון טכני או השמטה במובנו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט". דברים אלה יפים לענייננו בשינויים המחוייבים.

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.