על רקע זה, ובהעדר הסכמה מצד הנתבע, פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 12/3/18 הורה כך:
"במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי התבקש בית המשפט להורות על ביצוע בעין של ההסכמים ולהורות על רישום זכויותיהם של המערערים על הדירה. שני המשיבים היתנגדו לסעד המבוקש. בה בשעה שבית המשפט המחוזי קיבל את גירסתם של המערערים באופן מלא, הוא דחה לבסוף את התביעה, מפני שעובר לחתימת ההסכמים בין המערערים לבין משיב 1, בית המשפט לעינייני מישפחה שדן בסכסוך הקיים בין שני המשיבים, מינה כונס נכסים על הדירה ומשכך נקבע כי ההסכמים שנכרתו בין המערערים לבין משיב 1 היו נטולי תוקף.
בכתב התביעה המתוקן נטען כך:
הנתבע הפר את התחייבויותיו בהסכם המכר לבטל את העיקולים ואת צוי המניעה אשר רבצו על הדירה, להמציא את האישורים הנדרשים מכל הרשויות, לפנות את הדירה ולהעביר את זכויותיו בה על שם התובעים כשהן נקיות מכל התחייבות.
התובעים לא מילאו אחר חובת הקטנת הנזק, שכן הם יכלו לקבל את הצעתה של שולמית ולמכור לה את הזכויות תמורת סך של 500,000 ₪.
דיון והכרעה
פרק א' - התביעה להחזר סכומי ההלוואה
המחלוקות בין הצדדים בכל הנוגע לתנאי הסכם המכר של הדירה, ובכלל זה סכום המכירה ותנאי ההלוואה העודפת, הוכרעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהליך התביעה לביצועו בעין של ההסכם.
בנוסף על הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
אגרת התביעה כפי ששולמה.
...
בנסיבות אלו אפוא הערעור מתקבל על כל המשתמע מכך".
המסקנה הברורה היא שהנתבע מחזיק בדירה ועושה בה שימוש מאז שנת 2010 ועד היום ללא כל זכות שבדין ובניגוד מוחלט להוראות הסכם המכר.
בהתאם לכך אני מורה על מחיקת הסעד הכספי בגין אי תשלום החיובים העירוניים.
לפיכך טענות הנתבע בהקשר זה נדחות.
