בקשה לתיקון כתב תביעה מעבר לסמכות בית המשפט

מעבר לכל האמור ולכך שהתובעים לא מצאו מקום להסביר התנהלותם בתצהיר, טעם המצדיק את דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה כשלעצמו (הן בהיבט של תקנה 27 הנזכרת לעיל והן בהיבט של תקנה 46 בדבר סמכות בית המשפט להתיר תיקון כתב התביעה) - חוסר תום הלב של התובעים, עולה גם משלל טיעוניהם של התובעים בעיניין זה במהלך ניהול ההליך, בכתבי בי הדין מטעמם ובדיון, כפי שפרטתי לעיל.

...

לבסוף אציין כי הנתבע ביקש לסלק את תביעת התובע על הסף, ולבסוף ביקש לדחותה, מבלי שנימק מדוע יש לדחות את התביעה ולא למחקה.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, נדחית.

בקשת הנתבע מתקבלת כך שאני מורה על מחיקת תביעתו של התובע, ותיוותר על כנה תביעתה של התובעת על סך של 1,500,000 ₪.

כיוון שסכום התביעה המתוקן אינו נמצא בסמכות בית משפט שלום, התבקשה העברת התיק לאחר התיקון "במצבו AS IS" לביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

התיק יעבור לבית משפט מחוזי ויוגש כתב הגנה.

ביחס לתיקון כתב תביעה בעידן התקנות החדשות נקבע בין היתר בסעיף 16 להחלטה: "... עם זאת, ברוח התקנות החדשות ציין בית משפט זה במספר החלטות שניתנו בעת האחרונה, כי נוסחה של תקנה 46, כמו גם תכליתן של התקנות החדשות, "מצדיק[ים] בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות כיום, משהיה מקובל

...

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

ואולם, מאחר שהגעתי למסקנה שיש להתיר תיקון של כתב התביעה לגבי מרבית התיקונים המבוקשים בבקשת התיקון (בהם לא דבק שהוי כה גדול), אזי יש הצדקה לטעמי להתיר גם תיקון זה בכדי לאפשר הכרעה כוללת ככל האפשר במחלוקות בין הצדדים, חלף הפניית סימון להגשת תביעה נפרדת בעיניין זה. אשר לאירועים נוספים שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה ומבוקש לתקנו כדי להוסיפם, קרי מעשי קפוח נטענים נוספים (מעבר לטענת הנטילות) ופסקי דין שניתנו בין הצדדים לאחר הגשת התביעה, מאליו מובן כי לא היה ניתן לכלול אותם בכתב התביעה המקורי.

טענותיהן של סימון מקובלות עלי בהקשר זה. במענה לטענותיו של רמי בבקשת הסילוק בדבר העדר עילה, העדר יריבות וחוסר סמכות עניינית, השיבו סימון כי כתב התביעה כמו שהוא מגלה עילת תביעה נגד רמי, וכי אם בית המשפט יקבע אחרת אזי עליו להורות על תיקון כתב התביעה נגד רמי חלף סילוקה על הסף.

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

בעיניין זה אציין כי המבחן לסמכות בית המשפט אינו המיומנות של השופט כאמור בסעיף 5 לכתב התביעה, אלא על פי מבחן הסעד.

כב' הרשם ציין, תוך הפנייה לפסיקה, כי "בתי המשפט נוטים שלא לקבל תביעה לסעד הצהרתי, מקום בו ביכולתו של התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד אופראטיבי. במקרה כזה, על התובע להוכיח אינטרס לגיטימי המצדיק בירור תביעתו כתביעה לצוו הצהרתי" (סע' 7 להחלטה); כי גם בכתב התביעה המתוקן כותב המערער כי הפרת זכותו מונעת ממנו זכות בשווי 2,150,733 ₪; וכי "הדעת נותנת כי תכליתו של הסעד ההצהרתי להכשיר בהמשך תביעה כספית. גם אם לכאורה אין זו מטרתו המוצהרת של המבקש, הרי שזכייה בסעד ההצהרתי תפתח בפניו את הדרך להגיש תביעה כספית, שאחרת הסעד המבוקש ייחשב לאקדמי. זהו בדיוק המקרה בו יש לכמת את התביעה ולשלם את האגרה בהתאם. אין מקום לפיצול ההליך בדרך מלאכותית על ידי קיום דיון מקדים בתביעה לסעד הצהרתי ולאחריו הגשת תביעה כספית" (סע' 8 להחלטה).

נושא מרכזי יותר בעיניין מיר, מעבר לאמירה כללית בעיניין חשיבות כללי סדר הדין האזרחי (שאינם "תכנית כבקשתך", סע' 1 לפסק דינו של כב' השופט שטיין), הוא רצונו של תובע לנהל הליך לקבלת סעד הצהרתי כאשר יש בידו לעתור לקבלת סעד אופראטיבי (ור' לעניין זה גם הערתה של כב' השופטת ברק-ארז).

...

במאמר מוסגר יצוין כי מעת כניסתן לתוקף של התקנות (כהגדרתן לעיל), אין עוד מתכונת הליך מסוג "המרצת פתיחה". למעשה, ניתן לדחות את הערעור לפי הוראות תקנה 148(ב) לתקנות באשר אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה עליה הוגש הערעור, הממצאים שנקבעו בהחלטה תומכים במסקנה המשפטית; ואין בה טעות שבחוק.

הערעור נדחה.

בתגובתו מיום 2.11.22 בעיניין הסמכות הודיע ב"כ התובע כי הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה אם בסמכותו לידון בכלל סעדי התביעה, או שמא על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולפיצול סעדים.

מדובר, אפוא, במחיקת התביעה באופן המאפשר הגשתה לבית המשפט המוסמך, אך לא בהעברה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, וממילא לא חלה הוראת סעיף 79(ב) לחוק, הקובעת את הכלל של "לא יעבירנו עוד". ב"כ התובע טען כי העברת הדיון פעם נוספת תיגרום לנאשם ענוי דין של ממש, לנוכח הזמן הרב שעבר מאז ביצוע ההפקעה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שהסמכות לדון בתביעה אינה מסורה לבית משפט זה. אנמק את החלטתי תוך התייחסות לטענות השונות שהעלה התובע בתגובתו הנ"ל מיום 2.11.22: תיארתי לעיל את ההליכים שהתקיימו בפני וועדות הפיצויים.

עם זאת, כאמור, עצם זכותו של התובע לפיצויים לא היתה שנויה במחלוקת ולא נטען כי ועדת הפיצויים אינה מוסמכת לדון בה. התובע טען כי החלטת ועדת הפיצויים האחרונה למחוק את התביעה עולה לכדי הוראה על העברת הדיון לבית משפט אחר מחמת העדר סמכות עניינית, ובהתאם לסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט חל הכלל של "לא יעבירנו עוד". אינני מקבלת טענה זו: מהלך הדברים מראה כי בדיון ביום 21.11.19 בית המשפט הביע את עמדתו והציע לב"כ התובע למחוק את התביעה.

לנוכח כל האמור אני מורה על מחיקת התביעה על הסף, כאשר לתובע שמורה הזכות להגיש את תביעתו לוועדת הפיצויים.