בקשה לתיקון כתב תביעה בתביעת שיבוב לפי חוק הביטוח הלאומי

כמו כן, הגיש המל"ל תביעת שבוב בגין גמלאות ששילם וישלם לתובע 1 בסכום של 2,620,649 ₪.

שנית, בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן (ולא סעיף 2 כפי שנירשם בתשובת המל"ל), נכתב כך: "הנתבעת 2, הנה חברת ביטוח בישראל המבטחת אחריות וחבות הנתבעת 1 בכל התאריכים הרלבאנטיים לתביעה זו בביטוח חבות צד ג' ו/או חבות מעבידים ו/או כל ביטוח אחר..." (הדגשה לא במקור – מ.ב.) הווה אומר: הציטוט שהובא בתשובת המל"ל, אינו מדויק, שכן נטען במפורש לביטוח ביחס לאלי בלבד, ולכך גם התייחסו המלים "כל ביטוח אחר...". לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995, תקופת ההתיישנות של תביעת המוסד תחל ביום קבלת הדיווח או ביום שבו נודע למוסד על ההליכים בין הזכאי למבטח או לצד השלישי, לפי המוקדם.

המל"ל טען שהבקשה הוגשה רק עתה משום שהבין במהלך הדיון האחרון שהתקיים, שהראל טוענת שלא נטען באופן מפורש וברור שהיא מבטחת את ב.מ.ר, במצב דברים זה, למרות שלטענת המל"ל טענה זו מובנת מאליה מכתבי הטענות, יש צורך לטענת מל"ל להוסיף את הטענה באופן מפורש "למען הזהירות". אין לקבל טענה זו. לו סבר המל"ל שיש לייחס להראל אחריות מכוח פוליסת הביטוח גם לב.מ.ר, הוא היה יכול וגם צריך היה לטעון טענותיו בעיניין זה מבעוד מועד, כבר בעת שעתר לתקן את כתב התביעה לראשונה.

...

בדומה, אני דוחה את טענות המל"ל לפי סעיף 68 לחוק.

לסיכום: די בכך שהבקשה לתיקון כתב התביעה מציגה עילה שהתיישנה, דבר שפוגע בהגנתה של אלי, ואינו ניתןן לפיצוי בפסיקת הוצאות, כדי לדחותה.

סיכום: הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית, הן מחמת התיישנות, והן בשל השיהוי הרב שחל בהגשתה.

התביעה הוגשה מכוח הסכם שבוב בין המל"ל למבקשת, במסגרתו התחייבה המבקשת לפצות את המל"ל במקרים בהם היא אחראית לפצות את הנפגע מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- חוק הפלת"ד), ומכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן- חוק המל"ל).

השאלה העיקרית העומדת להכרעה בנידון היא - האם תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 328 (א1)(3) לחוק המל"ל, חלה גם בתביעת שבוב המוגשת על ידי המל"ל מכח הסכם עם חברות הביטוח? זכות השבוב של המל"ל סע' 328 (א) לחוק המל"ל קובע כדלקמן – " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור." סעיף 328 לחוק המל"ל, הוא למעשה מקבילו של סעיף 150 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 אשר בוטל והוחלף בחוק הקיים, ובלשונו - " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [ נוסח חדש], רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 162 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה". סעיף 328 לחוק, קובע, איפוא, את זכותו של המל"ל להגיש תביעת תיחלוף, הנגזרת מתביעת הנפגע, כנגד המזיק, להשבת הסכומים אשר שילם או ישלם המל"ל לנפגע כתוצאה מהתאונה, כאשר המל"ל נחשב כמי שניכנס בנעליו של הנפגע, אשר זכאי להפרע מהמזיק עד לגובה חבותו של המזיק כלפי הנפגע (ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, (2001) (להלן- עניין עמית)).

כך נפסק, כדוגמה, בעיניין רע"א (חי') 16017-06-18 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני (21.8.18)), ואולם ראוי לציין כי פסק הדין האמור ניתן בבקשה לתיקון כתב תביעה, ונקבע שם בפן העובדתי כי המל"ל מושתק מלטעון שלא ידע על ההליך בין הנפגע למבטחת (ראה סע' מ"א לפסק הדין).

...

ואילו בסעיף הוראת המעבר של תיקון 146 נכתב "תחילתו של 328(א1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 56(4) לחוק זה, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), והוא יחול על ביצוע ניכוי, או על ניכוי שמבטח או צד שלישי מבוטח היו רשאים לנכות כאמור באותו סעיף, מאותו מועד ואילך... דברי המחוקק ברורים ופשוטים ואינם מחייבים פרשנות. נקבעה הוראת מעבר שמאפשרת כפשוטה ללא הגבלה להפעיל את התיקון על כל ניכוי שנעשה לאחר יום 1.1.2016 ואילך. חקיקה רטרוספקטיבית מובהקת ומפורשת...אמנם לא מצאנו התייחסות מפורשת לסוגיית תביעות שהתיישנו קודם לתיקון, אך הניכוי שלהם נעשה לאחר התיקון, אולם מצאנו החלה רטרוספקטיבית ברורה הכוללת "כל ניכוי" שנעשה לאחר 1.1.2016.

לסברתי, הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הקובעת תקופת התיישנות מיוחדת, חלה גם בנדון, עת מדובר בתביעת המל"ל מכח הסכם, מסקנה המתחייבת לסברתי הן מלשון הסעיף, הן מתכלית התיקונים שבוצעו בו, והן ממהותו ותכליתו של ההסכם בין המל"ל למבטחות.

מכלל האמור – הבקשה נדחית.

נקבע כי הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הביטוח הלאומי אשר התווספה במסגרת תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק ביטוח לאומי), המאריכה את תקופת ההתיישנות בתביעות שבוב חלה גם על התביעה דנן שהוגשה מכוח ההסכם בין הצדדים.

הנתבעת טענה כי יש למחוק את סעיפים 16-10 לתצהיר מטעם התובע – שעניינם נוהג שהיה קיים בין חברות הביטוח למל"ל מאז ניכנס לתוקף תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי – שכן לשיטתה, הם מהוים הרחבת חזית אסורה: לטענתה, התובע אינו יכול להסתמך על הטענה שהעלה במסגרת כתב התשובה, שכן הטענה לנוהג מקומה הוא במסגרת כתב התביעה; כי אין רלוואנטיות לטענת נוהג שכן נוהג חל רק במקום שאין דבר חקיקה קיים באותו עניין; התניה על חוק ההתיישנות צריכה להעשות בחוזה נפרד בכתב, כך שאין משקל לקיומו של נוהג.

מקובלת עלי טענת התובע כי לו היתה טענה מועלית בשלב מקדמי, היתה עותרת לתיקון כתב התביעה ועל פי ההלכה בעיניין זה המתירה, בדרך כלל, תיקון כתב טענות בשלבים הראשונים של הדיון, ישנה אפשרות ממשית כי הבקשה היתה מתקבלת, והדיון כעת היה מתייתר.

...

מקובלת עלי טענת התובע כי לו היתה טענה מועלית בשלב מקדמי, היתה עותרת לתיקון כתב התביעה ועל פי ההלכה בעניין זה המתירה, בדרך כלל, תיקון כתב טענות בשלבים הראשונים של הדיון, ישנה אפשרות ממשית כי הבקשה היתה מתקבלת, והדיון כעת היה מתייתר.

לפיכך, משהועלתה טענת הנוהג על ידי התובע בשלב מקדמי, ללא מחאה מצד הנתבעת, יש לראות בה כחלק מהפלוגתאות שבמחלוקת וטענת הנתבעת להרחבת חזית שהועלתה לאחר הגשת ראיות התובע דינה להידחות.

סוף דבר אני דוחה את בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים 16-10 לתצהיר שהוגש מטעם התובע בשל "הרחבת חזית". אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.

ביום 26.12.21, הגיש התובע 2 בקשה לעיון בתיק בית המשפט, לצורך בחינת קיומה של עילת תביעה נגד המזיק בתביעת שבוב, וביום 10.05.22 הגיש בקשה להצטרף כתובע נוסף לתיק זה. ביום 19.06.22 אושרה הבקשה, וביום 21.06.22 הגיש התובע 2 כתב תביעה מתוקן.

נוכח האמור, איני נידרש עוד לידון בטענה זו של הנתבעים, במסגרת זו. עוד אציין, כי בתגובת התובע 2 לעניין טענת ההתיישנות, הובהר, כי עפ"י התיקון לחוק הביטוח הלאומי שניכנס לתוקף בשנת 2015, הוארכה תקופת היתיישנות בתביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי – על פי שתי חלופות.

...

מנגד הנתבעים טענו, כי עילת התביעה של התובע 2 כלפי החברה - התיישנה, ודינה להידחות.

לצד האמור, אני סבור כי במקרה שלפניי ולאור המבואר לעיל, נכון להשית על התובע 2 הוצאות בגין השיהוי בהגשת בקשה זו. אשר על כן, אני מתיר את תיקון כתב התביעה.

משהגעתי לתוצאה זו, אני מחייב את התובע 2 לשאת בהוצאות התובע 1, והנתבעים, בסך כולל של - 1,500 ₪ לכל אחד מהם.

התביעות שבכותרת, שהדיון בהן אוחד, הן תביעה של נפגע נטען בתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן למען הפשטות: הנפגע), ותביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין תגמולים ששולמו לנפגע.

בענין בקשת המל"ל טוענת המשיבה כי המל"ל הסתמך על כתב התביעה של הנפגע הנטען ואפילו לא טרח לבדוק מהו הרכב בגינו הוא מגיש תביעת שבוב; לטענתה הדבר אינו טעות סופר "וניתן לכנותו בכינויים אחרים". לטענת המשיבה התביעות בצורתן הנוכחית לא אמורות להמשיך להתקיים כי הן מפנות לכלי רכב שלא בוטח אצלה.

התביעה של הנפגע והתביעה של המל"ל הוגשו בתוך תקופת ההתיישנות, אך תקופת ההתיישנות חלפה לפני הגשת הבקשות שבפניי (התאונה ארעה על-פי הנטען ביום 25.9.2016, כך שמועד תחילת ההתיישנות חל ביום 25.9.2023; מרוץ ההתיישנות של תביעת השיפוי של המל"ל מתחיל, כמו בענין תביעת הנפגע, מיום התאונה הנטענת - ע"א 61/55 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג, פ"ד י(1) 190, 194 (1956); ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433, 441 (2001); רע"א 2368/08 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 49 (10.7.2011)).

לאור הערת המשיבה בבקשתה בענין הצורך בצרוף הנהג, והסכמת הנפגע לצרפו, הנני מורה כי המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקנים בתוך 7 ימים, כאשר התיקונים היחידים הם תיקון מספר הרכב כמבוקש, וצרוף הנהג והוספת טענות הנובעות מכך.

...

על כן הנני מקבל את הבקשות לתקן את טעות הסופר בכתבי התביעה.

לאור הערת המשיבה בבקשתה בענין הצורך בצירוף הנהג, והסכמת הנפגע לצרפו, הנני מורה כי המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקנים בתוך 7 ימים, כאשר התיקונים היחידים הם תיקון מספר הרכב כמבוקש, וצירוף הנהג והוספת טענות הנובעות מכך.

המשיבה תשלם שכר טרחת עורך דין בסך 1000 ₪ לכל אחד מהמבקשים בגין הבקשה.