בקשה לתיקון כתב תביעה שהוגש נגד אדם אחר ולא הנתבע הנכון

התובעת, אשר לא אחת במהלך הדיון ציינה כי היא משמשת פה לרבים המוצאים עצמם במצבה, הלינה כי פנתה לנתבעת ע"מ להסיר כתבות המהוות לשון הרע שפורסמו כנגדה, אולם הנתבעת לא פעלה ע"מ למנוע את ההטרדה ממנה סבלה.

התובעת הגישה (בלא קבלת רשות טרם ההגשה) כתב תביעה מתוקן אולם הוא לקה באותן תקלות פרוצדוראליות ככתב התביעה הראשון ולפיכך דחה ביהמ"ש בהחלטה מנומקת את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

התובעת לא צרפה חוות דעת מקצועית ממנה עולה כי טענת הנתבעת כי הקישורים נשוא הבקשה נחסמו אינה נכונה.

פעם אחר פעם ביקשה התובעת להציג מסמכים, חלקם מתוארכים למועדים המקדימים משמעותית את מועד הגשת התביעה, ופעם אחר פעם טענה התובעת כי לא הייתה מודעת לחובתה שבדין לצרף מסמכים אלה ועמדה על זכותה להגישם במהלך הדיונים בלא שניתנה לנתבעת אפשרות לעמוד על טיבם.

כך עיון במסמכים אותם הציגה התובעת כראיות הזמה ביחס לטענות הנתבעת לא העלו ולא הורידו לעניין זה. חרף העובדה שבקשתה להציגם במהלך הדיונים נדחו, עיון בהם לגופם אינו מזים את טענות הנתבעת כפי שהוצגו בכתב ההגנה מטעמה.

...

לטענתה משלא הוכיחה הנתבעת כי הסירה את הפרסומים הרי שיש לקבל את התביעה.

מבלי להביע עמדה בעניין ובשים לב לנסיבות המחלוקת שלפני, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת פרסמה לשון הרע כשהגדרתה בדין ואף לא הוכיחה כי הנתבעת לא עמדה במנגנון הודעה והסרה ובנסיבות אלה דין התביעה להידחות.

בבקשת תיקון כתב התביעה רקע לפני בקשה לתיקון כתב התביעה, שהוגש כנגד רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") על ידי עריית רמלה ("הערייה").

בהחלטתי מיום 28.7.2021, בתביעה נשוא ענייננו, דחיתי את בקשת הסילוק על הסף שהגישה רמ"י, בצייני, בין היתר, כי הרושם העולה מטענות הצדדים הוא כי הסוגיות שהעלתה רמ"י מצריכות בירור משפטי ועובדתי והן אינן בעלות אופי "מקדמי". לכן מקומן להתברר עם יתר טענותיה של רמ"י, לרבות הבחינה שנכון לערוך אודות מידת ההשפעה הקיימת להסכם הפשרה שנחתם בין הערייה לרכבת במסגרת העתירה על ההליך הנוכחי.

תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018 ("התקנות") קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". תקנה 26(א) לתקנות, העוסקת במיהות בעלי דין לתובענה, קובעת כי ניתן לצרף בכתב תביעה אחד כתובע, או כנתבע, כל אדם הדרוש לשם הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובילבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין.

למותר לומר כי קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה, לא תימנע מהרכבת את האפשרות לטעון את טענותיה בדבר היתיישנות, או כל טענה דיונית או מהותית אחרת.

...

כך סוכם בין העירייה לרכבת (סעיף 2(ב) להודעה על ההסכם מיום 24.1.2020), צורפה כנספח א' לבקשת התיקון): "ביחס לדרישת התשלום הראשונה, המשיבה תפנה ותפעל לגביית דרישה זו מאת רשות מקרקעי ישראל ו/או כל גורם אחר.. כ. אם יתגלו במסגרת ההתדיינות שבין המשיבה ובין הגורם האחר נתונים עובדתיים חדשים או שונים מאלה שהוצגו על ידי העותרת במסגרת הליך זה שיהיה בהם כדי להעיד שהעותרת היא החייבת בהיטלי פיתוח בגין השטח נשוא הדרישה הראשונה במועד הוצאתה (מגרש 322), תוכל המשיבה לשוב ולדרוש תשלום דרישה זו מהעותרת. במצב דברים כזה, יישמרו לעותרת מלוא טענותיה כנגד החיוב למעט טענות שעניינן שיהוי, התיישנות, מעשה בית דין ו/או השתק לתקופה שמיום חתימת הסכם הפשרה ועד ל-90 יום לאחר סיום ההליך מול הגורם האחר". אין בידי לקבל את טענת הרכבת לפיה מכוח הסכם זה יש להדוף מעיקרא את דרישת העירייה לצרפה כבעלת דין רלוונטית למחלוקת נשוא ענייננו.

שאלות אלו ניתן לברר במסגרת התביעה, ובוודאי שאין הצדקה למנוע מלכתחילה קיומו של בירור מעין זה. איני מקבל את טענת הרכבת לפיה שאלת החבות צריכה להתברר בינה לבין רמ"י בנפרד, ולא במסגרת תביעת העירייה.

סוף דבר – מצאתי לאשר את הבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך צירופה של הרכבת כנתבעת נוספת.

כאמור, הנתבעת הדגישה, כי בפועל ניהלה את הפרויקט נציגות נבחרת של חברי קבוצת הרכישה, שהנתבעת לא הייתה חלק ממנה, ולפיכך דין התביעה להדחות על הסף בהעדר יריבות.

נוכח טענת הנתבעת בדבר העדר יריבות, טענה שאף חודדה בקדם המשפט, הוריתי לתובעת להודיע בתוך 30 ימים האם היא עומדת על תביעתה נגד הנתבעת בעיניין זה, או שמא קיים גוף או בני אדם אחרים אשר הם הגורם הנכון שבעניינים יש לבצע את ההיתחשבנות.

בעקבות זאת, הגישה התובעת את הבקשה לתיקון כתב תביעה, נשוא החלטה זו. הבקשה והתגובה לה התובעת, כאמור, מבקשת לצרף את נציגות הבית המשותף כנתבעת נוספת.

הנתבעת טענה בתגובתה, כי לא הובאו תימוכין כלשהם לטענת התובעת כי ביצעה בדיקה יסודית; ובכל מקרה היה על התובעת לערוך בדיקה זו טרם הגשת התביעה; התובעת לא טוענת בכתב התביעה המתוקן מהו חלקה של הנציגות בסכום שהתחלק בין הדיירים ומהי עילת התביעה נגדה; הנציגות אינה מהוה חליף של כל בעלי הזכויות בבניין, ועל כן היה על התובעת לתבוע את כל בעלי הזכויות בבניין.

תקנה זו קובעת, כי: "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובילבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". לעניין פרשנותה של תקנה 26(א) לתקנות סד"א קבעה כבוד השופטת ר' רונן: "השאלה האם הצירוף נידרש צריכה להבחן לאור הפלוגתאות העולות מהתביעה כפי שהוגשה, ולא לאור הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגיש" (רע"א 1298/23 תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא תל אביב נ' פלוני (9.3.2023)).

...

אקדים ואומר, כי מצאתי שדין הבקשה להידחות, וזאת ממספר טעמים.

שנית, סבורני כי הצירוף המבוקש של נתבעת נוספת, היא נציגות הבית המשותף, לא ייעל את ההליך ויקדמו, במובן זה, שלא יהיה בכך כדי לסייע לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין מלוא הצדדים שהם אכן רלוונטיים לתביעה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב תביעה נדחית.

יצוין כי ביום 02/10/2019 מונתה מומחית מטעם בית המשפט - רו"ח חמוטל כהן, אשר נדרשה לבדוק מכלול ההוצאות במהלך השנים, "האם אכן הנן הוצאות בעבור המיגרש (או שמא בעבור עסקים אחרים של הנתבעים כפי שטוען התובע), וכן האם נעשה שימוש נכון בנוסחת הדילול, לגבי ההישתתפות הנדרשת מכל צד בהוצאות, נוכח העובדה שחלקו של התובע יורד בהדרגה" (סעיף 4 להחלטה).

יתר על כן, התובע נימנע מהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, אף לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעים בגדריו הבהירו, בין היתר, כי המיגרש נמכר וכי התובע לא הגיש תביעה כספית (ראו כתב הגנה מתוקן מיום 03/08/2020).

עוד יצוין בהקשר זה כי אף לאחר הגשת התביעה מטעם הנתבעים נגד התובע, בחודש 07/2020 בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם ואשר לא קיבלו ביטוי בהסכם הדילול, עמדה בפני התובע האפשרות להגיש תביעה שכנגד בעילה כספית, אולם התובע בחר שלא לעשות כן. הינה כי כן, אין חולק כי הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר ללא כל נימוק המצדיק זאת.

כאמור מונחות בפניי שתי תביעות אשר מחייבות הכרעה בשתי שאלות מוגדרות, הראשונה האם הדילול שנעשה במניות התובע תואם את ההסכם שבין הצדדים; והשנייה, האם על התובע לשלם נזקים נוספים שנגרמו לנתבעים ולא הובאו בחשבון במנגנון הדילול.

...

סבורני כי יישום שיקולים אלה במקרה שלפני מוביל למסקנה לפיה יש להורות על דחיית הבקשה.

בהתאם לאמור, נוכח עיתוי הגשת הבקשה ולאור השיהוי שדבק בהגשתה, ולאחר שלא הובהר בבקשה אודות חיוניות התיקון לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בגין הגשת הבקשה בסכום כולל של 3,500 ₪.

ההודעה לצד שלישי: יחד עם כתב ההגנה, הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד ספקית הריצוף, היא חברת "רצף". ההודעה לצד שלישי הוגשה על סך 100,000 ש''ח. לפי הנתבעת, מאחר והתובעים בחרו את הריצוף אצל הצד השלישי, וההזמנה בוצעה ישירות אצל הצד השלישי, אשר סיפק אותן, הרי שככל שחלה טעות בפרטי הריצוף , ובעניינינו, גוון הריצוף, הרי שהצד השלישי הוא האחראי לכך, ועל כן, וככל שהנתבעת תחוייב בפצוי התובעים בגין הבדל הגוון בריצוף יהיה על הצד השליש לשפותה בגין כל סכום שהיא תחוייב לשלם לתובעים.

עוד טוענים התובעים, כי מאחר ומדובר בסדרה של אותו ריצוף ונציה בז', שנגמרה והחלה סדרה חדשה, ועל אף האפשרות, כי הגוון יהיה שונה, הנתבעת לא זימנה את התובעים לבחון את הריצוף, או לבחור ריצוף אחר.

בקשה לתיקון כתב התביעה, לא הוגשה, והתובעים כבולים לסעדים שנכללו בכתב תביעתם בלבד, ואין להתיר להם להרחיב את חזית המחלוקת, קל וחומר שלא בשלב הסיכומים.

לביסוס הטענה לפיה הנתבעת זימנה דיירים אחרים לבחירת ריצוף חליפי, לאחר שהריצוף שהם בחרו אזל, לא ניתן להסתמך על עדויות מפי השמועה, והתובעים לא ביססו את טענתם כלל כי מדובר במצבים הדומים למצבם הם. אין חולק כי לעניין גוון הריצוף לא הייתה כל מחלוקת או היתדיינות בין הנתבעת לבין יתר הדיירים, בשל הבדלי גוון, אלא רק מול התובעים כאן.

נשאלת השאלה, האם בנסיבות העניין, תחוייב הנתבעת בפצוי התובעים בגין החלפת כלל הריצוף בדירה? התשובה לכך, לטעמי, היא לא ! מלבד העובדה שאין בחוות דעת המומחה מטעם התובעים כדי להוכיח את עלות החלפת אותו ריצוף, לאור הדברים שציינתי לעיל, הרי שגם העלויות שהתובעים טענו להם, ושלא הועמדו למבחן החקירה הנגדית, ולא הונחה תשתית מספקת להוכיח כי אכן אלה העלויות הכרוכות בהחלפת הריצוף, נראה כי פיצוי בדמות החלפת הריצוף מחטיא את המטרה ואיננו נכון.

...

בחלק הרלוונטי לענייננו, קרי רצפת חדרי המגורים והמטבח, התובעים בחרו, על פי אותו מסמך את הריצוף, ושם צויין " רצפת חדרי המגורים והמטבח סוג ונציה 60/60 גוון בז/ מק''ט 40214". באותו טופס, כלולה הצהרת התובעים ושלפיה הם מצהירים: " אנו מאשרים בזאת את בחירתנו לגבי פרטים מסויימים בדירה שרכשנו מחברת סבנטל בע''מ.

העניין התחיל לעלות שוב ושוב, לאחר שהתובעים, ובסיוע בתם, בדקו אל מול דיירים נוספים בבניין אשר הזמינו ריצוף לפי אותו מק''ט, כאשר אין חולק כי 18 דירות בבניין רוצפו בריצוף לפי אותו מק''ט. אין חולק גם, כי סופקו מרצפות לפי אותו מק''ט בגוון שאיננו זהה לדוגמה שהתובעים ראו, עובר לביצוע ההזמנה, מאחר והריצוף שסופק בשלב מאוחר יותר, היה לפי סדרה חדשה הנושאת את אותו מק''ט. ב''כ התובעים ביקשה להיבנות מהסוגייה של שינוי סדרה, ולהסיק מכך את המסקנה כי עסקינן בריצוף אחר, ולא היא.

מכאן, שאין כל בסיס להודעה לצד שלישי, ודינה להידחות.