הרביעי, האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב – בהתאם לאמור לעיל, לאור הקביעה כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר דחיית הבקשה לפיצול סעדים, ולאחר שקבעתי כי סעד פצויי הקיום הנו חיוני ומרכזי, בעת שסעד האכיפה אינו רלבאנטי כיום, אני קובעת כי המבקשים התנהלו בתום לב.
מכל המקובץ, החלטתי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה על כל רכיביה.
"תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטירחה הצפוי, וסכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הנה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מינהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".
(פס' 4)
כפי שעולה מהחלטה להפקדת ערובה, נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בתשלום הוצאות הנתבעים, ככל שאלה ייפסקו, והסתפקה בטענה, אשר נטענה גם בתגובה שלפני, לחוסנו הכלכלי של תובע-1.
אשר להוצאות בגין בקשת הנתבעים להגדלת שיעור הערובה, בעת שהבקשה הוגשה במסגרת תגובתם לבקשה לתיקון כתב התביעה ובכפוף לקבלתה, איני עושה צו נוסף להוצאות בגין בקשה זו.
תז"פ ליום 24.5.23 לקבלת אישור על הגשת כתב התביעה המתוקן, תשלום האגרה וההוצאות.
...
החלטתי לקבל גם בקשה זו.
התביעה, הוגשה על ידי ולנסי ז'אן מרק וויקטור ואיינשטיין לוגיסטיקה בע"מ (להלן: "המבקש", "המבקשת" וביחד - "המבקשים"), , נגד הנתבעים דוד אזולאי, רענן כהן ומזמור (אזולאי) לדוד קרית השרון בע"מ (להלן: "המשיב", "המשיבה" וביחד – "המשיבים") בטענה להפרה של הסכם הבנות מיום 29.9.21 והסכם שיווק מיום 12.10.21 שנחתם בין המבקשת למשיבה (להלן: "הסכם ההבנות" ו- "הסכם השיווק").
המדובר במכתב סתמי וייעודי אשר הוכן לצורך הליך זה, חסר פירוט אשר אינו מפנה לזכויות, חשבונות, אסמכתאות או כל תימוכין לנטען בו. יתר על כן, בחירת התובעים לצירוף האישור של מר עאמר, על פני צירוף סימוכין ואסמכתאות כנדרש, מחזקת את המסקנה כי הינם מתקשים לעמוד בנטל הנדרש לשכנע את בית המשפט כי נסיבות המקרה מצדיקות לפטור אותם מהפקדת ערובה בכלל או מהגדלתה בהתאם למבוקש.
בנסיבות אלה, אני קובעת כי אין לקבל הצעה זו.
תקנה 157(א) לתקנות וסעיף 353א לחוק אינם מתייחסים באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך.
לאור האמור לעיל, בעת שמדובר בתובע-1 יחיד ותובעת-2 שהיא חברה בע"מ, אשר חוייבה בהפקדת ערובה בשיעור של 25 אלף ₪, בעת שהתביעה בנוסחה המקורי עמדה על סך של כ- 2.8 מיליון ₪ ואילו כעת, בנוסחה המתוקן, היא עומדת על סך של 21 מיליון ₪, מצאתי כי דין הבקשה שלפני להתקבל בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק ובקשר עם תובעת-2 בלבד.