חיים טוען שגמליאל משך זמן מאחר ובקש לראות מה יעלה בגורל הפרויקט, ולאחר מכן ניצל לרעה את הערת האזהרה שנרשמה לטובתו, העמיד דרישות לא סבירות ובקש לקבל את שאינו זכאי לו.
בשלב מסוים הוגשו תביעות לבית דין רבני ונראה כי גם הליכים אלו לא התקדמו (פניית אהרון נגד גמליאל לבית הדין בית יוסף, מיום א אדר תשע"ג, ועותק משטר בוררות ללא תאריך ולא חתום צורפו לכתב התביעה המתוקן; מסמכים נוספים צורפו לסיכומי הצדדים וכאמור שלא כדין).
הרקע לשיחות שהתנהלו בין הצדדים היא הכרות מוקדמת ועיסקאות נוספות, כאשר חיים החליט לפנות לגמליאל שהיה מתווך נדל"ן ולשתפו בהתלבטויות שהיו לו לגבי היתקשרות בעיסקה כה גדולה לרכישת 14 יחידות דיור.
בהתאם לפסיקה, גם מיסמך המכונה זכרון דברים עשוי להחשב כחוזה מחייב, והשאלה אם המסמך הוא הסכם בעל תוקף מחייב או מיסמך לא סופי שנערך כחלק ממשא ומתן בין צדדים היא תלוית נסיבות (ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' שירן; ע"א 9255/11 יוסף **** נ' פלונית).
כאמור, גמליאל טוען שהעסקה לרכישת הנכס נקשרה בינו ובין שלושת האחים פרובר, ולאור זאת הוא טען בהליך הבוררות שהסכום של 240,000 ₪ שולם על ידו לאהרון בתור רוכש, לא בתור מלווה.
בעניינינו הנטל על גמליאל לשכנע שזכרון הדברים שהציג מקנה לו זכות לרכישת דירת גן. לאור זאת, וכאשר חיים מעלה טענת זיוף, משמעות הטענה כפולה, מחד יש בה כדי להעלות מחלוקת לגבי אמתות המסמך, ואזי על גמליאל כבעל הדין המבקש לבסס טענותיו על זכרון הדברים לשכנע באמיתות תוכנו.
גירסתו רצופה תהיות שאציין רק את חלקן:
ראשית, מבלי להדרש לשאלה אם פסק הבוררות יוצר השתק פלוגתא נגד גמליאל, לא ניתן להיתעלם מהסתירות שבגירסת גמליאל, עת בהליך הבוררות הוא טוען שעל אהרון למכור לו דירה ובהליך זה הוא טוען שעל חיים למכור לו דירה, עת בהליך הבוררות הוא מבסס טענותיו על כך שאהרון קיבל את הכספים, ובהליך זה הוא מבסס טענותיו על כך שחיים קיבל את הכספים ובקש להעבירם לאהרון.
כך למשל לא הובא לעדות שותף נוסף שרכש את המקרקעין עם האחים פרובר אף שגמליאל טוען כי לאור חששו הוא נפגש עמו טרם החליט להיתקשר בעיסקה.
...
בנסיבות אלו דין התביעה לאכיפת ההסכם להידחות.
דין התביעה להידחות מאחר ומצאתי כי אין בזיכרון הדברים גמירות הדעת והמסוימות הנדרשים לשם כריתת חוזה מחייב, ואין בו כדי לעמוד בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין.
בעניינו, לאור טענת הזיוף לא שוכנעתי באמיתות זיכרון הדברים שהוצג, ודי בכך כדי לדחות את התביעה, אף אם לא ניתן להסיק במידה הנדרשת כי המסמך מזויף.
בנסיבות אלו התביעה נדחית.
