בקשה לתיקון פסק דין או הגשת ערעור על פסק הדין

בעקבות בקשה שהגיש המשיב לשומת ההוצאות, ביום 1.12.2022 נקבע כי המערערים יישאו בתשלום הוצאות בסך של 562,409.5 ש"ח. ביום 13.9.2022 (מעט לאחר שניתן פסק הדין ולפני ההחלטה בעיניין סכום ההוצאות) ניתנה החלטה בבקשה מוסכמת לתיקון טעות סופר בפסק הדין ולחתימה על פסיקתה, כך שיבוא שמו של המערער 2 במקום המשיב 2 בחלקו האופרטיבי של פסק הדין לעניין הליכי ההוצאה לפועל.

ממילא, גם אילו היה נקבע אחרת, לא היה בחתימה על הפסיקתות כדי לשנות את מועד הגשת העירעור על פסק הדין, אלא כדי להוות טעם להארכת מועד (שלא התבקשה).

...

המשיב לא נעתר לבקשה, ולפי הטענה, חרף האמור הערעור הוגש באיחור.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הערעור הוגש באיחור משמעותי.

על כן, דין הערעור להימחק.

לחלופין, ככל שלא תיתקבל עמדתם, המערערים ביקשו שתנתן להם ארכה להגשת העירעור, וזאת בהתקיים "טעמים מיוחדים", ובהם, אופיו הטרגי של הארוע הנידון בהליך זה; מצבו הרפואי של עורך דינם דאז, אשר מנע ממנו לייצגם חרף העובדה שהיה להם אינטרס ממשי שהוא יוסיף לייצג אותם בערכאת העירעור בשל הכרותו עם הנושא; העובדה שמדובר בעירעור בזכות; ואי-הבהירות הקיימת בדין, לטענת המערערים, לעניין המועד להגשת ערעור על פסק דין במקרים של פירסום נוסח בהשמטת פרטים.

לא מצאתי לקבל טענה זו. סעיף 81(א) קובע כי אם: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה". הסעיף מוסיף ומגדיר כי: "'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". בהתאם להגדרה זו, פירסום פסק הדין בהשמטת הפרטים המזהים אינו מהוה תיקון טעות.

ממכלול הטעמים שלעיל, לא מצאתי לקבל את טענת המערערים כי פירסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים מהוה תיקון פסק דין, באופן שמאריך את המועד להגשת העירעור.

...

התוצאה היא שהערעור דנן הוגש באיחור ניכר ומשמעותי.

השאלה הנשאלת כעת היא אם יש לקבל את הבקשה החלופית של המערערים להאריך את המועד להגשת הערעור.

שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה. על אף ההבנה למצבם המורכב של המערערים, וחרף נסיבות העניין בכללותן, אין בידי לקבל את הבקשה.

          (ג)   תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

ראו למשל עמ"ש (ת"א) 45534-06-22 פלוני נ' אלמונית (31.10.2022, נבו) פסקה 7 נקבע כי: "בהנתן שמדובר בהסכם פשרה לכאורה שקבל תוקף של פס"ד, הפן החוזי והפן השפוטי מכתיבים אף את הפרוצידורה שבה יש לנקוט לצורך תקיפת פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה. אם ביטולו מבוקש בשל עילות חוזיות, על הצד המעוניין לבטלו לנקוט בתובענה לביטול פסק דין ולהגישה לערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק הדין; זאת, בנגוד למצב שבו העילה לביטול פסק הדין נובעת מפגמים שפוטיים שנפלו בו, שאז על הצד שמעוניין לבטלו להגיש ערעור על פסק הדין.

מאחר והתובע ובא כוחו חלוקים בגרסאותיהם באשר למועד בו הביע התובע את החרטה, כך שיכולות לעלות טענות גם במישור שבין עו"ד ללקוח, ומשעה שלא צורפו ראיות בנוגע לכך, כשעל פי גרסת ב"כ התובע היתה לתובע גמירות דעת בעת הגשת הסכם הפשרה והחתימה עליו, בית המשפט אינו יכול לקבל את בקשת התובע לביטול פסק הדין.

...

"מאפייניו הנ"ל של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט, שכאמור ממזג בתוכו תכונות של הסכם פשרה ותכונות של פסק דין, מצדיקים גישה זהירה בבואנו לבחון טענות התוקפות את תקפותו של פסק הדין בשל פגם בכריתת ההסכם שעומד בבסיסו, ורק טעמים כבדי משקל יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל, כפי שנקבע בע"א 7399/10 חלפון נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 8.11.10):

" בנסיבות אלה, בהעדר הוראה חוקית לבקשה, תוך שמירת שיקול דעת בית המשפט בעניין זה, ובשים לב למשאבים שיידרשו לבחינת טענות התובע ובא כוחו, הסותרות זו את זו, ודורשות מסכת עובדתית של "משפט בתוך משפט", תוך גרירת הנתבעת למסכת זו, לאחר שבהיבט השיפוטי של פסק הדין לא נפלו פגמים, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין הראשון במסגרת ע"א 10247-06-17.

משכך, הבקשה לתיקון פסק הדין הראשון והשני נדחתה.

בעיניין זה יפים דברי של בית המשפט ברע"א 6143/22 דיור ב.פ בע"מ נ' ראובן מזור, שם נקבע: "הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, ולפיו הכרעה שיפוטית חלוטה של בית משפט מוסמך מהוה סוף להתדיינות המשפטית בין הצדדים להליך או חליפיהם בהתייחס לסוגיה שהוכרעה. כלל זה הגיונו הן בשיקולי יעילות של המערכת השיפוטית, הן במניעת כפל היתדיינות והכרעות שיפוטיות סותרות, והן במניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשאלות שכבר נדונו על-ידי בית המשפט בעבר והוכרעו (ראו למשל: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך, פסקה 13 [פורסם בנבו] (23.7.2012); וראו גם: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 486-485 (2015) (להלן: רוזן-צבי))." עוד נקבע כי: "כידוע, כלל זה מתחלק לשני ענפים – השתק עילה והשתק פלוגתה. הראשון, מקים מחסום דיוני מפני פתיחת היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם; ואילו השני, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתה שנדונה והוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה (ראו מיני רבים: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968) (להלן: עניין קלוז'נר); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ נ' נגר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (19.2.2009))." רע"א 6143/22 דיור ב.פ בע"מ נ' ראובן מזור (נבו 23.02.2023) הש' אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 12, היתייחס לסוגיית השתק עילה בדברים הבאים: "השתק עילה – מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. שוב אסור להזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

דא עקא, למרות שהמבקש הציג בפני בית המשפט המחוזי תדפיס תנועות ממנו ניתן ללמוד על משיכת כספים והעברת סך כולל של 140,000 ₪, המשיבה לא השלימה עם האמור, הוגשו סיכומים ובפסק דין מיום 21.5.20 קבע בית המשפט המחוזי פוזיטיבית שרישום הפעולות שבוצעו בחודש 5/13 לפיהן המבקש ביצע העברה בסך של 140,000 ₪ נכון ושהמשיבה לא פעלה בהתאם להסכמת הצדדים מיום 23.9.19 בנוגע לפנייה לבנק הפועלים.

...

יתרה מכך, דין הבקשה להידחות שכן זו הוגשה ללא תצהיר מתאים.

מכאן ולאור הסכמת הצדדים סבורני שאין כל מקום לשנות את פסק הדין שניתן.

לאור החלטתי דנא לא ראיתי צורך לדון בשאלת הסמכות המקומית, גם בהתחשב בזאת שלנתבעת 1 סניפים בכל רחבי הארץ והלכה פסוקה היא שכאשר לנתבעת מספר סניפים פעילים הרי שניתן להגיש תביעה בכל בית משפט בו נמצא אחד הסניפים.

המערערים טוענים כי ההחלטה המשלימה היא פסק דין משלים או החלטה מתקנת בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ומשום כך יש למנות את תקופת העירעור על פסק הדין מיום מתן ההחלטה.

אשר על כן, בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי העירעור הוגש באיחור, ולהורות על סילוקו על הסף בשל כך. אציין כי במקרה הנידון המערערים לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על פסק הדין, אך אין בהחלטה זו כדי למנוע מהם להגיש בקשה כאמור.

...

על רקע האמור, ובשים לב שההחלטה המשלימה היא כאמור החלטה שבגדרה נקבעו אך הוראות לביצוע פסק הדין (הארכת המועדים שנקבעו בו), הרי שהיא טפלה לפסק הדין, ומהווה החלטה אחרת שאינה מאריכה את המועד להגשת הערעור על פסק הדין.

אשר על כן, בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי הערעור הוגש באיחור, ולהורות על סילוקו על הסף בשל כך. אציין כי במקרה הנדון המערערים לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על פסק הדין, אך אין בהחלטה זו כדי למנוע מהם להגיש בקשה כאמור.

סוף דבר: דין הערעור על פסק הדין להימחק מחמת איחור בהגשתו.