בקשה לתיקון כתב תביעה לאחר תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט

דיון והכרעה לאחר עיון באשר מונח לפניי לרבות בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות הבקשה למתן רשות ערעור מבלי להזקק לתגובת המשיבים בהתאם להוראת תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א").

בנוגע לצרוף בעלי דין נקבע בתקנה 26(א) לתקנות סד"א לאמור: "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובילבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". ובאשר לסמכות בית המשפט להורות על תיקון כתב טענות נקבע בתקנה 46(א) לתקנות סד"א לאמור: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". בפסיקה נקבע, אם כי בנוגע לצרוף תובע, אך ניתן להקיש מכך גם לעניין צירוף נתבע, שעל מבקש הצירוף להראות שבעל הדין שצירופו מתבקש דרוש כדי לאפשר הכרעה ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה, ובכלל זה במקרה בו לא ניתן לספק פיתרון שלם ויעיל לתובענה מבלי שפסק הדין שיינתן בה יקים מעשה בית דין גם כלפי בעל הדין הנוסף שצירופו מבוקש או שמתעורר חשש שמא תפגע זכותו אילמלא הצירוף (רע"א 5861/15 עריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ , פורסם במאגרים האלקטרוניים).

...

המשיבה 1 פעלה כנדרש, הגישה הבקשה לתיקון כתב התביעה, ולאחר שנתקבלו תגובות יתר הצדדים ניתנה ביום 17.01.2023 החלטת בית המשפט קמא במסגרתה נעתר למבוקש, והורה למבקש ולמשיב 2 להגיש כתבי הגנה בהתאם.

דיון והכרעה לאחר עיון באשר מונח לפניי לרבות בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות הבקשה למתן רשות ערעור מבלי להיזקק לתגובת המשיבים בהתאם להוראת תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א").

עם זאת, חזקה על הערכאות הנכבדות, כי עקרון כיבוד הערכאות הוא נר לרגליהן, וככל שמי מהן תמצא לעכב ההכרעה במחלוקת בין המבקש והמשיבה 1 הנסובה סביב הזכויות בבית המגורים הבנוי בשטח משקו של המשיב 2, היא תעשה כן. על יסוד האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

נטען כי התיקון נידרש משלושה טעמים: הראשון, הוספת עובדות חדשות שהתרחשו והתבררו לאחר הגשת התביעה ואשר לא היו יכולות להיות בידיעת התובע בעת הגשתה; השני, השלמת חוסר בכתב התביעה, הן ביחס למערכת ההסכמות בין הצדדים ולמסמכים והן ביחס לנימוקים ולטענות משפטיות; והשלישי, עניינים שעלו מהחלטת בית המשפט בסעד הזמני ובדיון בבקשה לביזיון בית משפט.

לטענת התובע יש להעתר לבקשה, בהתאם לגישתה הליבראלית של הפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות, העומדת בתוקפה גם לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

לפיכך, ולנוכח גישת הפסיקה לאחר התקנתן של תקנות סדר הדין החדשות, המשקפת בחינה קפדנית ומצמצמת יותר ביחס לתיקון כתבי טענות, יש לדחות את בקשת התיקון.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי ענייננו נכלל בגדרם של המקרים בהם אף אם תינקט בחינה קפדנית של הבקשה, יש להתירה.

עם זאת, חלוף המועד הקבוע בתקנה 49(ב) אינו שולל מבעל דין את האפשרות לבקש לתקן את כתב טענותיו, ואינו מונע מבית המשפט להיעתר לבקשה, בנסיבות המתאימות, בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בתקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (עניין ריץ' אנד רויאל, פסקה 17; עניין פלונית, פסקה 12).

בהינתן מכלול השיקולים, ובהתחשב גם באינטרס הציבורי בקיומו של הליך משפטי יעיל והוגן ובמניעת התדיינויות נוספות בעתיד - יש להיעתר לבקשת התיקון בצד חיוב התובע בהוצאות ומתן אפשרות לנתבעים להגיש כתבי הגנה מתוקנים.

נטען כי אין בבקשה הסבר מדוע מוגשת הבקשה רק כעת לאחר שבעבר כבר ניתנה למבקש ההזדמנות לתקן את כתב התביעה לאור תצהיר נתבע-1.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"): "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או ימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". גישת בתי המשפט, בסוגיית תיקון כתבי טענות, לאורך השנים, הייתה ליברלית.

...

שוכנעתי כי התיקון המבוקש נתמך באופן מלא במפורט בתצהיר נתבע-1 בסעיפים 3-7 ולא כטענת המשיבה סעיפים 3-4 בלבד.

השלישי, האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב - משקבעתי כי התיקון נדרש וחיוני, בעת שההליך מצוי בשלב מקדמי יחסית, בעת שהכרחי לדון בסוגיית החבות אשר תשליך על המשך ניהולו של ההליך, שוכנעתי כי את הפגיעה הדיוניות במשיבה ניתן לרפא באופן מידתי ובפסיקת הוצאות.

בניסיון לייעל ולקצר את ההליך, החלטתי על פיצול הדיון לשאלת החבות ולאחר מכן שאלת הנזק.

לאור המפורט אני קובעת כי המבקש התנהל בתום לב. מכל המקובץ, החלטתי לקבל את הבקשה לתיקון סעיף 7 לכתב התביעה.

דיון והכרעה הבקשה לתיקון כתב התביעה - המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"): "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או ימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". גישת בתי המשפט, בסוגיית תיקון כתבי טענות, לאורך השנים, הייתה ליברלית.

הרביעי, האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב – בהתאם לאמור לעיל, לאור הקביעה כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר דחיית הבקשה לפיצול סעדים, ולאחר שקבעתי כי סעד פצויי הקיום הנו חיוני ומרכזי, בעת שסעד האכיפה אינו רלבאנטי כיום, אני קובעת כי המבקשים התנהלו בתום לב. מכל המקובץ, החלטתי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה על כל רכיביה.

...

החלטתי לקבל גם בקשה זו. התביעה, הוגשה על ידי ולנסי ז'אן מרק וויקטור ואיינשטיין לוגיסטיקה בע"מ (להלן: "המבקש", "המבקשת" וביחד - "המבקשים"), , נגד הנתבעים דוד אזולאי, רענן כהן ומזמור (אזולאי) לדוד קרית השרון בע"מ (להלן: "המשיב", "המשיבה" וביחד – "המשיבים") בטענה להפרה של הסכם הבנות מיום 29.9.21 והסכם שיווק מיום 12.10.21 שנחתם בין המבקשת למשיבה (להלן: "הסכם ההבנות" ו- "הסכם השיווק").

המדובר במכתב סתמי וייעודי אשר הוכן לצורך הליך זה, חסר פירוט אשר אינו מפנה לזכויות, חשבונות, אסמכתאות או כל תימוכין לנטען בו. יתר על כן, בחירת התובעים לצירוף האישור של מר עאמר, על פני צירוף סימוכין ואסמכתאות כנדרש, מחזקת את המסקנה כי הינם מתקשים לעמוד בנטל הנדרש לשכנע את בית המשפט כי נסיבות המקרה מצדיקות לפטור אותם מהפקדת ערובה בכלל או מהגדלתה בהתאם למבוקש.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי אין לקבל הצעה זו. תקנה 157(א) לתקנות וסעיף 353א לחוק אינם מתייחסים באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך.

לאור האמור לעיל, בעת שמדובר בתובע-1 יחיד ותובעת-2 שהיא חברה בע"מ, אשר חוייבה בהפקדת ערובה בשיעור של 25 אלף ₪, בעת שהתביעה בנוסחה המקורי עמדה על סך של כ- 2.8 מיליון ₪ ואילו כעת, בנוסחה המתוקן, היא עומדת על סך של 21 מיליון ₪, מצאתי כי דין הבקשה שלפני להתקבל בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק ובקשר עם תובעת-2 בלבד.

כאמור בו, בקשת רשות העירעור נדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות)).

בהתאם להלכה זו, שלפיה אין להתיר תיקון כתב תביעה אם הדבר יביא לעיוות דין, אף נקבע כי "הלכה היא, כי כאשר מוגשת בקשת לתיקון כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, יש לבחון אם התיקון חורג מעילת התביעה המקורית. אם כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית, אין להתיר את תיקון התביעה, שכן התרתו תיגרום פגיעה באינטרסים של הנתבע. זאת, משום שתיקון כתב התביעה ימנע ממנו טענת היתיישנות, אשר הייתה עומדת לו אילמלא התיקון" (רע"א 6590/10 אשתייה נ' מדינת ישראל (28.5.2012)‏, כבוד השופט א' גרוניס, פסקה 11).

אף לא ניתן לומר כטענת המשיב, כי מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד שניתן לבקש את ביטולו מטעם זה. כידוע, הכלל בעיניין ביטול החלטה (או פסק-דין) שניתנה במעמד צד אחד בהתאם לתקנה 131 בתקנות (התקנה המקבילה לתקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), הוא כי ניתן לבקש זאת רק לגבי נסיבות שבהן בעל הדין שבעניינו ניתנה החלטה היה בבחינת בעל דין "נפקד". כלומר, מצב שבו הוא לא התייצב או לא הגיש כתב טענות, חרף זאת שנידרש לעשות כן על-פי הדין (רע"א 2373/17 אוריון נ' טולציס (27.4.2017)‏‏, א' רובינשטיין, פסקה י).

...

כך בייחוד בנסיבות שבהן מדובר בבקשת רשות ערעור, בשונה מערעור ובנסיבות שבהן בקשת רשות הערעור מתקבלת אך ורק במובן זה שהעניין מוחזר אל הערכאה הדיונית כדי שתדון מחדש בעניין שלגביו ניתנה החלטת הביניים שבעניינה הוגשה בקשת רשות הערעור.

השיקולים האמורים עומדים אף בנסיבות שבהן כאמור, בקשת רשות הערעור מתקבלת רק לשם החזרת העניין לדיון מחודש בבית המשפט קמא ובנסיבות שבהן ברור מעיון בהחלטה שכך ייקבע.

מכל הטעמים האמורים, הבקשה נדחית.