עילות הביטול הנטענות הן לפי סעיף 24(5) של חוק הבוררות תשכ"ח - 1968, שעניינו בכך ש"הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו" ולפי סעיף 24(6) של החוק שעניינו בכך ש"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן".
בתום היתדיינות ממושכת, ניתן פסק הבורר, מושא בקשת הביטול הנוכחית ובגדרו נדחתה תביעת המבקש והמשיב 3 והם חויבו בהוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
תמצית עקרי הפסק ונימוקיו היו כדלקמן:
נדחתה בקשה של מר מצרי, שהוגשה בשלהי שלב ההוכחות לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת סעדים וצרוף נתבעים נוספים.
המבקש, לאמיתו של דבר, טוען, ששגה הבורר בהכרעתו, הפוזיטיבית, שלפיה החליט להיצמד לכתבי הטענות ולהמנע מעיסוק בעילות ובסעדים שהוספו מאוחר יותר, לרבות בבקשת התיקון שסורבה, ושטעה הבורר משקבע שעילות וטענות שכן התבררו לגופן, לא הוכחו די הצורך.
...
מדובר, אפוא, בהחלטה שיכולה להיות נכונה או שגויה, בעיני ערכאה ערעורית, אך אין מדובר בעניין שנמסר להכרעת הבורר ושהוא לא החליט בו.
אולם, חרף האמור לעיל, שלכאורה חורץ דינה של הבקשה להידחות, על שני ראשיה, ראיתי לנכון לבחון, לגבי כל אחת מהן, שאלה מסוימת, שאותה ניתן "לזקק" מתוך שפע טיעוני המבקש, ושלגביה
אפשר לומר, שככל שיש בה ממש, יכול ותיכנס לגדרי עילות הביטול המוכרות.
מסקנתי היא, לאור האמור, שאם כי, אולי, נכון היה שהבורר ירחיב מעט את תיאור הילוכו בדרך שעשה לקביעות שנעשו בפסק הבורר, גם כך, הפסק עומד בדרישת "שלד הנמקה כללי" ומכיל את
"אבני הדרך" שהוליכו לתוצאת הפסק.
המבקש מלין, למעשה, על כך, שהבורר לא נעתר לבקשה לתיקון ולהרחבה של כתבי הטענות שהתייחסו למחלוקת המקורית, ועל כך שלא הכריע בעניינים שבהם, לשיטתו, חזית ההתדינות הורחבה, לפחות כפי גרסתו הוא.
התוצאה היא, שהבקשה שלפני נדחית, על כל ראשיה, ופסק הבורר, עו"ד ערב, מאושר לפי ס' 28 של חוק הבוררות.