ואולם, בית המשפט אינו יוצא ידי חובתו בכך ש"הזהיר את עצמו", אלא נידרש "טעם אמיתי – טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר – שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק" (ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממנהל מקרקעי ישראל נ' יצחק, פ"ד כז(1) 768, 771), ומעבר לכך נידרש כי הנמקת בית המשפט תהיה ניתנת לביקורתה של ערכאת העירעור (ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לא(1) 203, 212).
בהמשך (23.6.23), לאחר החלפת ייצוג (שנייה), הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, ולה צרף, בין היתר, תצהיר של ענאן בתמיכה לבקשה.
בסוף סיכומיו הפנה ב"כ התובע לדברים שנרשמו במסמכים רפואיים מאוחרים יותר, ובקש ללמוד מהם על החמרה במצבו של התובע (בעיות נשימה, בעיקר בשינה); אולם, אין להדרש כלל לטענות אלו שהועלו רק במסגרת הסיכומים, מבלי שנתבקשה חקירה של המומחה בעיניין אותם מסמכים, ומבלי שהופנו אליו שאלות הבהרה בעיניינם.
...
לעניין הנזק אציין בקצרה, כי התובע סבל פגיעה באפו, שהותירה, בסופו של דבר, נכות בשיעור של 5% בלבד, ובגין צלקת בלבד; נכות שאין לה כל השפעה תפקודית.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,850 ₪ (בגין שכר המומחה שבו נשאה הנתבעת) וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.