בקשה לתיקון כתב תביעה לאחר קדם משפט בשל גילוי ראיות חדשות

בטרם נדרש לשאלה האם אומנם בנסיבות המקרה דנא התיקון יעמיד על מכונו את השאלה המצויה בליבת המחלוקת בין הצדדים, ראוי כי נאמר שבהלכה הפסוקה נקבע שככלל על בית המשפט לגלות מדיניות ליברלית באשר לבקשות המוגשות לתיקון כתב תביעה (ראה ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל פד"י מא(1) 755), אלא אם יש בתיקון כדי ליצור קפוח הצד שכנגד, או כי הבקשה כרוכה בהתנהגות שלא בתום לב מצד המבקש, או כי קיים איחור ניכר בהגשת הבקשה.

אומנם, כבר נקבע כי "כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה של עניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור, וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעיניין התביעה המקורית כימעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון" (ראה סעיף 6 לפסק הדין בעיניין משען).

לעת הזו, ההליכים המקדמיים הושלמו, ובדיון מיום 1.6.20 הוריתי על הגשת ראיות תוך שקבעתי קדם משפט מסכם.

בהמשך דבריו ציין ביהמ"ש, שככלל בתי המשפט נוהגים גישה ליבראלית בסוגיית תיקון כתבי תביעה, "ואולם, אין משמעות הדבר כי יתאפשר תיקון שכזה באופן אוטומאטי, בהיעדר כל הצדקה והסבר המניחים את הדעת. הנתונים מסביב אך עומדים בסתירה מסוימת לכאורה לבקשת התיקון. סתירה אשר המבקשת לא הסבירה. זאת בייחוד כאשר, כבמקרה שבפניי, ניכר כי אין מדובר בתיקון קל, המבהיר ומוסיף לעובדות ולטענות המצויות בכתב התביעה המקורי, אלא בהוספת עובדות ועילות חדשות לחלוטין, השונות במהותן מן הנשקף בכתב התביעה המקורי, אשר הוספתן מתבקשת רק לאחר ש"נתפסה ה[מבקשת] בקלקלתה" כדברי בית משפט קמא" (שם, שם).

...

עם זאת, כבר בשלב זה ייאמר כי על רקע החלטתי מיום 10.9.20, חזרו בהם התובעים מדרישה זו, אחר שהבהירו כי יפעלו בעניין זה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8, שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק החקירה". על מנת שהתמונה תיפרס במלואה, הכרח כי נסקור תחילה את עיקרי טענות הצדדים בתיק העיקרי, מתוך שתוכנם ישרת הבנה מעמיקה יותר ביחס לעמדות הצדדים ולהחלטה המתחייבת בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב התביעה.

התובעים טענו כי בדרך הילוכם הסתירו מהם הנתבעים את העובדה כי זכותה של רמ"י לבצע השבת הקרקע לחיקה במקרה של שינוי ייעוד, וכי עילות משפטיות שונות מתאגדות לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעים בעלות שווי רכישת החלקות ובהיקף הרווח שהיו התובעים מפיקים אילו היו רוכשים חלקות בעלי תכונות שסברו כי הן נלוות לאותן חלקות.

מסקנה זו נכונה מטעם נוסף.

כלל נימוקי התובעים אינם יכולים לשרת מסקנה כי התיקון יסייע להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

אומנם, דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, וככלל ביהמ"ש ייטה להיעתר ברוחב לב לבקשות לתיקון כתב תביעה.

החלטה שלפיה בתביעה להסרת קפוח אין לאפשר את הסרת קפוח לאחר גילוי ממצאים שהתגבשו בעקבות חקירה, דרישה ומתן חשבונות לא מתיישבת עם מהות ההליך ועם הסעדים שמבוקשים בו. הנתבע טוען מצידו כי הבקשה לתיקון כתב התביעה מנוגדת להוראות ההסכם ולכוונת הצדדים כפי שהיא עולה באופן ברור מחלופת ההתכתבויות שקדמה לחתימתו.

טענה זו נטענה מבלי שנתמכה בראיה ממשית שלפיה מידע חדש אליו נחשפה התובעת מחייב את תיקון כתב התביעה.

הנוהג של בעלי המניות לשלם הוצאות פרטיות מכספי החברה היה קיים כל השנים והיה בידיעתה של התובעת ולכן גילוי מסמכים משנים אלה לא שינה דבר.

נקבע כי כאשר מועבר תיק לבוררות בשלב מיתקדם זה של ההליך, לאחר שהסתיים קדם המשפט והמסמכים כבר התקבלו, העובדה שבכתב התביעה שכנגד ביקש המבקש לשמור לעצמו את הזכות לתקן את התביעה לא מובילה למסקנה כי הסכמת הצדדים להעברת הסיכסוך לבוררות כללה בחובה הסכמה להסמיך את הבורר לקבל את הבקשה להגדיל את סכום התביעה (ת"א (שלום נת') 12761/04 אורן נ' אנגלמן ובניו סוכנות לביטוח (1999) בע"מ (24.3.2010), להלן: עניין אורן).

...

פרשנות ההסכם כמוצע על ידי הנתבע מובילה למסקנה כי התובעת כבלה עצמה מיוזמתה, מבלי שהתבקשה לכך, לסכום התביעה, וזאת בניגוד גמור לעולה מכתב התביעה.

אוסיף, כי מסקנה זו לא מקפחת את הנתבע, כנטען על ידו.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבע טען כי אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה גם לגופו של עניין.

בקשה לתיקון כתב תביעה היא הבקשה שלפני, אלא שהכותרת אינה מבטאת את ה'סיפור' כולו – קרי, כי הבקשה הוגשה לאחר סיום שמיעת הראיות, במהלך תקופת הגשת הסיכומים, וכי מבוקש לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת שני נתבעים חדשים שלא היו בעלי דין בתיק דנא, ובנוסף לצרף ראיה שמשמעותה מהוה שינוי לכאורה בתשתית העובדתית של הטענות בכתב התביעה, שהיה הבסיס להוכחות ושעל פיו נשמעו הראיות בתיק.

לאחר שכבר הסתיים שלב שמיעת הראיות ועל הצדדים היה להגיש סיכומים, הגישה התובעת "בקשה לתיקון כתב תביעה הוספת ראייה והארכת מועד להגשת סיכומים עד לאחר הכרעה בבקשה". במסגרת בקשת התיקון מבוקש "לצרף לכתב התביעה שני נתבעים נוספים" את חברת הליקון כנען בע"מ, ואת חברת אבן ישפה בע"מ. כן מבוקש "להתיר למבקשת לצרף כראיה בתיק הסכם מיום 12.7.17 שנערך בין הליקון לאבן ישפה המתייחס להופעות המשותפות...". את הטעם לבקשה תמכה התובעת בטענה כי את התביעה הגישה מתוך הנחה כי הנתבעים "הם מען הקצה של הרווחים נשוא המופעים המשותפים נשוא התביעה" (סעיף 1 לבקשה) ואלו במהלך אוקטובר 2010 השתנתה הנחת המוצא (סעיף 2.8 לבקשה) בגלל גילוי קיומו של הסכם אחר שהוסתר מהמבקשת, כך לטענתה, ולפיו יתכן כי יש 'נהני קצה' שאינם הנתבעים.

אמנם צודקת התובעת כי גישת בתי המשפט בנוגע לתיקון כתבי טענות, היא גישה ליבראלית, כך הורתה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ("בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו...") כך מורה תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 התומכת אף היא בגישה הליבראלית: "(א) בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". ואולם ה'גישה הליבראלית' כגישת בתי המשפט וכגישת מתקין התקנות אינה מתיישבת עם כל שלב משלבי ההליך, ואין הליברליות שבה נוקטים בתי המשפט מהוה מטרה בפני עצמה וכפי שנאמר במפורש בתקנה 46 הנ"ל יש לתת את הדעת ל"שלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה", והכלל הנוהג משכבר הוא כי לאחר שלב קדם המשפט קשה יותר להידרש בחיוב לתיקון כתב טענות (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 366), שבעתיים לאחר סיום שלב ההוכחות.

...

למקרא הבקשה ולאחר שאפשרתי לצדדים להגיב ולהשיב, ומשסברתי כי יש לדחות את הבקשה, זימנתי את הצדדים לדיון והבעתי את עמדתי זו תוך הצגת הצעה לתובעת אותה אזכיר בהמשך.

אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

ככל שהתובעת מבקשת לסיים תביעה זו בדרך של פסק דין, הרי לאור דחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה ולהוספת ראיה – אני מורה לתובעת להגיש סיכומיה תוך 20 ימים מעת הודעתה, כאמור.

ברם, אין האמור משנה את העובדה, כי הליך זה הוגש על גבי טופס שאינו חתום על ידי עו"ד אלא על ידי התובעת (הגם שצורף יפוי כוח לכתב התביעה) והתובעת גם נכחה בדיון קדם משפט ללא יצוג משפטי.

בנסיבות הללו אין לחסום הרמטית את הדרך להגיש בקשה לגילוי מסמכים חרף חלוף המועד לכך וזאת בהיתחשב בקבלת ייצוג משפטי לאחר דיון קדם משפט.

יצוין, כי לפי המסמכים שהוגשו בהליך, הוראה לגבי קליטת עובדים חדשים מחוסנים בלבד, באה במסגרת חוזר מנכ"ל מיום 28.02.21 היינו לאחר שהתובעת החלה בהליכי המיון המתוארים בתביעה (ראה סעיף 2 לתביעה לגבי עריכת ריאיון ביום 28.01.21).

יודגש, כי לא הוגשה בקשה לתיקון התביעה כך שהנוסח העומד לדיון הוא כפי שהוגש על ידי התובעת עצמה.

אם קיימים בכל זאת הבדלים בגירסאות לגבי מהות המשרה, נידרש לברר את מהות התפקיד המדויקת בדרך של שמיעת ראיות.

...

משכך, לא ברור כיצד חוברת טפסים של מועמד לתפקיד קשורה למחלוקת בבסיס תובענה זו. סדרת לומדות כולל פירוט תאריכים זמן וציון: הבקשה נדחית.

נהלי משרד הבריאות לגבי עובדים לא מחוסנים: אין הסבר בבקשה מה נדרש מעבר לחוזר מנכ"ל מיום 28.02.21 המצורף לכתב ההגנה ולכן הדרישה נדחית, משנראה כי קיים מענה בכתב ההגנה הקיים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

התובעים הגישו מספר בקשות (ובכללן בקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים 2 ו-3), ולאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה (ביום 15.9.22) הגישו בקשה שכותרתה "השלמת ראיות לכתב התביעה". בעקבות החלטת בית המשפט מיום 19.10.22, הגישו התובעים, באמצעות בא כוחם החדש, בקשה לתיקון כתב התביעה, וזאת, לטענתה, בשיהוי של למעלה מ-18 חודשים מן המועד להגשת כתב הטענות האחרון בתיק, ובנגוד להוראות תקנה 49(א) ו-(ב) לתקנות, המורות להגיש בקשה כגון דא "... לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון". על כן, חוסר תום לבם של התובעים והשהוי הרב שננקט על ידם מצדיקים איפוא את דחיית בקשתם.

ככל שמבוקש לצרף עובדות חדשות לכתב התביעה, הרי שאלו היו באמתחתם עוד קודם להגשת כתב התביעה המקורי ללא קשר לתלות בשפה משאם יכלו לשטוח זאת לפני עורך דינם, לא ברור כיצד לאחר מספר שנים מיום הווצרות עילת התביעה ושנתיים וחצי לאחר הגשתה, נזכרו פתע בכך שבא כוח הנתבעת הרימה או לא הרימה דפים או הסתירה כקונספירציה שיחתמו על מסמכים בלי לדעת על מה הם חותמים (ואם ראו זאת לא ברור מדוע שתקו, משאין כל קשר לשפה כמו גם מספרים אינם דורשים ידיעת שפה), ולא ברור איך כל הזיכרון בנוגע למעמד החתימה בשנת 2016 קם במלוא עוצמתו בשנת 2023, שנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, כל שכן שני המועדים השונים שהם מעלים כמועד גילוי – שניהם היתרחשו עוד לפני הגשת כתב התביעה המקורי? יוער, כי גם הטענה בנוגע לאיחור בסיום שלבי בנייה או כי הנתבעת 1 לא החלה לבנות בזמן או כי לא הושלמו עבודות הבנייה הייתה באמתחתם (ובעניין זה היתקדמות בקצב הבנייה בכל הנוגע לעילה שמבוקש להוסיף לפי חוק המכר דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) ובודאי שיש בה להוביל לתיקון כתב הגנה באופן משמעותי תוך צירוף ראיות בנוגע לסיום השלבים או מדוע לא סוימו השלבים במועד (האם מדובר בעיניין שבשליטת הנתבעת).

עם זאת, הטענה כלפי הנתבע 3 היא לרשלנות והפרת חובת הנאמנות ואי גילוי ולכן הטענה כשלעצמה מתיישבת עם הטענה שלא ידעה על מה היא חותמת וניתן לעשות בכך שימוש במסגרת דיון ההוכחות.

...

ה הקושי הוא שגם אם בית המשפט סבור כי יש להיעתר בצמצום, אם בכלל, לבקשה לתיקון (כך למשל עת יש הבדל מהותי) הרי שיכול והמשמעות המעשית היא מחיקת כתב התביעה והגשתו מחדש לאחר הטלת הוצאות לטובת הנתבעים שקיימו דיון והגישו כתב הגנה ועדיין הם מצויים תחת סיכון להגשה מחדש וכתיבת כתב הגנה מחדש ודיון חדש, ואם כך הדבר, הרי שיש בדבר להאריך את ההליך לעומת מקרה בו יותר תיקון תחת אותן הוצאות וקביעת דיון נוסף כבר עתה לעומת מחיקה, או אז יש להמתין שוב להגשת כתב הגנה ולאחר מכן ייקבע דיון – כשמהמועד מרוחק הרבה יותר.

משמבחינת הנתבעים יכול ובסופו של דבר אם תימחק התביעה ותוגש מחדש כי אז ממילא יידרשו להגיש כתב הגנה חדש/מתוקן ולהשקיע משאבים והוצאות תושתנה בכל מצב בין אם תחת היתר לתיקון נרחב (שההוצאות הן מוגברות ביחס לתיקון שהותר על ידי בית המשפט) ובין אם תחת מחיקת התביעה והגשתה מחדש באופן שמבחינה פרקטית אין הבדל מהותי בין השניים והם כבר יכולים לעמוד על טיבו של התיקון מבחינת השקעת המשאבים הכרוכים מצידם עת הם כבר בתוך ההליך תחת ייצוג קיים, הרי שאז הגורם אותו יש לנטרל הוא אינטרס הציבור הנפגע כפי שתואר לעיל אשר התקנות החדשות מעלות אותו על נס. על כן, מקום בו הנתבעים סבורים כי הם יכולים לעמוד בהגשת כתב הגנה מתוקן תחת סד זמנים דחוק באופן שיוגש עד שבוע לפני מועד דיון קדם המשפט שנקבע באופן שלא ידרוש דחיית מועד הדיון – כי אז אתיר את התיקון בכפוף לתשלום הוצאות.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.