בקשה לתיקון פסק בוררות לאחר אישורו על ידי בית המשפט

עוד נטען כי מתקיימות עילות היתנגדות לאישור פסק הבוררות על פי אמנת ניו יורק כדלקמן: סעיף 5(1)(א) לאמנה - הסכם הבוררות אינו בר תוקף זאת לאור הקביעה בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים כי הסכם הבוררות פקע או "סוכל". סעיף 5(1)(ב) לאמנה - לא היה בידי פאי לטעון את טענותיה לפני טרבונל הבוררות זאת נוכח החלטות שניתנו הן על ידי בית המשפט העליון הן על ידי כב' השופט בכר בדבר בירור הסיכסוך בישראל והיעדר הפרדה בין שלושת הצדדים הרלוואנטיים: אופטיקנה, פאי וורסו.

דיון והכרעה לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את השלמת הטיעונים במסגרת הדיון במעמד הצדדים, אני סבורה כי דין ההיתנגדות לאישור פסק הבוררות להדחות ודין הבקשה לאישור פסק הבוררות להיתקבל.

במעמד הדיון, בא כוחה של ורסו, עו"ד ע' מור, עידכן כי פסק הבוררות לרבות פסק הבוררות המתוקן, אושרו על ידי בית המשפט בפלורידה במסגרת פסק דין שניתן ביום 31.10.2022.

...

סיכומם של דברים - אין בפסק הבוררות דבר הסותר את תקנת הציבור, כך שדין טענת ההתנגדות המבוססת על סעיף 5(ב)(2) לאמנה להידחות.

סוף דבר מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את נימוקי ההתנגדות לאישור פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית ההתנגדות, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25.2.2022 ופסק בוררות המתקן שניתן ביום 22.6.2022, על ידי טריבונל הבוררות שבמחוז Broward במדינת פלורידה שבארצות הברית - International Center For Dispute Resolution International Arbitration Tribunal.

ברי שתכלית זו מתקיימת גם בהתייחס לבעל דין שזכה בפסק בוררות שאושר על-ידי בית המשפט והוא מבקש לממשו, אך פסק הבוררות אינו ניתן למימוש בשל חוסר בהירותו.

שנית, בית המשפט שדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי מכוח סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, לערוך בפסק הבוררות את התיקונים וההשלמות המנויים בסעיפים 22(א)(1) ו-22(א)(2) לחוק הבוררות, ובהם גם תיקון שעניינו "השמטה". שלישית, לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, אם "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". רביעית, בנסיבות מסוימות, עומדת לפני בעל-דין אפשרות לנקוט הליך חדש בסוגיות שלא הוכרעו על-ידי הבורר (עניין ורגס, פס' 7; וכן ראו: רע"א 4448/16 ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים, פס' 10 (26.12.2016)).

בנסיבות העניין, נראה שבית המשפט המחוזי לא ראה מנוס מלהשלים את פסק הבוררות בעצמו ולהתחקות אחר תנאי ההלוואה, לאחר שבחן את אומד דעת הצדדים ואת הנוהג המקובל בנידון.

...

נוסף על כך, נטען שממכלול הראיות עולה כי כוונת הצדדים הייתה דווקא לשמור על ערכו של הכסף שניתן בהלוואה באמצעות שימוש בערכים דולרים, כפי שהיה מקובל אז. עוד טוענת המשיבה, כי סמכותו של בית המשפט לפסוק ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, חלה רק על סכומים שפסק בית המשפט; ואילו בענייננו, כך נטען, הבורר ובית המשפט שאישר את פסק הבוררות לא פסקו דבר בעניין ההלוואה.

מסקנה זו מתיישבת היטב אף עם תכלית מוסד ההוצאה לפועל – "להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין" (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374 (1987)).

סוף דבר: הערעור נדחה.

פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט בהיעדר התייצבות של המבקש בתיק שלפני לדיון.

לאחר שפסק הבוררות אושר על ידי כב' השופטת בנמלך המבקש הגיש בקשה להבהרה כי יש חיובים כפולים בין שני פסקי הבוררות, וגם לאחר שהמשיב הסכים כי יובהר להוצאה לפועל שאין לגבות סכומים בכפל, עמד המבקש על דרישתו כי פסק הבוררות מיום ג' אייר תשפ"א יבוטל.

ראשית, בפסק דין קרלבך הסכום שנפסק בפסק הבוררות הראשון שולם במלואו, ואילו בהליך שלפנינו הוא לא שולם, ואף אם ניתנו המחאות הרי שאין חולק כי חלקן ניפרעו וחלקן לא. שנית, בעניינינו הבוררים ציינו במפורש כי הסכום שעל המבקש לשלם הוא בגין מלוא מס רכישה, ומשהתברר כי סכום מס הרכישה הוא אחר, ולא 80,000 ₪, לא היו מנועים לתקן את פסק הבוררות בנגוד לפסק דין קרלבך שבו הייתה שאלה שנגעה לתוספת מע"מ. אדגיש כי בבירור שערכתי בדיון שהתקיים בפני לא הכחיש המבקש כי מס הרכישה נשא קנסות ותפח לסכום של 180,000 ₪, ובהתאם להסכם בין הצדדים ולפסק הבוררות הראשון המבקש הוא שהיה אמור לשלם את מס הרכישה במלואו.

...

עניינו של פסק דין זה בבקשות הדדיות הנוגעות לפסק הבורר שניתן ביום כ"ח אייר תשפ"ב וכותרתו "פסק דין ביניים (5)". מר טרייטל מבקש את אישור פסק הבורר שקבע כי המשיב ישלם את כל הסכום שנובע ממס הרכישה לרבות קנסות בסך כולל של 180,000 ₪, ואילו מר קוגלסקי מבקש את ביטול פסק הבורר שכן הוא ניתן לדבריו בחוסר סמכות ובניגוד למעשה בי-דין ועקרון סופיות הדיון וזאת לאחר שבית משפט השלום אישר את פסק הבוררות המקורי שקבע כי הסכום שיש לשלם בגין מס הרכישה הוא 80,000 ₪ בלבד.

כב' השופטת בנמלך קבעה כי הבקשה לביטול נדחית ומובהר (בהסכמת המשיב) כי הסכומים בשני פסקי הבוררות אינם מצטברים אלא "ככל שפסקי הדין יוגשו לביצוע יש להפחית מהסכום שנפסק ביום ז' תשרי תש"פ את הסכום שנפסק ביום ג' אייר תשפ"א". המשיב טוען כי לא הגיש את פסק הדין הראשון לביצוע מעולם, ואילו המבקש טוען כי המשיב סחר בהמחאות שקיבל לידו בעקבות פסק הדין הראשון וצדדים שלישיים נקטו הליכים בגינם, ועל כן יש סכומים לקיזוז.

לפיכך אני קובעת כי הבוררים פעלו כדין שעה שהתייחסו לטענות של המשיב בנוגע לסכום שנדרש לשלם בפועל בגין מס הרכישה.

ברור גם כי שאלות אלו לא יכולות להתברר על ידי במסגרת הליך לביטול פסק בורר, ומכאן שטענות המבקש גם בעניין זה נדחות.

סיכומו של דבר, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית ואני מאשרת את פסק הבורר.

כמו כן, נטען כי מאחר שפסק הבוררות ניתן במחלוקת בעלת אופי פלילי, הרי ששמירה על תקנת הציבור מחייבת את ביטולו של פסק הבוררות, גם אם תוצאתו הסופית של הפסק הנה סבירה ומאוזנת לפי שיקול הדעת השפוטי של ביהמ"ש. נטען כי בימ"ש קמא לא קיבל טענות המבקשים לפיהן מקום בו פסק הבורר הוחזר אליו לצורך תיקון והשלמה היה על הבורר להמנע מתיקונו מאחר שהתיקון שהתבקש היה תיקון מהותי.

נטען כי לא נקבעה תניית בוררות בהסכם השכירות וההליך הופנה לבוררות על ידי בימ"ש קמא והמבקשים לא השיגו על החלטה זו. רק לאחר תוצאת הבוררות סברו המבקשים כי ההסכם הפך לא חוקי.

כן נטען כי יש לדחות טענת המשיב כי הצוו שהבורר הפנה לרשות הכבאות לא אושר על ידי בימ"ש. נטען כי הבורר נטל על עצמו את האחריות לבצע את הפניה לרשות הכבוי וההצלה ולא הורה למי מהצדדים לבצע את הפניה ולכן המחדל באי קבלת המסמכים נעוץ במחדל או שגגה של הבורר ולא של ב"כ המבקשים.

אני מבטל את עיכוב ביצוע פסק הדין וגבייתו במסגרת תיק ההוצל"פ, אשר ניתן במסגרת החלטות בתיק זה. הפקדונות שהופקדו בתיק בית המשפט בסכום של 400,000 ₪ יועברו למשיב, ע"ח החוב, וזאת באמצעות ב"כ. העברת הפיקדונות תעוכב עד ליום 30.4.23 שעה 12:00 כדי לאפשר למבקשים לשקול צעדיהם.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הבורר ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

לאור האמור, סבורני כי מדובר בפסק דין העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי להגן על מוסד הבוררות ולא להכשילו או לגרוע מתכליתו ומיעדיו כמנגנון חלופי יעיל לפתרון סכסוכים [ראו: רע"א 2723/14 הנ"ל; רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 634 (2004)].

על כן, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא בת"א 25306-03-21 ( כב' השופט ר' פלג), מיום 25.7.2023, שדחה את בקשתם המתוקנת של המבקשים לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר, עו"ד ב' טמיר במסגרת המוסד לבוררות ולגישור של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "פסק הבוררות", "הבורר" ו - "המוסד לבוררות") .

הסכם הפשרה אושר על ידי בית המשפט בבלגיה.

הבקשה לביטול פסק הבוררות לאחר שהבקשה לקיים דיון נוסף בפסק הבוררות נדחתה, המבקשים הגישו בקשה מתוקנת לביטול פסק הבוררות (להלן: "הבקשה לביטול").

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה לגופה של הבקשה.

כך גם לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות ערכאת הערעור מטעמי צדק או שיש בפסק הדין כדי לגרום למבקשים עיוות דין, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

סוף דבר - הבקשה לרשות ערעור נטועה בנסיבות הספציפיות של הסכסוך ואין בה כדי להצביע על שאלה עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים או כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור למניעת עיוות דין.