בקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף חוות דעת רפואית נוספת

בשלב זה, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רפואית נוספת בתחום הנפשי.

...

לפיכך, כך נטען, מינוי מומחה מהווה "ירידה בלתי רצויה של בית המשפט לזירת המחלוקת שבין הצדדים". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

גם באשר להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין מינוי המומחה מטעמו, סבורני כי אין מקום להתערב.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ראש וראשון, צודקת הנתבעת בטענתה, כי צירוף חוות דעת רפואית נוספת טעון הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה; שהרי לצורך הוכחת טענות רפואיות יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי (תקנות 15(א)(2) ו - 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, להלן: התקנות).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

מכל האמור לעיל אני נעתרת לבקשה ומתירה לתובע לתקן את התביעה על ידי צירוף חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי.

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטרי.

מהמסמכים שצורפו לבקשה מיום 14.5.2023 (שעניינה הארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה), עולה כי ביום 30.8.2020, טרם הוגש כתב התביעה הונפקו עבור התובעת מרשמים דיגיטאליים לציפרלקס, תרופה המיועדת לטפל בדכאון וחרדה, על פי מיסמך נוסף מיום 28.4.2021 נרשם על התובעת כי "כשנתיים סובלת מדכאון", במסמך נוסף מיום 6.6.2021 הופנתה לרופא פסיכיאטר להמשך מעקב.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו אני מוצאת לקבל את הבקשה תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעות.

אשר לשאר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבחינת בקשה לתיקון כתב הטענות ראו בעניין רמתיים, פסקה 15 – "עם זאת, הנטייה להיעתר לבקשות תיקון אינה אוטומטית, ומדובר בהחלטה שהיא פרי של איזונים בין שורה של שיקולים, ובכללם: האינטרס של מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך; השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה; שיהוי אפשרי מצדו של מבקש התיקון בהגשת הבקשה; אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך; והאפשרות כי היעתרות לבקשה תכביד על ההליך ותוביל לסרבולו והארכתו (רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.10.2014) (להלן: עניין גזונטהייט); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל‏, [פורסם בנבו] פסקה 4 והאסמכתאות שם (30.1.2014) (להלן: עניין מובילי עטיה). מובן כי שיקולים אלה משמשים יחדיו בערבוביה "ואף לא אחד [...] אינו מוחלט ואינו קונקלוסיבי" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 139 (מהדורה שניה, 2008).

באיזון בין השיקולים השונים אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה בעוד שהנזקים שייגרמו לנתבעות על ידי התארכות ההליך ניתנים לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.

המבקש אינו חולק על כך שהגשת חוות דעת תעסוקתית על דרך הגשת כתב תביעה מתוקן, תחייב היתר למשיבים להגיש כתב הגנה ומתוקן וצרוף חוות דעת נגדית נוספת.

יפים בהקשר לענייננו דבריו של בית המשפט העליון לפיהם: "החלטת בית המשפט שלא להתיר הגשת חוות דעת רפואיות נוספות בשלב זה של ההליך נוגעת לאופן ניהול הדיון – עניין המסור באופן מובהק לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב באופן הפעלתו של שיקול הדעת האמור (ראו: חמי בן- נון וטל חבקין העירעור האזרחי 203- 204 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 25 (12.1.2016)..." (רע"א 6015/16 פלונית נ' ד"ר מיכאל הרלינג (4.9.16)).

...

לאחר עיון ובחינה בבקשה על נספחיה ובהחלטות בית המשפט קמא, נוכחתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בלא צורך בקבלת תגובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

לסיכום, אם כן, לא קמה עילה להתערב בשיקול דעתו הרחב של בימ"ש קמא ובהחלטות הביניים מושא בקשת רשות ערעור זו. כאמור, אין באמור כדי לשלול את שיקול דעתו של בימ"ש קמא להתיר בהמשך ההליך בפניו ועל פי ההתפתחויות בו, השלמת חוות בתחום התעסוקתי או בכל תחום אחר, ככל שיראה הצדקה לכך, ובהתאם לשיקול דעתו.

לאור מכלול המפורט, הבקשה נדחית.

בצד זאת חשוב להדגיש, כי בעקבות תקנות סד"א החדשות ועקרונות היסוד שנקבעו בגדרן, ככלל נכון להקפיד יותר בבחינת בקשות התיקון (רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, בפיסקה 8 (13.7.2022); רע"א 1656/22 בן שטרית נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה, פסקה 10 (25.8.2022); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, בפיסקה 16 (13.9.2022)); דבר הנכון גם בבקשה לתיקון כתב התביעה לשם צירופה של חוות דעת רפואית נוספת (עניין לאומית, פסקה 8).

...

לסיכום, פרופ' גיל קבע כי המבקשת סובלת מנכות של 10% בגין צרידות קבועה בצורה ניכרת; 5% בגין הפרעות בנשימה בצורה קלה ללא השפעה על תפקודי ריאות; 50% בגין הצרות קשה של הוושט ו 20% בגין צלקות הפנים והצוואר עם כיעור ניכר.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.